ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- סוכות
- שמחת החג
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם שפירא זצ"ל
בחג הסוכות ישנם עניינים רבים שצריך להבין את שורשם, ואת הקשר שביניהם. נשאל מספר שאלות שדרכם נוכל לחדד את העניין:
1. מדוע קוראים מגילת קהלת בחג הסוכות, הרי זו מגילה שמלאה בפסימיות וייאוש מן העולם, ואילו חג הסוכות הוא חג השמחה, כפי שכתוב בתורה לגבי חג הסוכות: "ושמחת בחגך... והיית אך שמח"?
2. מדוע יש מצווה מיוחדת לשמוח דוקא בחג הסוכות?
3. מה הסיבה שקבע ה' את חג הסוכות בתקופה הזאת של השנה דוקא?
4. מדוע הסכך, חייב להיות דוקא מן הצומח?
5. מדוע מנסכים בחג הסוכות את המזבח במים, בנוסף לניסוך היין שהיה כל יום?
קריאת קהלת בסוכות
בחג הסוכות אנו קוראים את מגילת קהלת. הגמרא 1 מספרת לנו: "בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה, ומפני מה לא גנזוהו - מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה... ומאי דבריו סותרין זה את זה? ... כתיב (קהלת ח) ושבחתי אני את השמחה וכתיב (קהלת ב) ולשמחה מה זה עשה... {ומיישבת הגמרא את הסתירה} ושבחתי אני את השמחה - שמחה של מצוה, ולשמחה מה זה עשה - זו שמחה שאינה של מצוה."
וצריך להעמיק בדברי הגמרא, מדוע שמחה של מצווה היא השמחה היחידה שהיא לגיטימית. ונראה להסביר, שבאמת כשמתעמקים בחיים בעולם הזה, מגלים שאין משמעות לחיים כאן. כפי שכתוב רבות בספר קוהלת 2 : "דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת:... כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת:... רָאִיתִי אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ:". שלמה המלך מתאר את החיים בעולם הזה כמחזוריות, שאין לה שום משמעות, שהרי כולם מתים בסופו של דבר. ואין יתרון לא לעשיר בעושרו ולא לחכם בחכמתו, משום שכולם בסוף ימותו. אנו חיים בשביל כל מיני מטרות שונות ושוכחים את העיקר.
מי שמעמיק בספר, רואה שקהלת נותן לנו גם תשובות לשאלותיו. ועל כך אמרו חז"ל בגמרא, שישנו שמחה חיובית, והיא שמחה של מצווה, משום ששמחה כזאת היא אחיזה בנצח. כאשר השמחה היא חיצונית, ולא מחוברת לעומק ושורש החיים, זו שמחה ריקה, שהיא פסולה: "ולשמחה מה זו עושה". אך כאשר אנו מחוברים לייעוד של החיים שלנו, יש לחיים שלנו משמעות. ומהו הייעוד הזה? זה גילוי רצון ה', ודבקות בו. כשאדם שמח במצווה הוא אוחז בנצח, הוא מחייה את המעשה שמאדיר את שמו של ה' בעולם, ולכן השמחה היא חיובית וטובה, "ושבחתי אני את השמחה".
חג השמחה
סוכות הינו החג היחיד בתורה, שמקבל ציווי 3 פעמים להיות שמחים בו. כפי שכתוב 3 : "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ... וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ:", וכן כתוב 4 : "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:"
בטעם שמחה זו כתוב במדרש 5 : "... אבל בחג (סוכות) לפי שנטלו הנפשות דימוס (אישור חנינת חיים) שלהם ביום הכיפורים... ועוד שהתבואה ופירות האילן בפנים, לפיכך כתיב שם שלש שמחות, שנאמר: ושמחת בחגיך (דברים טז: יד), ושמחתם לפני י"י אלהיכם (ויקרא כג: מ), והיית אך שמח (דברים טז: טו)." א"כ הסיבה לשמחה בחג הסוכות, היא מפני שיצאנו זכאים בדין של יו"כ, וכן מפני שזה תקופה של עושר כלכלי, שאדם אוסף את כל התבואה והפירות, ורואה את כל עושרו, וכפי שנקרא חג הסוכות בתורה חג האסיף 6 "וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה:"
החשש בשפע כלכלי
ישנו חשש כשאדם מגיע לשפע רב, הוא סופר את נכסיו ושמח בהם, יתגנב לאדם רצון להתגאות, ולחשוב שמכוחו מגיע לו כל העושר הרב, וכפי שהזהירתנו התורה 7 : "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ: וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה: וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:... וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה:"
בזמן שיש לאדם את כל השפע של כל השנה, האדם מצווה לצאת מבית הפאר, ולגור במשך שבוע בדירת עראי. לראות את הסכך של הסוכה, שעשוי מחומר טבעי, כפי שכתוב במשנה 8 : "כל דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ מסככין בו:", ולהזכר במי שברא את העולם, ונתן לו את כל השפע הזה. האדם נזכר בראשיתיות, בעראיות, בבורא עולם, ומתוך כך מכוון את כל השמחה שלו אל הנצח, אל הקב"ה, שהניק לו את כל השפע הזה. וכאשר אדם מגיע לתובנה זו, את אותה שמחה שיש לו, הוא מחלק גם לעניים ונזקקים הסובבים אותו, להראות שהשמחה הזאת היא לא רק שלו, אלא של ה', כפי שכתוב בתורה 9 : "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:". אין בעייה לשמוח בעושר של האדם, רק צריך לכוון את השמחה הזאת כלפי ה', ומתוך שאדם מכוון את השמחה לקדושה, השמחה תהא שלמה.
המים בחג הסוכות
בחג הסוכות ישנו דגש רב על המושג "מים". כבר המשנה מספרת לנו 10 : "ובחג (סוכות) נידונין על המים."
וכן מסופר לנו במשנה על ניסוך המים שהיה בחג הסוכות, בבית המקדש, במשך כל שבעת ימי חג הסוכות 11 : "סוכה וניסוך המים שבעה (נוהגים במשך כל שבעת ימי חג הסוכות)."
וכן ניתן לראות את הקשר בין סוכות למים, בכך שמתחילים להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בסוכות, ונחלקו התנאים האם התחלת אזכרת גשמים, בתחילת החג או בסופו (סיבת המחלוקת נובעת מסיבות שונות), כפי שכתוב במשנה 12 : "מאימתי מזכירין גבורות גשמים (משיב הרוח ומוריד הגשם)? רבי אליעזר אומר: מיום טוב הראשון של חג (סוכות). רבי יהושע אומר: מיום טוב האחרון של חג..."
וכן אנו רואים שכל עניינם של 4 המינים הם לרצות ולבקש על המים כדברי הגמרא 13 : "אמר רבי אליעזר: הואיל וארבעת מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים. וכשם שארבע מינין הללו אי אפשר בהם בלא מים - כך אי אפשר לעולם בלא מים."
רואים מכאן שחג הסוכות קשור בקשר ישיר למים. אמנם היה מקום לומר, שהסיבה לכך היא שמזכירים כ"כ הרבה את המים בחג הסוכות, משום שאנו עומדים לפני תחילת החורף, ואנו מבקשים שנזכה לגשמים בחג זה. אך נראה שיש בכך יותר עומק. הגמרא אומרת שהתורה נמשלה למים, ומסבירה מדוע 14 : "אמר רבי חנינא בר אידי: למה נמשלו דברי תורה למים... לומר לך: מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה. ואמר רבי אושעיא: למה נמשלו דברי תורה לשלשה משקין הללו: במים, וביין, ובחלב... לומר לך: מה שלשה משקין הללו אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה."
אנו יודעים שמים הם מקור החיים של האדם, וללא מים האדם לא יכול לחיות. וכן ללא התורה, שמראה לנו את דרך החיים, אין משמעות לחיים שלנו, כפי שראינו לעייל בספר קוהלת. וכן ראינו בגמרא, שהתורה נקנית דוקא במי שמשפיל עצמו, וחי בענווה שלמה כלפי ה'. ולכן בחג הסוכות אנו יוצאים מהבית ונכנסים לסוכה, וכפי שהיא מכונה בזוהר 15 : "צלא דמהימנותא {צל האמונה}", אמונה ש-ה' הוא המשפיע שלנו, ומתוך כך השמחה הופכת להיות שמחה גדולה ושלמה.
הגשם הוא השפע האלוקי הגשמי שיורד אלינו, וכאשר אנו מתבטלים אליו, ומכירים בכך שכל השפע שקבלנו, וכל השפע שה' ייתן לנו, הוא מתנת חינם מאת ה', אז ה' מתרצה וממשיך להשפיע לנו מטובו הגדול.
השלמות שבחג
א"כ נמצאנו למדים, שחג הסוכות עניינו שמחה, שמחה מגיעה כשיש שלמות לאדם. סוכות הוא החג האחרון בתורה, מבין שלושת הרגלים, אחרי יציאת מצרים, קבלת תורה, מגיע סוכות שעיינו הוא ארץ ישראל. ארציות, להוריד את הקדושה שקבלנו, לחיים המעשיים, שמחה בשלמות, מתוך הכרה וענווה גדולה כלפי ה'. כמו"כ סוכות הוא אחרי הימים הנוראים, שאדם יצא מהם זכאי בדין, האדם שמח בכך שזכה לחיות עוד שנה את חייו, מתוך חיבור וקישור לבורא עולם. וכמו שראינו זהו גם הזמן, שהאדם נמצא בשיא העושר הכלכלי, חג האסיף.
סוכות אינו חג של סיום, אלא יש בו גם שמחה של התחלה, של ריצוי לפני הגשמים, של בקשה מ-ה' שימשיך לעזור לנו, כפי שהיה עד עכשיו. וגם השנה הזאת תהיה שנה טובה מכל הבחינות. וכאשר ה' רואה שאנו שמחים בו, ומקיימים מצוותיו, הוא ממשיך להשפיע עלינו מטובו הגדול.
שנזכה בעזה"י, ללקט את כל האורות הגדולים שיש בחג הזה, לרצות על הגשמים, ולשמוח בשמחה אמיתית, ושחיי החומר שלנו יתעלו לחיי נצח וקדושה, ו נזכה לשנה של שפע חומרי ורוחני, שיקרבנו אליו, ולגאולה השלמה בקרוב.
^ 1 מסכת שבת דף ל עמוד ב.
^ 2 קהלת פרק א, ד-יד.
^ 3 דברים פרק טז יד-ט.
^ 4 ויקרא פרק כג, מ.
^ 5 פסיקתא דרב כהנא- דברים טז- ד"ה ושמחת בחגיך.
^ 6 שמות פרק כג, טז
^ 7 דברים פרק ח יא- י.
^ 8 מסכת סוכה פרק א משנה ד.
^ 9 דברים פרק טז, יד.
^ 10 ראש השנה פרק א משנה ב.
^ 11 מסכת סוכה פרק ד משנה א.
^ 12 תענית דף ב עמוד א.
^ 13 תענית דף ב עמוד ב.
^ 14 מסכת תענית דף ז עמוד א.
^ 15 זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת אמור דף קג ע"א.
^ 2 קהלת פרק א, ד-יד.
^ 3 דברים פרק טז יד-ט.
^ 4 ויקרא פרק כג, מ.
^ 5 פסיקתא דרב כהנא- דברים טז- ד"ה ושמחת בחגיך.
^ 6 שמות פרק כג, טז
^ 7 דברים פרק ח יא- י.
^ 8 מסכת סוכה פרק א משנה ד.
^ 9 דברים פרק טז, יד.
^ 10 ראש השנה פרק א משנה ב.
^ 11 מסכת סוכה פרק ד משנה א.
^ 12 תענית דף ב עמוד א.
^ 13 תענית דף ב עמוד ב.
^ 14 מסכת תענית דף ז עמוד א.
^ 15 זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת אמור דף קג ע"א.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
