ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- אמונה
- מוסר מלכים
- הלכה מחשבה ומוסר
- פיתוח האישיות ותיקון המידות
- מידת הענווה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל
א. התועלת לגוף. הרודף אחר הכבוד, בלי משים הורס את בריאות גופו ומכלה אותו וסופו יצא מן העולם לפני זמנו, מפני שכל חייו צער ומרורים, כעס והקפדה, חיי מתח ועצבנות בלתי פוסקים. ובכלל חייו אינם חיים, כי לפי דעתו הנבערה רואה, בכל דבר קטן וקל ערך, פגיעה בכבודו. ולעולם לא יגיע לתכלית שאיפתו, כי אוהב כבוד לא ישבע כבוד, ואפילו בתוך ביתו ובחוג משפחתו, לא ימצא מנוחה ומרגוע לנפשו הסוערת והצמאה לכבוד ולתהלה. וכאמרם ז"ל במתק לשונם, כל המחזיר על הגדולה, גדולה בורחת ממנו (עירובין י"ג ע"ב). ומכאן הפתגם הידוע, כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו.
לעומת זה, האיש העניו השלם במדותיו ובדיעותיו, לא רק שאינו רודף כבוד, אלא גם אם אחרים חולקים לו כבוד בגלל מעשיו הטובים, וידיעותיו הרבות, ויראתו הקודמת לחכמתו, מצטער בתוך תוכו צער נפשי עמוק, ביודעו חסרונותיו ומגרעותיו, ואומר לעצמו כדברי המשורר "חטאי לו יריחון בם שכני, אזי ברחו ורחקו מגבולי". ולכן חייו מתנהלים על מי מנוחות שלוים וצנועים ללא מתיחות עצבים, וללא שאיפה לגדולות. וכמ"ש רז"ל מה יעביד איניש ויחיה? ימית עצמו (תמיד ל"ב ע"ב), דהיינו ישפיל עצמו. וכן אמרו הוי קבל וקיים (סנהדרין י"ד ע"א), כלומר היה עניו ושפל ותחיה. הרי מבואר שהעניו מאריך ימים, והכונה פשוטה כמ"ש.
ב. התועלת לנשמה. אין ספק שבלי מדת הענוה, א"א לקיים שום מצוה ממצוות התוה"ק כהלכתה ללא כל פניה זרה ופסולה במחשבה בדיבור ובמעשה. כי העניו רואה את עצמו כעבד נאמן העומד הכן למלאות את תפקידו ולעשות רצון אדונו, ותמיד מודה ומשבח לשמו יתברך, שבחר בו לשרתו ולקיים מצוותיו, וכל חפצו ותשוקתו רק לעשות רצונו יתב"ש שלא על מנת לקבל פרס.
והנה, שני דברים מסוגלים לנטוע ולהחדיר בלב האדם את המדה היקרה של הענוה שהיא ראש לכל המצוות, כמ"ש רז"ל מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסולייתה, בחכמה נאמר ראשית חכמה יראת ה', ובענוה נאמר עקב ענוה יראת ה' (ירושלמי שבת פ"א ה"ג, תוספות יבמות ק"ג ע"ב ד"ה המסוליים). ורצונם ז"ל בזה להורות לנו, שמי שזכה להגיע למדה זו של ענוה, הוא יר"ש אמיתי צדיק בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו. ואלה הם שני דברים הקשורים זה בזה, והשני תוצאה מהראשון.
א. ידיעת המצווה. אם המלך צוה למי שהוא לעשות איזה פעולה, כמה ישמח אותו אדם וירוץ כצבי וכאיל למלאות אותה פעולה במסירות ובשלימות, למען יפיק רצון מהמלך. ואם במלך בו"ד כך, במלך מלכי המלכים יתב"ש על אחת כמה וכמה. ואמנם כאשר יתבונן האדם בדעתו וישים אל לבו, כי המלך העליון אשר לו דומיה תהלה, צוה לעשות או להמנע מלעשות, מחשבה טהורה ונכונה זו היא בלבד תביא אותו לידי מדת הענוה, והיא ידיעת המצווה יתב"ש.
ב. הכרת ערך המצוה. כאשר יכיר האדם בחולשותיו ומגבלותיו, בשפלותו ואי יכולתו להגשים כל שאיפותיו ומאוויו שזה מראה על כחו המוגבל, ועכ"ז בחר בו השי"ת לשרתו ולברך בשמו, בהכרח שיגיע למדת הענוה האמיתית. כידוע יש ענוה אמיתית, וענוה מזוייפת. הענוה האמיתית, היא זאת הנובעת מפחד ה' ומהדר גאונו יתב"ש, עד כדי ביטול היש שבאדם, והכרת אפסותו המוחלטת לעומת הנבראים הנכבדים והשכלים הנבדלים שהם כאין מול גדולתו ורוממותו יתב"ש, והוא האדם כאין וכאפס לעומתם, ושאינו אלא כגרגיר של חול תוך הים הגדול. הענוה המזוייפת מראה תומה, ותחתיה ערמה, כלפי חוץ מראה שהוא עניו ושפל ברך, ובקרבו בוערת אש התאוה והתשוקה לכבוד המדומה ולהדר הבלי העולם, וכל כונתו לגנוב דעת הבריות ולהשלותם בכדי לקנות לו שם של עניו (ראה תוספות ערכין ט"ז ע"ב ד"ה וענוה שלא לשמה).
והמבחן לזה בין לעצמו בין לאחרים, לדעת אם היא ענוה אמיתית או מזוייפת, אם אינו נמשך אחר הבלי העולם תאותיו ומותרותיו, ואין להם כל ערך בעיניו, ואינו מגיב על שום פגיעה או עלבון בכבודו. וכמ"ש רז"ל הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שבת פ"ח). וזה מתוך מצפון שקט ורוגע ולב טהור ונקי, זאת היא ענוה אמיתית. אבל אם רודף אחר תענוגות בני אדם ונפשו משתוקקת להשיגם, ודמו מתרתח בקרבו למשמע כל פגיעה קלה בכבודו, זאת היא ענוה מזוייפת.
ולכן רבותינו הקדושים היודעים היטב את טבע האדם ונטייתו לכבוד, הזהירונו באמרם, מאד מאד הוי שפל רוח בפני כל אדם, שתקות אנוש רמה (אבות פ"ד מ"ד). וכונתם ז"ל בזה, שאעפ"י שבכל המדות יש להתנהג בדרך האמצעית, במדת הענוה יש לאחוז בקצה האחרון, לפי שכל שאיפותיו הגשמיים של האדם הבל ורעות רוח.
וברור הדבר, שדברי רז"ל במאמריהם הנ"ל, המרימים על נס את מדת הענוה ושפלות רוח, מיועדים בראש וראשונה לנושאי דגל התורה ולומדיה, שלא להקפיד על שום פגיעה או עלבון בכבודם האישי, ובענותם יהיו סמל ודוגמא לאחרים, וכדברי רבינו הקדוש הרמב"ם זיע"א, וז"ל: ואם הכריחו הזמן והענין והצריכו לדבר ולומר שאיני בעל דת ולא בעל מעשים טובים יאמר זה. וכל זה כולו בעיני, חי השי"ת, לא יזיקני ולא יכעיסני, ואפילו ראיתיו בעיני ושמעתיו באזני או עשה לפני, לא הייתי חושש, אלא אדרבה הייתי נכנע אליו ומשיבו דברים טובים נאים ורכים, או אשתוק, או אשיב לפי הענין דברים נאים ודברי ענוה כפי הצורך והשעה, עכלה"ק (אגרות הרמב"ם, י"ב ע"א ד"ה ואני מאמת). וזהו עומק מאמרם ז"ל קדושה מביאה לידי ענוה, וענוה מביאה לידי יראת חטא (ע"ז כ' ע"ב, סוף סוטה).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
