ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- אמונה
- מוסר מלכים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל
אבל רוב המון העם שדעתם קצרה, לא יכולים להבין הרעיון העמוק והנשגב הזה, מפאת עומק המושג וקוצר המשיג, ולכן המנעותם מהעבירות נובעת מיראת העונש, וקיומם את המצות מאהבת השכר, והגם שגם הם נקראים עובדי ה', בכל זאת רחוקים המה כרחוק מזרח ממערב ממעלת עובדי ה' מאהבה.
והנה ברור כשמש ללא צל של פקפוק, שיש שכר ועונש גשמי בעוה"ז, ויש שכר ועונש רוחני בעוה"ב. ביאור הדברים:
א. שכר ועונש גשמי. דבר ידוע שהוא יתב"ש נטע באדם את הבחירה החפשית, מעלה שאינה נמצאת בשום בע"ח, ואפילו במלאכים, והיא היסוד לשכר ועונש. ולכן אין לשאול מדוע לא נענש האדם תכף בעשותו איזה עבירה, או קבלת תגמול על המצוה, כי אז בטלה הבחירה, שכל אחד ימנע מעשות רע מיראת העונש, ויעשה טוב מאהבת השכר, ורצונו הפשוט יתב"ש, שהמניעה או העשיה, תהיה אך ורק לשמו יתברך, כלומר מפני שכך צוה, לא זולת זה.
וההוכחה הפשוטה והברורה שיש שכר ועונש גשמי, היא פרשת התוכחה, כי להבדיל כמה אלף הבדלות בין תוה"ק, תורת אל חי יתב"ש, ובין שיחה בטילה של עמים אחרים, שדתם אינה מבטיחה למאמינים בה, ואינה מענישה ללא מאמינים בה, שום שכר ועונש גשמי בעוה"ז, וכל יסודה בנוי רק על השכר והעונש הרוחניים, לעוה"ב, בבחינת הרוצה לשקר ירחיק את עדיו, הרי תוה"ק דוקא להפך, שאין בה שכר ועונש מפורש לעוה"ב כו"ע, וכל הבטחותיה ואזהרותיה רק לעוה"ז. והסיבה לכך היא:א. להורות שתוה"ק אמת, שכל אחד יכול להוכח בעצמו ובמו עיניו בשכר ועונש בעוה"ז.ב. מפני שאין השכל האנושי החומרי והמוגבל, יכול להכיל השכר והעונש הרוחניים של עוה"ב. ועכשיו אם נתבונן היטב בפרשת התוכחה (בחוקותי ויקרא כ"ו, כי תבא דברים כ"ח) נוכח בנקל, שכל העונשים שנאמרו בהן, התגשמו במלואם בפועל ממש במשך שנות נדודינו בגולה הארוכה והמרה, אחת מהנה לא נעדרה, וזה ברור מאד למודה על האמת. וא"כ כשם שהעונש התקיים עד תום, בודאי שגם השכר הנאמר שם בוא יבוא ויתקיים במלואו, שכל ההבטחות שהבטיחנו האל הנאמן יתב"ש יתגשמו במלואן בעוה"ז בלי ספק.
ב. שכר ועונש רוחני. האמונה הטהורה בהשארת הנפש, היא נחלת כל עם ישראל בכל הדורות, ביודעם שעיקר האדם היא הנשמה אשר בקרבו, והגוף אינו אלא כמלבוש לה. וגם בהפרדה מן הגוף, לא ישלוט בה הפסד כליון ואבדון, בהיותה עצם פשוט בלתי מורכב, והיא רק פושטת צורה ולובשת צורה. וההוכחה הפשוטה היא השאיפה שהאדם רוצה שיזכרו מעשיו הטובים, או שישאיר איזה דבר שיקרא שמו עליו ויזכר בו אחריו, וברור מאד שהשאיפה הזאת, אינה נובעת מהחומר הגשמי, אלא מהנשמה הרוחנית הדורשת את שלה. והאמונה בהשארת הנפש מביאה את האדם בהכרח אל האמונה בשכר ועונש רוחניים. והרוצה לדעת מהות ואיכות השכר והעונש הרוחניים, ילמד בספרים הקדושים המדברים על זה (ראה ספר העקרים מאמר רביעי פרק כ"ט, ובפרט בספר נשמת יוסף, להרב יוסף איסר המכונה גד הלוי, נדפס בירושלים תרצ"ו, שכולו סובב על ענין חשוב זה של השארת הנפש). אולם בכדי להבין במקצת את השכר והעונש הרוחניים, נציין בערך שלש דוגמאות:א. החלום.ב. החרטה.ג. הסיפוק.
א. החלום. כשהאדם ישן, קורה לפעמים שהוא חולם ורואה את עצמו שהוא נמצא במצוקה איומה ונוראה ללא כל אפשרות להחלץ ממנה, או תקוה שמי שהוא יציל אותו, צועק בכל כחו ואין מושיע לו, או שהוא נמצא במקום מפואר ומלא תענוגים ומענג בדשן נפשו. ורז"ל קבעו שהשינה היא אחד מששים במיתה (ברכות נ"ז ע"ב), וכידוע שהחלום הוא רק ע"י כח המדמה לבד, בלי כח המרגיש, כי הגוף לא מרגיש מאומה מיסורי החלום, לפי"ז יש להכפיל בששים פעמים את היסורים של החלום כאמור, ואז אפשר להבין בערך, השכר והעונש הרוחניים, ובפרט שאמונתנו בהשארת הנפש, שנשאר גם כח המרגיש, וא"כ הסבל הוא ללא נשוא רחמנא ליצלן, ואותו הדבר גם לגבי השכר.
ב. החרטה. אדם שעשה איזה מעשה רע בדרך כלל מתחרט אח"כ בלבו, ועל הרוב מתיסר גם ביסורי מצפון, וכמ"ש רז"ל הרשעים מלאים חרטה, (ראה נדרים ט' ע"ב).
ג. הסיפוק. אדם שעשה איזה מעשה טוב מרגיש סיפוק נפשי והנאה רוחנית. וברור שאין שום קשר ויחס לגוף הגשמי עם החרטה והסיפוק, ויסודם הוא בנשמה הרוחנית. מכאן אפשר לתאר איך הוא השכר והעונש הרוחניים שהוא בודאי גדול מזה באלף מונים ויותר.
המתעמק בדברים הנאמרים יגיע למסקנא, שיש שכר ועונש בעוה"ז ובעוה"ב. ואחד מי"ג עיקרי הדת, היא האמונה בשכר ועונש, שהקב"ה מעניש לרשעים ומשלם שכר לצדיקים. וכל השכר והעונש של העוה"ז, כאין וכאפס לעומת השכר והעונש של העוה"ב. ולכן אם אין לאדם ההכנה הנפשית הדרושה להגיע למעלה של עובד ה' מאהבה, לפחות יעבוד אותו יתב"ש מיראת העונש, ומאהבת השכר. וכמ"ש רז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אעפ"י שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה (פסחים נ' ע"ב), כלומר עד שיזכה להיות נמנה בין עובדי ה' מאהבה, שזאת היא התכלית, וזה כל האדם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
