ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הוגט בת טורקיה
נר שישי של חנוכה. בחוץ משתוללת סופה עזה, ובתוכי משתוללת סערת רגשות אדירה. אני נקרע בשאלה - האם ליטול על שכמי את המשימה הקשה, ולפעול למען ישועת העם בעזרת ה' בגיבורים. נרות החנוכייה לוחשות לי סוד על החשמונאים בעבר, ועל אנשי גוש אמונים בהווה שנטלו את גורל העם לידיהם, וזכו בחנוכה לפרוץ את הדרך לשומרון. ולפתע - מפלחת מחשבה בלבבי - מי שׂמך? האם אתה רשאי ליטול את גורל העם לידיך?
הרב ישראל רוזן שליט"א - ראש מכון 'צומת'
רשאי?! - אף אחד!
הרבה יש להאריך ולהעריך סביב יחס לקנאות ולקנאים, אך לעולם הם אינם 'רשאים' (לכתחילה). לכל היותר הם זוכים להתייחסות חיובית (בדיעבד)
כאשר הדגש בשאלה הוא על המילה "מי רשאי?" התשובה הקצרה היא: אף אחד! גורל העם לא מסור בידי שום אדם אשר יוכל לומר מעצמו ולעצמו: "אני האיש!" יש מוסדות הנהגה, ותמיד היו. הפסוק "איש הישר בעיניו יעשה" נאמר כבקורת, גם אם נשים דגש על המלים "הישר בעיניו", דהיינו התנהלות שבעיני המתנהל נראית ישרה והגונה עד מאד (ראו על כך בספרי 'ספר שופטים בגובה חז"ל' בפרק על שמשון שנקרא "ישר").
מאידך, ההפניה בשאלה לחשמונאים ולמכבים מרמזת שאכן יש רגעים בחיי אומה שבהם קומץ "גיבורי כוח עושי דברו" נוטלים את השרביט לידיהם, ומחוללים מהפך לאומי, דתי ותרבותי.
קריאת החשמונאים "מי לה' אלי", בלשון זהה להכרזתו של משה לאחר חטא העגל (שמות ל"ב) היא סיסמת הקנאות לדורותיה. עליה נאמר כי לכתחילה "הלכה ואין מורין כן", אבל בדיעבד, קנאות שנטלה על עצמה את האחריות הלאומית עשויה לזכות לברכת שלום אלקית: "הנני נותן לו את בריתי שלום...תחת אשר קנא" (במדבר כ"ה).
הרבה יש להאריך ולהעריך סביב יחס לקנאות ולקנאים, אך לעולם הם אינם 'רשאים' (לכתחילה). לכל היותר הם זוכים להתייחסות חיובית (בדיעבד) - כפינחס ומשה בעגל, ולעיתים שלילית - כשמעון ולוי. אלו ואלו שווים שלא נטלו עצה ולא רשות, אבל קמו ועשו מתוך דחף פנימי.
כהונה וקנאות מהלכות שלובות זרוע על בימת התנ"ך (אלו הנזכרים בפיסקא הקודמת, וכן אליהו הנביא לדעות מסוימות). מתתיהו כהן גדול ובניו השתלבו במסכת זו; הכריזו "מי לה' אלי" ללא הרשאה, הרימו נס המרד ללא זכאות פורמאלית ו... טהרו חצרות קודשיך וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול.
כך כתב הכהן הגדול מאחיו הראי"ה קוק זצ"ל (מוסר הקודש עמ' רמ"ד): "צריך לזקק את מדת הקנאה שתהיה קנאת ה' נקייה. ואם אי אפשר על פי רוב בלי צחצוחים של חולשת בשר ורוח, מכל מקום צריכה הביקורת העצמית לברר, שלא תהיה קנאת איש מרעהו, המביאה רקב עצמות, כי אם קנאת ה' הנותנת לבעליה ברית שלום".
הרב אברהם יעקב שרייבר שליט"א - רב הישוב כפר דרום ת"ו
האחריות מוטלת עלינו
מי שנשאה רוחו אותו, ומתוך כוונה שלימה לשם שמים, מוצא בנפשו רוח גבורה יותר משאר אחיו, ומתוך ענווה וצניעות מתגלה לפתע בקרבו עוז הרוח להצלת המצב, הרי זה גילוי להסכמה האלוקית למעשהו
זוהי שאלה גדולה ועמוקה. ולא רק על המעשה יש לשאול, אלא אפילו על השאלה גופא - מי ראוי לדון בשאלה זו, שהרי דיני נפשות תלויים בשאלה זו, דיני נפשות לכלל ולפרט. ויותר מכך, ישנם שאלות שרק לבית הדין הגדול הסמכות נתונה, ובבחינת "אין יוצאים למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד". וכבר למדנו בגמרא שבת (קלט ע"א) על המלמדים הלכות ציבור ל"דייני בור" שעליהם נאמר "שבר ה' מטה רשעים שבט מושלים". ולא כל הרוצה ליטול את השם יבוא וייטול.
מאידך - הרי שאלה זו נדרשת במקום ש"אין אנשים", ובמקום כזה הרי אנו מוכרחים ל"הזהר מן הזהירות" ועלינו לעמוד בפרץ ולומר "בשבילי נברא העולם"! ואדרבה - מי שנמנע מלהציל במקום שיכול היה להציל, מתוך ענווה יתירה, הרי זו חסידות של שטות!
לכן נראה שהעניין אכן מורכב משני חלקים - מהגבורה האנושית ומן הדחיפה האלוקית, וזה בלא זה לא יעמוד. דהיינו - מי שנשאה רוחו אותו, ומתוך כוונה שלימה לשם שמים, מוצא בנפשו רוח גבורה יותר משאר אחיו, ומתוך ענווה וצניעות מתגלה לפתע בקרבו עוז הרוח להצלת המצב, הרי זה גילוי להסכמה האלוקית למעשהו, וכדבריו הידועים של הרמב"ם על דרגת רוח הקדש שבתעצומות נפש אלו. והרי זה כשופטי ישראל שנאמר עליהם "ותהי עליו יד ה'", "ותצלח עליו רוח ה'".
מגבורת החשמונאים נוכל ללמוד כמה אחריות מוטלת עלינו! גם במציאות שקטן יעקב ודל, גם במציאות ש"העולם" משדר כל כך בגסות את ההיפך מתפיסת עולמינו, גם כאשר נראה שהנה גם הנר הקטן עלול חלילה לכבות, יקומו אנשים מעם ישראל שיקראו בקול גדול "מי לה' אלי", ובקריאתם זו הם יכולים לשנות את העולם! אנו צריכים להאמין בכך!
בימי חנוכה אלו, נתפלל שנזכה לקבל את הכוחות, את העזר האלוקי לגבורה קדושה וטהורה, ובעז"ה נעשה ונצליח!
הרב אהרלה הראל שליט"א - ראש ישיבת שילה
בני בינה, ימי שמונה, קבעו שיר ורננים!
מהפכות רוחניות באומה, צריכות להיות מונהגות בידי גדולי ישראל, גדולי תורה וגדולי הנהגה, אלו אשר התורה מונחת בכיסם, וגם זכו לשנות הנהגה רבות, בהן רכשו את הניסיון הנדרש להובלת האומה בדרך העולה בית אל
במילים אלו, אשר נקבעו ע"י הפייטן [העלום] מחבר מעוז-צור, נקבע מעמדם של החשמונאים - כ'בני בינה'. לא מדובר בחבורת לוחמי סיירת מובחרת, שמנהיגים את העם ללא גב רוחני, אלא בגדולי האומה, מתתיהו בן יוחנן כהן גדול ובניו, מחכמי ישראל וראשיו. לא על קרקע בתולה פעל מתתיהו, ולא משום מקום צמח. כל המעיין בספרי המכבים והחשמונאים (ואיני מתייחס כאן לשאלת הוודאות ההיסטורית של כל פרט בספרים אלו, הנידונה רבות, אלא בעיקר לרוח הנושבת מהם), מרגיש מייד, כי מדובר היה באחד מגדולי חכמי הדור ומנהיגיו, שכבר הרבה לפני שהניף את נס המרד, עמד בראש ציבור גדול.
יש כאן אמירה יסודית - מהפכות רוחניות באומה, צריכות להיות מונהגות בידי גדולי ישראל, גדולי תורה וגדולי הנהגה, אלו אשר התורה מונחת בכיסם, וגם זכו לשנות הנהגה רבות, בהן רכשו את הניסיון הנדרש להובלת האומה בדרך העולה בית אל.
עניינים פרטיים, יכולים להיות מונהגים בידי ההנהגה המקומית - צעירי הצאן ופרחי כהונה, אך שאלות הרות גורל, בעלות השלכות כלל-ישראליות, צריכות להיות מונחות על פתחם של גדולי ישראל, והם אמורים לנתב את ספינת האומה בים העמוק בו היא נמצאת.
אמת, המושג 'גדולי ישראל' הינו מושג רחב, ואשרינו שזכינו שהקב"ה עמד ושתל בדורנו תלמידי חכמים רבים כל כך. לא ניתן לומר, לענ"ד, שישנו גדול אחד דווקא, אך לכל אחד ברור, שישנם כמה תלמידי חכמים, אשר ראויים לכתר זה, ולא כל המתפרץ בראש ראוי לכך.
הנזק הנוצר על ידי התפרצות חסרת גבולות הוא עצום. מסופר על הגאון הגדול הרב יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל, בעל שו"ת 'שרידי אש' ומגדולי הפוסקים בדורו, שבתקופת עליית הנאצים ימ"ש לשלטון, ערך קונטרס שלם, בו הוכיח שניתן, במקום דוחק גדול, להמם בהמות בהימום חשמלי לפני שחיטתן, ואין בזה משום איסור טריפה. ערב פרסומו של הקונטרס, שלח אליו הגאון ר' חיים עוזר גראדזנסקי זצ"ל, שליח, בבקשה לגנוז את הקונטרס. ללא היסוס, ציית מייד הגרי"י ויינברג לבקשת גדול הדור, וגנז את הקונטרס (עד שהוציאו לאור שנים רבות אחר כך, לעיון בלבד, משום שהשאלה עברה מן העולם, ב"ה). את הסיבה לגניזת הקונטרס, נימק הרב ויינברג בכך, שרק גדולי הדור המובהקים, יכולים לתכנן ולהוביל את המהלך הכולל, ולשקול את המשמעות הכוללת של כל ההשלכות.
נלמד מן החשמונאים המהפכנים, שהעולם מתקדם על ידי הובלת מהפכות, אולם אך ורק בליווי, ייעוץ, סיוע ועידוד של רבותינו גדולי ישראל, אשר לאורם נלך!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
