ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
הרב אליעזר בן בתיה שליט"א
'וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה, כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל: וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ, הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ:".
עם ישראל הצטווה לזכור לדורי דורות את החסד שה' עשה עימם בזמן במכת בכורות - שהציל את בניהם הבכורים ואת בכורות בהמתם. אולם, מדוע היתה קיימת סכנה לבכורות ישראל?! הקב"ה בא כדי להציל את עם ישראל, ומדוע שירצה להרוג את בכורות ישראל?! ובכלל, החטא אינו מצוי בבעלי החיים; ומדוע שהקב"ה ירצה להמית גם את בכורות בהמתם של ישראל?!
חז"ל מגלים שהחטא טמון בבריאה עוד מתחילתה. רש"י (בראשית א, יא) כותב שהארץ הצטוותה להוציא עץ שיהא טעם העץ כטעם הפרי, אולם הארץ רצתה להדגיש את צד העצמיות שלה, והיא מרדה בציווי הבורא; והטעם ניתן רק בפרי - והעץ נותר חסר טעם. הפרי הבכור, הפרי הראשון שיצא לעולם, הורתו היתה בחטא המרדנות של הארץ. חטא המרדנות הקדום השתלשל והתגלגל בבריאה כולה, והוא היה מצוי וחבוי בבכורי הפירות ובבכורות בעלי החיים ובבכורות האדם. חטא המרדנות היה טמון הן בבכורות ישראל והן בבכורות מצרים, והן בבכורות בהמותיהם.
ההבדל שבין בכורות ישראל לבין בכורות מצרים
אולם למרות שחטא המרדנות היה טמון הן בבכורות מצרים והן בבכורות ישראל, היה הבדל חשוב מאוד בינם. ניתן לבאר את ההבדל הזה לפי דברי הצדיק הירושלמי הרב אשר פריינד זצוק"ל (גליון החברותא, 334):
"גם הצדיק וגם הרשע בשעת הנסיון יש להם השתוקקות לרע, ושניהם מוכרחים לטעום ממנו. גם הצדיק. כי הצדיק שלא עובר את כל הגיהנום שבעולם אינו נקרא צדיק. ובאם לא יטעום מן הרע לא יוכל להוציא את הרשע. רק הצדיק טועם ומגיע מזה אל השורש, דהיינו לשלימות הביטול 'מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱ-לוֹהַּ' (כלומר, שהוא רואה שאין לו כוח משלו לעצור את עצמו והוא זועק לקב"ה שיציל אותו מן העצמיות שלו). והרשע טועם ורואה כי טוב ונשאר בזה. שניהם נכנסים לאותו פגם, ופוגמים, רק שזה מגיע מזה למציאות הקדושה, וזה למציאות הטבע."
ההבדל החשוב הזה הוא שגרם להבדל שבין בכורות ישראל שהתקדשו לבין בכורות מצרים שמתו.
ישראל קדושים
הבריאה כולה חיכתה ל'לֵיל שִׁמֻּרִים' הזה, הלילה שה' ייתן לה אפשרות לתקן את חטא המרידה הקדום, החטא של הוצאת הפרי הבכור שלא לפי צווי הבורא. כאשר ה' התגלה במצרים 'בַּחֲצִי הַלַּיְלָה' הן בכורות ישראל והן בכורות מצרים התאוו אל המרדנות שהיתה טבועה בם, אולם ה' הציל אותם ולא העניש אותם והמתין רגע קצרצר נוסף. הבכורות של המצרים ושל שאר הגויים שהיו מצויים שם במצרים - לא ניצלו את רגע ההתגלות הקצרצר הזה, והעדיפו להישאר בתאוותם הרעה; ולכן ה' העניש אותם והמית את בכורות הגויים ואת בכורות בהמתם. אולם בכורות ישראל ניצלו את הרגע הנוסף הזה, וזעקו אל ה' שיציל אותם מתאוות המרדנות שאינם מסוגלים להתגבר עליה; והקב"ה נענה לזעקתם והציל אותם. ההצלה שנוצרה בזכות הזעקה של בכורות ישראל אל ה', קידשה את בכורות ישראל ואת בכורות בהמתם. אולם לא רק אותם!! ההצלה הזו חידדה את ההבדל בין עם ישראל לבין שאר העמים, והיא זיכתה את עם ישראל כולו להיות 'בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל' - העם הקדוש שיתקן את הבריאה כולה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
