ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- שיעורי הלכה נוספים
שאלה: מניין שחרית שלנו בימות החול מתחיל בשעה 6.00 ומסתיים בשעה 6.35 עד 6.45 בימי שני וחמישי, וזאת כדי לאפשר למתפללים להגיע בזמן לעבודה.
לעיתים יורדים לפני התיבה חזנים שמאריכים בתפילה בכרבע שעה יותר מהזמן הרגיל. בינתיים חלק מהמתפללים נאלצים לצאת, והם כועסים על החזנים המאריכים. מנגד טוענים המאריכים שכך ראוי להתפלל. עם מי הצדק?
יש לציין כי החזנים המאריכים אינם צריכים להגיע בזמן מסוים לעבודתם כי הם עצמאים.
תשובה: ראשית צריך לדעת שאפשר לקצר ואפשר להאריך בתפילה, והעיקר להתפלל לשם שמים ובכוונה. וכן מסופר בתלמוד (ברכות לד, א) על תלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר, והיה מאריך יותר מדי. התלוננו התלמידים באזני רבי אליעזר על החזן ואמרו: "רבינו, כמה ארכן הוא זה". אמר להם: "כלום מאריך יותר ממשה רבינו"? שכן משה רבינו התפלל ברציפות ארבעים יום וארבעים לילה.
ואם היינו חושבים שרבי אליעזר גרס שצריך להאריך בתפילה, הרי שמובא שם בתלמוד מעשה נוסף: "שוב מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר והיה מקצר יותר מדי. אמרו לו תלמידיו: כמה קצרן הוא זה! אמר להם: כלום מקצר יותר ממשה רבינו?" שכאשר נצטרעה מרים אחות משה, התפלל עליה בחמש מילים: "א-ל נא רפא נא לה".
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
247 - להודות ולהלל על גאולתנו
248 - תפילה ואורחותיה
249 - תוספת תורה במקום אריכות בתפילה
טען עוד
על ילדים קטנים שמפריעים לתפילה
שאלה: יש הורים שמביאים ילדים קטנים שמפריעים לתפילה. וכשטוענים נגדם שהתינוקות והילדים הקטנים עושים רעש ומסיחים את הדעת מן התפילה, הם טוענים שרוצים הם להרגיל את הילדים להיות בבית הכנסת. ויש כאלה שעוד מחשיבים את עצמם לצדיקים שרוצים לגמול חסד עם נשותיהם, ולוקחים את התינוקות לבית הכנסת בזמן התפילה, כדי שנשותיהם ישנו באותו הזמן. האם נכון להוכיח אותם, ואולי אף להתקין תקנה בבית הכנסת שלא יביאו ילדים קטנים לתפילה?
תשובה: בית הכנסת נועד לתפילה ולכבוד שמים, וברור שכל המביא ילד קטן שאינו יכול לכבד את המקום ואת התפילה, פוגע בתפילה ובמתפללים ובקדושת המקום. וגם כשאדם מתפלל בביתו, מובא להלכה שלא יושיב תינוק לפניו, מפני שיש לחוש שהתינוק יטריד את כוונתו (מ"ב צו, ד).
ואין לטעון שזה מנהג חסידות להביא תינוקות לבית הכנסת, וכפי שמסופר על אמו של רבי יהושע, שהיתה מביאה אותו לבית המדרש, כדי שאוזניו יתרגלו לשמוע דברי תורה (ירושלמי יבמות סו"פ א), כי היא היתה מביאתו בעת הלימוד ולא בעת התפילה. בנוסף לכך, אם היה מתחיל לבכות בוודאי היתה מתרחקת כדי שלא להפריע, אך אלו שמביאים את ילדיהם אינם מתרחקים בעת שהם מתחילים להפריע, שהרי הם עצמם צריכים להתפלל בבית הכנסת.
אמנם למעשה, מי שהביא את ילדו לבית הכנסת, והילד החל להפריע לתפילת הציבור, למרות שהוא נמצא באמצע תפילת עמידה, ייקחנו בידו ויוציאנו החוצה וימשיך להתפלל שם. וקל וחומר שכאשר הוא אינו נמצא באמצע תפילת עמידה, שיוציא את ילדו (עיין בפניני הלכה תפילה יז, טו).
מאיזה גיל צריך להביא ילדים לבית הכנסת
לא ניתן לקבוע מהו הגיל המתאים להבאת הקטנים לבית הכנסת, כי הדבר תלוי באופיו של הילד. יש ילדים שכבר מגיל חמש מסוגלים לשבת בשקט כל התפילה, ויש שאפילו בגיל עשר אינם מסוגלים לכך. וההורים צריכים להרגיל את ילדיהם בנחת לשבת לידם בשקט ובכבוד כפי כוחם. ואם במקרה הילד יתחיל להפריע, לא נורא, אלא יש להוציאו בנחת מבית הכנסת, ולדבר על ליבו שלא יפריע יותר. ואם נראה שאינו מסוגל לשבת זמן רב בתפילה, יש להביאו לבית הכנסת לזמן קצר, עד שיתרגל לשבת כל התפילה.
תוכחת השל"ה
לחשיבות העניין אזכיר את דבריו של בעל השל"ה הקדוש, שכתב בשם ספר 'אורחות-חיים': שיחת הילדים בבית הכנסת - איסור גדול. ובזמן הזה יש תינוקות באים לבית הכנסת כדי לתת עונש למביאיהם, לפי שהם באים לחלל קדושת בית אלוקינו ולשחוק בו כברחובות קריה. יקומו לצחק זה עם זה, זה מצחק עם זה וזה מכה את זה. זה מרנן וזה בוכה. זה מדבר וזה צועק. זה רץ אילך וזה רץ אילך. ויש אשר יעשה צרכיו בבית הכנסת, ואז כולם יצעקו מים מים. ויש אשר ייתן אביו בידו ספר, והוא ישליכנו לארץ או יקרעהו לשנים עשר קרעים. סוף דבר, מקול שטותם כוונת המתפללים נפסדת ונמצא שם שמים מתחלל. והמביא טף בזה האופן לבית הכנסת, אין ראוי לו לקוות על זה שכר, כי אם לדאוג מן הפורענות. והיותר רע, כי יגדלו הנערים על זה המנהג הרע והתכונה הזרה, וכל אשר יגדלו עוד יוסיפו סרה להבזות בעיניהם עניין בית הכנסת וקדושתו ולא יתנו כבוד לתורה, וכיוון שעבר אדם עבירה ושנה בה - הותרה לו, וגם כי יזקין - ממנה לא יסור. סוף דבר, ראוי לאדם שלא להביא הטף הקטן מאוד לבית הכנסת, כי יפסיד בהביאו ולא ירוויח. אבל משיגיע הילד לגיל חינוך, אדרבה, יביאנו לבית הכנסת, וילמדו לשבת באימה וביראה, ולא יניחנו לזוז ממקומו, ויזרזהו לענות אמן וקדיש וקדושה (של"ה, מסכת תמיד נר מצווה, והביאו מ"ב צח, ג).
דברים נפלאים ונוראים על כבוד התפילה מתנא דבי אליהו
תנא דבי אליהו (במד"ר ד, כ, ואליהו רבה פרק יג): "כל המרבה כבוד שמים וממעט כבוד עצמו, כבוד שמים מתרבה וגם כבודו מתרבה. וכל הממעט כבוד שמים ומרבה כבוד עצמו, כבוד שמים במקומו עומד וכבוד עצמו מתמעט. מעשה באדם אחד שהיה עומד בבית הכנסת ובנו עומד כנגדו, וכל העם היו עונים אמן והללוי-ה אחר העובר לפני התיבה, ובנו עונה דברים של תפלות. אמרו לו: ראה בנך שהוא עונה דברים של תפלות. אמר להם: ומה אעשה לו, תינוק הוא, ישחק. שוב למחר עשה כאותו עניין, וכל העם עונים אחר העובר לפני התיבה אמן הללוי-ה, ובנו עונה דברים של תפלות. אמרו לו: ראה בנך שהוא עונה דברים של תפלות. אמר להם: ומה אעשה לו, תינוק הוא, ישחק. כל אותם שמונת ימי החג ענה בנו דברים של תפלות ולא אמר לו אביו שום דבר. לא יצאת אותה השנה ולא שינתה ולא שילשה עד שמת אותו האיש ומתה אשתו ומת בנו ובן בנו ויצאו ט"ו נפשות מתוך ביתו, ולא נשתייר לו אלא זוג אחד של בני אדם, אחד חיגר וסומא ואחד שוטה ורשע (כלומר תכף בשנה הראשונה התחיל להיענש, ותוך שלוש שנים מתו ט"ו נפשות מתוך ביתו).
שוב מעשה באדם אחד שהיה מתחרט בעצמו שלא קרא ולא שנה. פעם אחת הייתי עומד אני והוא בבית הכנסת, כיון שהגיע העובר לפני התיבה לקדושת השם, הגביה את קולו ואמר "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות". אמרתי לו בני, מה ראית שהגבהת קולך? ואמר לי: לא זכיתי לא למקרא ולא למשנה, ועכשיו שניתנה לי רשות לא אגביה את קולי ותנוח עלי נפשי. ולא יצאת אותה השנה ולא שינתה ולא שילשה, עד שעלה אותו האיש מבבל לארץ ישראל, עמדו ועשאוהו שר החיל של קיסר, ומינוהו ראש על כל בירניות שבארץ ישראל, ונתנו לו מקום ובנה עיר וישב שם, וקראו לו קילוני (מקום פטור ממס) לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות. מכאן אתה למד שלא ינהג אדם גאווה לפני המקום, שכל המתגאה לפניו - מתבזה, וכן הוא אומר (שמ"א ב) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו".
כיצד מתחילים הדיבורים בתפילה
תמיהה גדולה היא, היאך ישנם בתי כנסת שכל כך מרבים לדבר בהם בתפילה. וכי נמנו המייסדים והגבאים והמתפללים של בתי כנסת אלו והחליטו, בבית כנסת זה שלנו יהיו הכול מדברים בתפילה?
אלא שוודאי רצו הכול שבבית הכנסת שלהם ינהגו בכבוד והדר. אולם ישנם אנשים שקשה להם לשבת זמן רב בשתיקה (היפראקטיבים). ויש כאלה שהתפילה אינה חשובה להם כל כך, ואף שאין בליבם זדון להרוס בכוונה את התפילה, אבל כדי לשבור את שגרת התפילה הם מעוניינים להעיר מעת לעת דבר מה קצרה. ומשראו ששאר המתפללים שותקים ולא מוחים, הוסיפו להרבות בהערות והאריכו בסיפורים ובדיחות, עד שנעשה להם הדבר כהיתר. וכיוון שאותו מיעוט החל להרבות בדברים, גם חבריהם הצטרפו והחלו מדברים קצרות בתפילה. וכיוון שנתרבו הדיבורים בבית הכנסת, החלו גם הבינוניים לדבר מעט, עד שנעשו הכול מדברים.
את קלי הדעת קשה להאשים. מלחמה קשה נלחמו ביצרם כדי להגיע לבית הכנסת, ומה עוד נדרוש מהם, שיהיו אחראים על כבוד התפילה? את ההיפראקטיבים אי אפשר להאשים, שקשה להם מאוד השתיקה, ומי יודע אם היה לנו יצר לדבר כמותם, אם היינו יכולים לשתוק. אלא האשם הוא בראשונים, שראו שמתחילים לדבר ולא מחו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
