ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- שופטים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרציה
ולכאורה זה אינו מתאים למה שמבואר בתלמוד בבלי (סנהדרין יט ע"א) "מלך לא דן כו'. אמר רב יוסף: לא שנו אלא מלכי ישראל, אבל מלכי בית דוד - דן ודנין אותן, דכתיב (ירמיהו כ"א) 'בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט'. ואי לא דיינינן ליה - אינהו היכי דייני? והכתיב (צפניה ב') 'התקוששו וקושו', ואמר ריש לקיש: קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים. אלא מלכי ישראל מאי טעמא לא? - משום מעשה שהיה. דעבדיה דינאי מלכא קטל נפשא, אמר להו שמעון בן שטח לחכמים: תנו עיניכם בו, ונדוננו. שלחו ליה: עבדך קטל נפשא. שדריה להו. שלחו ליה: תא אנת נמי להכא, +שמות כ"א+ והועד בבעליו, אמרה תורה: יבא בעל השור ויעמוד על שורו. אתא ויתיב. אמר ליה שמעון בן שטח: ינאי המלך! עמוד על רגליך ויעידו בך. ולא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד, שנאמר (דברים י"ט) 'ועמדו שני האנשים אשר להם הריב וגו'. אמר לו: לא כשתאמר אתה, אלא כמה שיאמרו חבריך. נפנה לימינו - כבשו פניהם בקרקע, נפנה לשמאלו - וכבשו פניהם בקרקע. אמר להן שמעון בן שטח: בעלי מחשבות אתם, יבא בעל מחשבות ויפרע מכם. מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע, ומתו, באותה שעה אמרו: מלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו".
נמצא לפי תלמוד בבלי, שמלכי בית דוד הכשרים דנים אותם, ורק מלכי ישראל שלא היו כשרים, כינאי המלך שהרג ת"ח וכלפיהם היתה התקנה שמלך לא דנים אותו.
וקשה לומר שיש כאן מחלוקת התלמודים, כיון שהבבלי אומר סברא ברורה לכך שאם המלך דן חייב להיות שגם דנים אותו, וכיון שדוד המלך ע"ה דן בודאי דנו אותו?
נראה לע"ד לומר, שדברי הירושלמי והמדרש שמלך לא דנים אותו, מתיחס לדינים הקשורים למשפט המלוכה, שבהם "מלך פורץ לו גדר ואין ממחה בידו", ובזה האחריות שלו היא כלפי בוראו, אבל אם יחטא בחטא פרטי שבין אדם למקום או בין אדם לחברו, בודאי דנים אותו ככל אדם.
והנה זה שלא דנים את המלך בעינן הקשור למלכות אינו קולא אלא חומרא כלפיו, כי יש דברים שלא ניתן להפליל את המלך, כגון על שיקול דעת מוטעה אם לצאת למלחמה או לאו, או אם להנהיג הנהגה כלכלית זו או אחרת, וכדומה נושאים הקשורים להנהגת המלך, שעליו להכריע בהם והם גורליים בחיי האומה. ועל זה אמר דוד ע"ה 'מלפניך משפטי יצא' שעליו להיות מודע שהוא יעמוד על כך למשפט לפני אדון כל, והאחריות בענינים אלו נופלת על כתפיו.
הדין הזה אמור על המלך שאין לו עליו אלא ה' אלקיו, כמו שדין של קרבן שגגת נשיא "אשר נשיא יחטא", אמרו בתלמוד (הוריות י ע"א) "איזהו נשיא? זה מלך, שנאמר: (ויקרא ד) 'מכל מצות ה' א-להיו', שאין על גביו אלא ה' א-להיו". ובגמרא דנו אם הנשיאים של ארץ ישראל בתקופת המשנה יש להם דין מלך לענין זה, וז"ל (שם יא ע"ב) "בעא מיניה רבי מרבי חייא: כגון אני מהו בשעיר? אמר ליה: הרי צרתך בבבל. איתיביה: מלכי ישראל ומלכי בית דוד, אלו מביאים לעצמם ואלו מביאים לעצמם! אמר ליה: התם לא כייפי אהדדי, הכא אנן כייפינן להו לדידהו. רב ספרא מתני הכי, בעא מיניה רבי מרבי חייא: כגון אני מהו בשעיר? א"ל: התם שבט, הכא מחוקק, ותניא: (בראשית מט) 'לא יסור שבט מיהודה' - זה ראש גולה שבבבל, שרודה את ישראל במקל; (בראשית מט) 'ומחוקק מבין רגליו' - אלו בני בניו של הלל, שמלמדים תורה לישראל ברבים".
נמצא למסקנת הגמרא, שראש גולה היה מעל הנשיא של ארץ ישראל, והנשיא היה כפוף אליו, ולכן אין לו דין מלך לענין זה.
דוקא המעמד העליון הזה של המלך שאין לו עליו אלא ה' אלוקיו הוא זה שמחייב אותו לדעת ולהרגיש שה' אלוקיו עליו ולפניו יתן דין וחשבון.
משפט המלוכה הוא הנושא שהמלך צריך להיות אמון עליו, עם יכולת להכריע בו לשם שמים, ובזה הצטיין דוד המלך וזרעו אחריו. וכך נראה לפרש את הגמרא (יומא כו ע"א) "אמר רבא: לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר, לוי - דכתיב (דברים לג) 'יורו משפטיך ליעקב', יששכר דכתב 'ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל'. - ואימא יהודה נמי, דכתיב (תהלים ס) 'יהודה מחקקי!' - אסוקי שמעתא אליבא דהילכתא קאמינא" 1 .
לכאורה קשה לומר ששבט יהודה אינם מורי הוראה בישראל, אלא שהם לומדי תורה ולא מצליחים להיות "אסוקי שמעתא אליבא דהילכתא קאמינא", הן מצד הפסוק שאומר "יהודה מחוקקי" וחקיקה היא הלכה למעשה, ועוד הלא דוד המלך היה ממעתיקי השמועה (רמב"ם הקדמה למשנה תורה) ואמרו חז"ל "וה' עמו – שהלכה כמותו בכל מקום"?
ונראה שהמיוחד בשבט יהודה שיש להם החוש לפסוק הלכה למעשה בעניני המלכות וההנהגה הציבורית, ועל זה נאמר "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו", ובזה הלכה כמותו בכל מקום.
דוגמא לשקול דעת של מנהיג שמתאים לומר על זה "מלפניך משפטי יצא". נביא פירוש של הראי"ה קוק זצ"ל לגמרא ברכות (כח ע"ב) "וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי, נכנסו תלמידיו לבקרו. כיון שראה אותם התחיל לבכות. אמרו לו תלמידיו: נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק, מפני מה אתה בוכה? אמר להם: אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי, שהיום כאן ומחר בקבר, שאם כועס עלי - אין כעסו כעס עולם, ואם אוסרני - אין איסורו איסור עולם, ואם ממיתני - אין מיתתו מיתת עולם, ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון - אף על פי כן הייתי בוכה; ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, שאם כועס עלי - כעסו כעס עולם, ואם אוסרני - איסורו איסור עולם, ואם ממיתני - מיתתו מיתת עולם, ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון; ולא עוד, אלא שיש לפני שני דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי - ולא אבכה? אמרו לו: רבינו, ברכנו! אמר להם: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו תלמידיו: עד כאן? - אמר להם: ולואי! תדעו, כשאדם עובר עבירה אומר: שלא יראני אדם. בשעת פטירתו, אמר להם: פנו כלים מפני הטומאה, והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא".
שואל הרב קוק כיצד יתכן שריב"ז מנהיג ישראל לא ידע אם הוא נוחל גן עדן או גיהנם? ואומר שריב"ז אומר זאת ביחס לשאלה הגורלית שעמדה לפניו אם לוותר על ירושלים והמקדש בשביל יבנה וחכמיה, ובפי שידוע הוא הכריע כן ואמר "תנה לי את יבנה וחכמיה", ור"ע סבר שריב"ז טעה ואמר על כך "ישב חכמים אחור ודעתם יסכל". ועל זה רמז ריב"ז באומרו בשעת פטירתו, "פנו כלים מפני הטומאה, והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא". חזקיהו המלך גם הוא עמד לפני בעיה דומה, כיון שאביו גרם שהעם יעבוד ע"ז, הרגיש צורך לבער ע"ז ולהפיץ דעת תורה בעם, וכך עשה נעץ חרב בבית המדרש ואמר כל שלא ילמד ידקר בחרב, ובדקו ומצאו מדן ועד באר שבע ולא מצאו תינוק ותינוקת שלא היו בקיאים בדיני טומאה וטהרה. וזה היה על חשבון בנין הארץ, שהיתה לשמיר ושית בימיו. ולכן כביכול הזמין את חזקיהו המלך להיות לו לתנא שמסיע בדרכו האחרונה.
לאור הפרשנות הנ"ל של הרב קוק, נראה לי להסביר את ההדרכה של ריב"ז לתלמידיו "יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם", וקשה על כך מה שהקשו תלמידיו "עד כאן?" שנותן להם משימה בדרגה כל כך נמוכה? ותשובתו להם קשה עוד יותר "אמר להם: ולואי! תדעו, כשאדם עובר עבירה אומר: שלא יראני אדם", וכי כך הוא מעריך את תלמידיו שעושים מצוות שלא לשם שמים?
ריב"ז בהדרכתו לתלמידיו מתיחס לסוג כזה של הכרעות שאינן ניתנות למשפט ציבורי שהן באחריותו של האדם כלפי אלוקיו, כמו "תנה לי את יבנה וחכמיה", וזה שייך למלך בהנהגת העם, או למנהיג צבור בקהילתו, או לאב בהנהגת משפחתו, או למחנך עם תלמידיו. ועל זה מזהיר ריב"ז את תלמידיו שלא יחשבו שאם המעשה אינו שפיט זכותם להחליט לעשות מה שירצו, ואין עליהם דין שמים, אלא שיהא מורא שמים עליהם כאילו הם עומדים למשפט על כל מעשיהם בבית דין של מטה.
וכך המשך המדרש שהובא לעיל "רבנן אמרי: אמר הקב"ה לישראל: בני! כך חשבתי שתהיו חורין מן המלכות [פי' מלך ישראל] מנין שנאמר (ירמיה ב) 'פרא למוד מדבר' כשם שהפרא גדל במדבר ואין אימת אדם עליו, כך חשבתי שלא תהא אימת מלכות עליכם, [כלומר שלא תשימו עליכם מלך ישראל], אבל אתם לא בקשתם כן אלא (שם /ירמיהו ב'/) 'באות נפשה שאפה רוח', וכו' ".
מפרש "שפת אמת" כי כל אחד מישראל ראוי להיות מלך ולהרגיש שאין עליו אלא ה' אלוקיו, אם ירגיש כן הדבר ישפיע על כל מהלך חייו והחלטותיו יהיו מכוונות בהתאם לרצון ה'. אולם כיון שלא היתה בהם יראת שמים ובקשו מלך שיורה להם מה לעשות, מעתה צריכים הם מלך שיהיה ירא שמים שאין לו עליו אלא ה' אלוקיו וממנו ילמדו יראת שמים, ולכן מצווה לרוץ לראות מלכים בשביל הטעם הזה. אם זה מלך ישראל ירא שמים ילמדו ממנו יראת הרוממות, ואם זה מלך ממלכי אומות העולם ילמדו ממנו יראת העונש. היינו ע"י יראת העונש של המלכות יבינו גם את חומרת העונש של מי שעובר על דין מלכות שמים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
