ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- תפילה בציבור ובבית הכנסת
שאלה: בבית הכנסת שלנו יש אנשים שרגילים לפטפט בשעת התפילה. וכשגוברים הפטפוטים יש שצועקים 'שקט' או 'ששש', אבל זה לא כל כך עוזר. כיצד ראוי לנהוג כלפי תופעה זו? האם צריך להעיר למפטפטים, ואיך צריך להעיר להם? יש לציין כי בתחילה היינו מתפללים בבית כנסת אחר שבו היו מפטפטים מאוד, ומאחר שרצינו שהתפילה תהיה מכובדת, ובנוסף לכך גם מספר המתפללים התרבה, הקמנו בית כנסת חדש. והנה שוב אנו בדילמה כיצד להתמודד עם בעיית הפטפוטים.
תשובה: במחילה מהקוראים שזוכרים את הדברים שכתבתי לפני כמה שבועות, אחזור עליהם בקצרה ואח"כ אמשיך. תמיהה גדולה היא, היאך ישנם בתי כנסת שכל כך מרבים לדבר בהם בתפילה. וכי נמנו המייסדים והגבאים והמתפללים של בתי כנסת אלו והחליטו, בבית כנסת זה שלנו יהיו הכול מדברים בתפילה?!
ודאי שלא כך הדבר, אלא הכול רצו שבבית הכנסת שלהם ינהגו בכבוד ובהדר. אולם ישנם אנשים שקשה להם לשבת זמן רב בשתיקה, או שלא למדו לכבד את התפילה כראוי, וללא זדון יוצא להם להעיר דבר מה. ומשראו ששאר המתפללים שותקים ולא מוחים, הוסיפו להרבות בהערות והאריכו בסיפורים ובדיחות, עד שנעשה להם הדבר כהיתר. וכיוון שאותו מיעוט החל להרבות בדברים - גם חבריהם שהיו שותקים מתחילה הצטרפו לדיבורים קצרים. וכיוון שנתרבו הדיבורים בבית הכנסת, החלו גם הבינוניים לדבר מעט, עד שנעשו הכול מדברים.
את קלי הדעת קשה להאשים. מלחמה קשה להם ביצרם, ומשראו שפירצה פתוחה לפניהם לדבר - הרי הם מדברים. אלא האשם הוא בראשונים, שראו שמתחילים לדבר ולא עמדו ומחו וגדרו הפרצה.
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
249 - תוספת תורה במקום אריכות בתפילה
250 - תפילה מכובדת באורך הנכון
251 - עונג שבת אמיתי
טען עוד
נצטווינו בתורה (ויקרא יט, יז): "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא". ואסור שההוכחה תנבע מתוך רצון להתנשא על החבר, אלא מתוך תחושת אהבה ואחריות כלפי החבר, וכפי שנאמר בפסוק הבא: "ואהבת לרעך כמוך". וכן אמרו חז"ל "כל ישראל ערבים זה בזה". ואכן ערך זה של האחריות ההדדית הוא ערך שבלט בתולדות עמנו, ובזכותו יכולנו להתמודד עם כל הקשיים והצרות. ואף היום אנשים שבאים מחו"ל מציינים כי אחד הדברים הבולטים לטובה בארץ הוא האכפתיות אחד כלפי השני. כשאדם נופל ברחוב, עוזרים לו. כשרואים אדם שעומד להיכשל וליפול לבור, מזהירים אותו שלא ייפול. וכך גם הרואה את חברו חוטא, צריך להעיר לו שלא ייפול בחטא. וגם דיבור בתפילה הוא חטא חמור, שיש בכך פגיעה בכבוד שמיים, וגם בכבוד שאר המתפללים.
עד היכן חובת ההוכחה
וחובה זו גדולה כל כך, עד שכל היכול למחות ולא מחה, נחשב כאילו הוא עצמו חטא (שבת נד, ב). וגם מי שהוכיח פעם אחת, יחזור ויוכיח אפילו מאה פעמים, כמו שאמרו חכמים (ב"ב לא, א): "הוכח - אפילו מאה פעמים משמע". וזה כאשר יש סיכוי שהמחאה תתקבל, אבל כשאין שום סיכוי שהמחאה תועיל - יש להוכיח פעם אחת, כדי שיידע החוטא שהוא חוטא, אבל מעבר לזה אין להוכיח, שעל זה אמרו חכמים (יבמות סה, ב) "כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע".
החובה על השכנים למחות
יש טועים לחשוב שרק הגבאים או הרב הם שצריכים להעיר למפטפטים, אולם חובת ההוכחה היא בראש ובראשונה על השכנים הקרובים למקומו של המפטפט, והקרוב קרוב קודם. השכן הקרוב יכול בסימן קטן לבקש מהמפטפט שישתוק, ויש סיכוי סביר שהמפטפט יתחשב בו, כי יבין שאכן דיבוריו מפריעים לו. אבל אם השכן הקרוב ביותר שותק, ורק שכן שאינו ממש סמוך אליו מסמן לו לשתוק, עלול המפטפט לחשוב שבאמת הדיבורים אינם מפריעים כל כך - עובדה ששכנו הקרוב שותק. ועדיין יש סיכוי שיתחשב בבקשה, כי בכל זאת מדובר בשכן. אבל אם כל השכנים שותקים, ורק מי שיושב רחוק אינו יכול להתאפק ומתחיל לגעור במפטפטים, יקומו המפטפטים בטענות נגדו כי הוא מתערב בעניין שאינו נוגע לו, וכל מגמתו לקנטר ולהתנשא, הנה - עובדה שלשכנים זה לא מפריע. חוץ מזה הוא דיבר על דברים חשובים, התעניין בשלומה של אשת חברו שלא חשה בטוב... חוץ מזה גם הרב בעצמו מדבר לפעמים, אז שיילך המוחה לצעוק על הרב.
שקט של פחדנים
ויש שצועקים לחלל האוויר הקדוש של בית הכנסת - 'שקט!' ובקריאת ה'שקט' שלהם הם מוסיפים רעש ובושה בבית הכנסת. זהו 'שקט' של פחדנים, של אלה שמתייראים לעמוד באופן ישיר מול המפטפטים, וכל גבורתם בהפרחת קריאות 'שקט' לאוויר. ואם חס ושלום יבוא אחד מהמפטפטים לטעון נגד צועק ה'שקט' - מי שמך אדון עלי להעיר לי? יענה לו בפחדנות, לא כלפיך אמרתי 'שקט' אלא כלפי האחרים שהם מדברים ומפריעים.
שקט עושים בשקט. וההערה צריכה להיות מופנית אך ורק כלפי המדבר, ולא להוסיף ולבזות את בית הכנסת בצעקות 'שקט'.
כשהשכנים אינם ממלאים את תפקידם
וכשהשכנים מתרשלים ואינם מעירים, המצב מסובך. ראוי לערוך אספה, ולחזור ולקבוע את סדרי התפילה וכבוד בית הכנסת, ולמנות אנשים שיהיו אחראים לבקש שקט, ולהכריז עליהם ולשבח אותם על הסכמתם להתנדב לתפקיד הקשה הזה. וכשיהיה צורך, יתקרבו הממונים אל פני המדברים, ויסמנו להם באצבע שקט.
ועוד יקפידו שלא להאריך בתפילה יותר מכפי רצונם של רוב המתפללים, ויוסיפו שיעורי תורה, ועל ידי כך יזכו לרומם את בית הכנסת שלהם שיהיה מקדש מעט.
האם ראוי להתפלל שחרית במניין של שלושים דקות
שאלה: אצלנו מתפללים שחרית בימים שאין בהם קריאת התורה במשך כשלושים דקות. האם לפי דברי הרב משבוע שעבר, שהזמן הקצר הסביר הוא כשלושים וחמש דקות, יש להאריך יותר את התפילה?
תשובה: כמדומה שגם שלושים דקות הוא זמן סביר. וכך היה נוהג מורנו ורבנו הרב שאול ישראלי זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב וחבר בית הדין הגדול. הוא היה מתפלל במניין שהתחיל בשעה שש וחצי והסתיים עד השעה שבע (בבית הכנסת 'וינגרטן'). והיה יכול הרב ישראלי ללכת עוד כ-300 מטר ולהגיע לישיבה, ולהתחיל להתפלל בשעה שבע ולסיים את התפילה בשבע וחמישים, ובימי שני וחמישי בשעה שמונה. אבל כפי הנראה רצה הרב לחזור במהרה לתלמודו, ולכן התפלל עם אנשים עובדים, ואף הם היו כמובן מכבדים אותו מאוד וממתינים לו שיסיים קריאת שמע ועמידה. במניין זה התפלל גם הרב יהושע בכרך זצ"ל וגם הרב שניהל את מוסד וינגרטן.
מדרגות בחלקי התפילה
יש להוסיף כי יש מדרגות של חשיבות בחלקי התפילה. שני החלקים החשובים ביותר הם ברכות קריאת שמע - ובכללם קריאת שמע - ותפילת עמידה. ובאלו רצוי להאריך יותר, שהם עיקר התפילה. שחובת קריאת שמע היא מהתורה, ובתפילת עמידה אנו כעומדים לפני מלך, ולדעת הרמב"ם יסודה מהתורה. וכן לברכות קריאת שמע חשיבות יתרה, הן מצד שהן ברכות והן מצד שהן מצטרפות לקריאת שמע, שבה מביעים את האמונה בה'. אולם שאר חלקי התפילה הם במדרגה פחות חשובה, ומעיקר תקנת חכמים אין חובה לאומרם, ורק יחידים היו אומרים פסוקי דזמרה וקרבנות, ולכן בהם אפשר למהר יותר. ואף בחזרת הש"ץ אין להאריך, והעיקר לענות על הברכות 'אמן' ו'ברוך הוא וברוך שמו' בכבוד ובקול.
ויש שאינם מבחינים במדרגות של התפילה, ואומרים את הכול באותו טון ובאותו קצב ובאותו רגש. ואף שהם אומרים את הכול בכבוד, אין ניכר שליבם ומוחם שותף למה שיוצא מפיהם.
חזן שמאריך ואינו מצליח לקצר
שאלה: פעמים רבות אני משמש חזן (כי אחרים מעדיפים להשתמט מן המצווה). בעקבות הדברים שכתב הרב בפעם הקודמת, באים אלי אנשים בתלונה שאני מאריך בתפילה. תפילת שחרית בלי קריאת התורה לוקחת לי כחמישים דקות. ואני מסכים שיש להתחשב במתפללים שממהרים לעבודה, אבל אני לא מצליח להוציא את המילים כראוי בפחות זמן. האם לדעת הרב עלי להבליע את המילים ולסרסן כדי לסיים את התפילה במהירות?
תשובה: כפי הנראה אתה אומר את כל המילים בקול, וככל שאומרים את המילים יותר בקול, לוקח יותר זמן לאומרן. אבל אם תאמר את המילים בלחש, ורק את סיום הקטעים תאמר בקול - תספיק לומר את התפילה בזמן קצר בהרבה. ואם אתה מאלה שגם בלחש מתקשים לקרוא במהירות, אז או שימצאו חזן אחר או שתתפלל בקצב שאתה מסוגל להתפלל.
מנהג ספרדים
אמנם בקהילות ספרדים ותימנים נהגו שהחזן אומר את כל התפילה בקול, ובאופן זה התפילה אורכת זמן רב. אולם אין חובה לנהוג כך, אלא נהגו כך כדי להוציא ידי חובה את המתפללים שלא ידעו לקרוא או שלא היו להם סידורים, אבל כאשר כולם יודעים לקרוא - אפשר שכל אחד יאמר לעצמו בלחש את התפילה. והרוצים להדר יכולים להמשיך כמנהג, אבל רצוי מאוד שבמקביל יתקיים גם מניין ספרדי ותימני מהיר יותר. ואם לא יעשו כן, הציבור יצביע ברגליים ויילך להתפלל במניין האשכנזי, כמו שרואים במקומות רבים.
וכך גם הדרכתי את מניין הספרדים והתימנים אצלנו ביישוב, שתפילת שחרית של שבת לא תארך יותר משעתיים וחצי, שאם לא כן, רבים מילדיהם לא ימשיכו להתפלל במנהגם. וברוך ה', הם מספיקים לומר את כל התפילה במנגינה הראויה בפחות משעתיים וחצי. וכך התפילה לא תייגע את הצעירים, ועוד יישאר להם זמן רב ללימוד תורה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
