ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תורה ולימודה
- התבוננות אמונית
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- הדף היומי
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אל תקרי הליכות אלא הלכות
"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, שנאמר: 'הליכות עולם לו'. אל תקרי 'הליכות', אלא 'הלכות'" (נדה ע"ג א').
להפוך את ההלכה מדבר יבש הבא לאדם מחוצה לו בכפיה, בהכבדה, לחי נושא את עצמו, לרוח חיים, לתוכן חיים, ל"הליכות" - יכולים להגיע אך ורק ע"י " שונה הלכות", " ובכל יום ".
אין עוד אומה ולשון, ואין עוד תורה ודת המטילה חובת ידיעה והתעמקות בה בפרטיה ודקדוקיה, בקביעת עתים לידיעתה ובהתעסקות בה, כאשר תורתנו הקדושה.
האדם מישראל, משהוא קם משנתו, מברך "לעסוק בדברי תורה". ולכאורה, הרי המחשבה נתונה למשהו אחר - "להתעסק" בלול, "להתעסק" ברפת, "להתעסק" במזכירות, "להתעסק" בצרכניה. אולם הברכה הזאת, בנוסחתה זו, אומרת אחרת - שההתעסקות, "הראשו ורובו", המחשבה העיקרית, צריכה להיות בדברי תורה. ה"הלכות" צריכות להיות ה"הליכות". לא רק משטר חיים חיצוני, כי אם תוכנית חיים פנימית.
למדנו: "המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו, שנאמר: 'תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב', מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית" (סנהדרין צ"א ב'). ואף על פי, שמאידך גיסא, נדרש "אל תקרי 'מורשה' אלא 'מאורסה'" (ברכות נ"ז ב').
ההפרש שביניהם הוא בזה, שבעוד שהירושה הוא דבר שממילא, הרי ה"מאורסה" הוא דבר שטעון פעולה מצד האדם. שלא תאמר היא ירושה לך, ואין בניהם של תלמידי חכמים תלמידי חכמים (ע"פ נדרים פ"א א'). יש צורך להתעמק, יש צורך להתאמץ, אולם בסופו של דבר מגיעים לטעם תורה, למצב של "מורשה".
" והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצוותיך". התורה עיקרה הויות אביי ורבא, "'ושננתם' שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך" (קידושין ל' א'). התורה שבע"פ הנה פעולת השכל וההגיון. שאמנם צריך לזה הסתגלות, אבל ע"י המאורסה מגיעים למורשה , לרכישת ההגיון והשכל התורני. אם בדרך חיי המעשה התורניים יש כלל "שלא ירבו מחלוקות בישראל", והיחיד צריך לקבל מרותו של הרוב, הרי בדרך העיון לא כך הדברים, אלא "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". כל גילוי מחשבה, כל סברא, כל מהלך רעיוני, יש לו מקום ויש לו שורש.
וההתקשרות במקור השכל העליון מאפשרת הצצה על פני החיים באור אחר, אור התורה המאיר את הדרך - "והאר עינינו". חטאו של אדם הראשון התחיל מזה ש"ותרא האשה כי טוב העץ למאכל ותאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל" (בראשית ג' ו'), שקנתה את ההנחה האחרונה מתוך הראשונות. הרמב"ם במורה נבוכים (ח"א פ"ב) מסביר את הענין של עץ הדעת, שקודם לא היה המושג טוב ורע, אלא אמת ושקר. המושגים האסטטיים היו כרוכים במובנים של ההשגה הפנימית הרוחנית. המדה היתה אמת ושקר, המדה היתה התיאום הרוחני. ובמדה זו שהיה הדבר יפה וטוב, היה הוא גם נראה לעין במוחש , בחינת רואים את הנשמע, שהדבר השכלי, היה גם הדבר המוחשי, שלא היתה סתירה בין זה לזה. זה מושג על ידי זה שהלב היה הרואה, כמו שנאמר "ולבי ראה הרבה חכמה ודעת" (קהלת א' ט"ז). החטא היה בזה שהפכו את הסדר, ומתוך ש"תאוה העץ לעינים" מוציאים משפט שודאי וודאי גם "נחמד הוא להשכיל", שכל מה שנעים וטוב הוא גם נחמד להשכיל - גם נכון, גם אמת. שהשכל נרתם לרגשות הפשוטים במקום להדריך אותם, הוא נהפך לעבד נרצע להם הממלא את תאותם.
"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (במדבר ט"ו ל"ט) עין ולב תרי סרסורי דעבירה (ירושלמי ברכות פ"א ה"א), ואם לא אור התורה המאיר את הדרך, המעביר את האדם מפסי הרגשנות התאותית קצרת הראות, ומחנכתו לאורח מחשבה יציב ואהבה לדברים שברוח, מוכרחים ליפול. אין אפשרות כלל וכלל למצוא טעם במצוה, נשאר דבר המצוה כדבר חיצוני שאין הלב מתדבק אליו. "והאר עינינו - ודבק לבנו", שנים הם שהם כאחד, שאין אפשרות אחרת לגמרי.
"הלכות - הליכות". ע"י תורה שבע"פ נרכש לנו כח ההליכה, כח החזקת מעמד של כל יחיד ויחיד בכל מקום שהוא. "כל מקום שגלו גלתה שכינה עמהם" (מגילה כ"ט א'), מקופלת בתוך העלים הבלויים של גמרות ישנות, של כתבי יד, של דפוסים עתיקים בלוחות עץ כבדים, נסתרת היתה השכינה, וכל פעם שנפתח הספר זרם זרם חיים חדש לתוך הורידים ובוטל כל הסובב כעפרא דעלמא. זה היה הכל בעטים של ספרי התורה שבע"פ "ההלכות - ההליכות".
מיהו זה מתוכנו אשר לא התענג על ניגון הגמרא, מיהו זה אשר לא הרגיש את הנועם הזה באיזו פעם שהיא. כבר גילו לנו חז"ל את הסוד באמרם: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא" (אבות ד' י"ז). והאם לא בכח זה החזקנו מעמד.
"בהתהלכך תנחה אותך והקיצות והיא תשיחך" (משלי ו' כ"ב). חלוקת הש"ס הנה נסיון ללכת בדרך זו, להיות בגדר שונה הלכות בכל יום בכל התנאים "בלכתך ובשכבך ובשבתך".
"מורשה קהלת יעקב", לא לבודדים יחידי סגולה, אלא כלחם החוק לכל הקהלה, כשמירה על ירושת אבות יקרה. וכמה מוטל עלינו באופן מיוחד עכשו התפקיד הקדוש לשמור על הנחלה, נחלת אבות, מורשת אבות. להמשיך את אשר נפסק ביד כה אכזרית, להעלות עצמות מפוזרות על שבעה ימים, אשר לא זכו אפילו לבא לקבר ישראל, אשר לא זכו אפילו שיאמר עליהם קדיש ביום זכרונם.
הנה זכינו להגיע לסיומנו הראשון, יהי רצון שכן נזכה להגיע להתחלות וסיומים ליאור באור התורה, ומתוך כך להגיע לדביקות במצוות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
