ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- חינוך ילדים ותלמידים
- גיל הינקות והגן
- ספריה
- שונות
- מסכת החיים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
"המנהג לגלח שערות הקטנים בהגיעם לגיל שלוש שנים, ומה גם בארץ ישראל שנהגו לעשות כן על ציון רשב"י".
רמז נאה מצא לזה האדמו"ר רבי יהושע זצ"ל, מדז'יקוב: כתוב בתורה (ויקרא יג, לג): "והתגלח". אות גימ"ל של "והתגלח" כתובה בספר תורה יותר גדולה משאר אותיות - רמז הוא שיש לגלחו בשנתו הגימ"ל.
מספר פסוק זה בפרשה הוא ל"ג - להורות, שמגלחין אותו ביום ל"ג בעומר.
"שלוש שנים יהיה לכם ערלים"
המדרש מבאר (תנחומא פר' קדושים סי' י"ד) את הפסוק (ויקרא יט, כג): "ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו" ואומר, שהמילים: "שלש שנים יהיה לכם ערלים", נסובות אודות שלש שנותיו הראשונות של התינוק בהן אין הוא מסוגל לדבר כהוגן.
והמילים: "ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה'", מלמדות שעל אביו להקדישו לתורה, וללמדו תורה.
בשו"ת "ערוגת הבושם" (חלק "אורח חיים" סימן ר"י) הסיק מכך, שמנהג החסידים ואנשי המעשה להשהות את תגלחת בניהם הקטנים עד מלאת להם שלש שנים הוא מנהג של תורה, שכן אז מתחילים ללמדם תורה. זהו גם המועד להתחיל במצות חינוך של גידול הפאות ויתר המצוות, שאז הבנתו של הילד מתחילה להתפתח.
מנהג ה"חאלאקה" על ציון רשב"י
נהגו רבים ושלמים, שממתינים מלספר שערות ראש הילד, עד הגיעו לגיל שלוש שנים, ואז עושים "חאלאקה" - על שם: "ואנכי איש חלק".
רבינו האריז"ל - כפי שמספר תלמידו רבי חיים ויטאל (שער הכוונות דף פז) - הוליך את בנו הקטן עם כל אנשי ביתו לציון רבי שמעון בר יוחאי, ושם גילחו את ראשו של הילד כמנהג הידוע, ועשה אותו יום משתה ושמחה. ואחריו נהגו רבים שמוליכים את בניהם לציון רשב"י, ומגלחים שם את שערם!...
תיאור מנהג ה"חאלאקה"
בספר "חיבת ירושלים" מתואר מנהג ה"חאלאקה" בזו הלשון: "ומוליכים מקודם את התינוק המתגלח לציון רבי יוחנן הסנדלר בתוף ומחול, וחוזרים לחצר רשב"י ומגלחים שם סמוך לפתח בית המדרש ומברכים 'מי שברך'.
ויש מי שמביאים את בניהם מארצות רחוקות להניח מצות פאה במקום הקדוש... וכל היום שמחה וששון ליהודים".
"חאלאקה" בקבר שמעון הצדיק בירושלים
קודם שהתפשט המנהג לספר את ילדי ישראל בהגיעם לגיל שלש בקבר רבי שמעון בר יוחאי, היו רבים מישראל שנהגו להעלות את בניהם הקטנים לקבר "שמעון הצדיק" הטמון סמוך לירושלים העתיקה.
למנהג זה הסמיכו מקור מדברי הגמרא במסכת נזיר (ד, ב), ששמעון הצדיק לא השתתף אלא בגילוח שנעשה לשם שמים בלבד. ועל כן נהגו להעלות אל קברו את הקטנים ולגלחם שם, לאמר: "הרי אנו מגלחים את הילד לשם שמים, כדי לחנכו במצות פאת הראש, ועל כן עושים אנו זאת בהשתתפותו של שמעון הצדיק".
לקראת התחלת לימודו
ב"רוקח" יש תאור נפלא כיצד מביאים ילד אל הרבי בחג השבועות, לקראת התחלת לימודו.
הרוקח מתאר כיצד האב מביא את הילד לבית-הכנסת, והרבי לוקח את הילד על הברכיים, המעמד כולו נעשה כגדר של מתן תורה - והרבי הוא בגדר של הר סיני, וכך הרבי מלמד אותו א"ב, ומורחים את האותיות בדבש, והילד מלקק את הדבש מעל גבי האותיות.
כך דואגים לתת לילד, לפי המושגים שלו, לשמוח במצוות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
