ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
חנן בן שלומית
מתוך פרשת הנשיאים, מנהיגי ישראל, הנקראת השבוע, עולה השאלה המטרידה כיום כל-כך את הציבור, על דמות המנהיג האידיאלי - מיהו הראוי להיות מנהיג, מהן התכונות הנדרשות ממנו, ומהי מנהיגות רוחנית.
מהי מנהיגות רוחנית?
הרב אהרן הראל שליט"א, ראש ישיבת ההסדר בשילה
מנהיגות היא מצב שבו אני נותן למישהו אחר להנהיג ולהוביל אותי. העיוור נותן לפיקח להוביל אותו ולהנהיגו, כי הוא אינו רואה, והפיקח רואה. המנהיג, ממילא, צריך להיות בעל יכולות מקצועיות טובות משל המונהג, בתחום בו הוא מנהיג אותו. הרופא מנהיג את המטופל, כי הוא רכש ידע מקצועי בתחום, וכן הלאה על זו הדרך. זו הסיבה שאני נותן אמון (לא עיוור ומלא, אבל בסיסי) במנהיגים שלי - הידיעה שיש להם את היכולות המקצועיות, איש איש בתחום הנהגתו, להובילני למקום טוב יותר מהמקום שאוכל להגיע אליו בעצמי.
וודאי, שדבר זה נכון גם לגבי הנהגה תורנית. אנו נותנים למנהיגינו התורניים להנהיג אותנו ולהובילנו בדרכי עבודת ה', משום שהם עמלים ועמלו על התורה רבות בשנים, ורכשו ידע רב בתחום.
יתירה מזאת - התורה אוסרת עלינו לבחור מנהיג שאינו ראוי על-פי ידיעותיו התורניות: "לא תכירו פנים במשפט - זה הממונה להושיב הדיינין, שלא יאמר איש פלוני נאה או גבור, אושיבנו דיין, איש פלוני קרובי, אושיבנו דיין בעיר, והוא אינו בקי בדינין נמצא מחייב את הזכאי ומזכה את החייב. מעלה אני על מי שמינהו כאילו הכיר פנים בדין" (לשון רש"י דברים א', י"ז על-פי ספרי במקום). כלומר, אסור לנו למנות מנהיג, דיין, רב או פוסק, שאינו בקי דיו מבחינה תורנית.
דין זה נפסק ברמב"ם (הלכות סנהדרין ג'), והוסיף על כך: "ועוד אמרו כל המעמיד לישראל דיין שאינו הגון כאילו הקים מצבה שנאמר: 'ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלהיך', ובמקום תלמידי חכמים כאילו נטע אשירה שנאמר: 'לא תטע לך אשירה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך'" (וכן נפסק בשו"ע, חו"מ סי' ח).
נמצינו למדים, שהתנאי הראשוני ביותר למינוי מנהיג תורני, הוא ידיעותיו התורניות. שום איש מקצוע לא יכול להנהיג בלי ידע מקצועי, וכך גם לא רב, לא משנה באיזו משרה הוא מכהן - רב עיר, ראש ישיבה או רב ראשי - עליו להיות גדול בתורה, בהתאם לרמת התפקיד אותו קיבל.
וודאי שישנן עוד תכונות נדרשות - יושר והגינות, נעימות ויראת שמים. אבל, תנאי זה, הינו תנאי ראשוני ובסיסי, ובהעדרו, המינוי אינו תקף כלל, כמבואר בפוסקים בכמה מקומות.
זוהי אם כן חובתנו לדאוג למנהיגות ראויה בידיעת התורה, ולפעול בכל עוז כנגד המקומות בהם נעשים מינויים שאינם עומדים בהגדרה זו. ויהי רצון שתקוים בנו התפילה: "השיבה שופטינו כבראשונה, ויועצינו כבתחילה, והסר ממנו יגון ואנחה!".
על גדולי התורה להנהיג!
הרב שמעון אור שליט"א, ראש התנועה לתורה מנהיגה והגרעין התורני בקרית היובל
כשהשכינה היא ה"נושאת את ראש", הרושם הנוצר מכך הוא אדיר. נשיאת ראש בני גרשון ומררי האחראים על מעטפת המשכן - היריעות, הקרשים וכו', מעצימה את כוח מעטפת החיים - הפן הנראה לעין, להיות בעל משמעות מהותית ולא רק כאמצעי מסייע למערכת החיים הפנימית.
מכוח נשיאה זו עצם מעשה ההיסתרות של האישה הסוטה אוסר אותה על בעלה עד שתשתה מן המים, אף שלא ברור כי נבעלה. מכוח נשיאה זו, "שמו של ה' קשור בתלתלי הנזיר".
מכוח נשיאה זו כל ל"ט אבות המלאכה נלמדים דווקא ממלאכות המשכן של המעטפת החיצונית - מלאכות הכנת סממני צבע התכלת, הצמר ועורות התחשים ולא ממלאכות אפיית לחם הפנים ושאר מלאכות הפנים. עוצמתן של מלאכות האדם דווקא משם נאצל.
העצמת מעטפת החיים - ה"כלים", אותו עולם שנהוג לכנותו "חיצוני" היא גם שנותנת את היכולת לנשיאים להשפיע מבחוץ על הקודש פנימה, לחנוך בנדבתם את המשכן. כל אלו מחייבים גם אותנו לתת יחס של מהות עצמית לכלי העוטף את הקודש, ולא לראותו רק כטפל ואמצעי אל עולם המחשבה הפנימי.
המנהיג, כמו הנשיאים, מקבל את עוצמתו מהאיחוד הזה שבין העולמות. אם ביציאה מן הקודש החוצה כוחה של שכינה אינו בידך, גם בתוך הקודש אין אתה אדון.
קבלת ראשי ישיבות ההסדר את הדין על הוצאת אחת מהן מחוץ למעגל ההסדר חרץ את גורלן לעבדות אף בתורתם, כי הבעלות על הכלי לתורתם אינו בידם . גם מי ששמר על זכות חופש הבעת הדעה ונסוג אל מתחם ה"ישיבה הגבוהה" לא פתר את הבעיה. כמו הבעלות על ה"הסדר" כך גם הבעלות על מעמד "תורתו אומנותו", על בנייני הישיבות ואף על גופם של תלמידי החכמים (במאסר ובהכאה), הינה ביד אלו שחזון התורה אינו חזונם. מתוך-כך מפעפע שלטונם אף אל תוך עולם המחשבה.
כל עוד היה עם ישראל בגלות, אכן התרכזה השכינה במימד המחשבה והדיבור - "ברוח הממללא" שבאדם. על כן בצדק, נמנעו האוחזים בקודש מלפגוש בעולם המעשה, וצמצמו למינימום את מעורבותם בו. אולם החזרה אל הארץ משנה לגמרי את כל התמונה. ההגשמה כבר אינה מילה הסותרת או מצמצמת את קיום האין סוף בחיינו, אלא מעצימה את קיום רצונו של ה' בלא להחניקו.
מעתה, ה"מאמין" אינו זה המתבטל כלפי מקור החיים החיצוני לו, אלא כוחו הוא כאומן, היודע למשוך קו חיים מנקודת מוצא החיים שבתורה ועד למימושה כחיים מלאים ברמה המדינית החברתית, הפוליטית והתרבותית.
שלב זה כבר אינו יכול להיות נחלתם של "אנשי המעשה" שאנו מכירים. גם הניסיון של אנשי התורה להאציל עליהם מכוחם לא יצלח. ככול שמגמת ההגשמה מתעצמת, הקושי לשמר את הנאמנות למקור גובר עשרות מונים. על כן, רק המגע הישיר של "אומן התורה" יוכל לממשו בנאמנות.
מתוך כך ברור הוא, כי אם אנו מעוניינים שתכני החיים שלנו יהיה להם קיום, כבר לא מספיק כי ידוברו בתוך הקודש פנימה, או אף יובעו באומץ מול העולם שבחוץ. דווקא על הגדולים בתורה נגזר כי הם עצמם יאחזו בכלי ההנהגה כפי שאוחזים במהות הפנימית עצמה, להוליד את המציאות אל חזונה. כי בדור של גאולה, הפנים והכלי חד הם!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
