מכות - דף ט"ו | הרב אורי בריליאנט | בית המדרש

משנה וגמרא
מכות

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

אדרת בת מרים

2 דק' קריאה • 10 דק' האזנה

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם

(יד: 2 שורות מלמטה - טו: באמצע)
א. לאו הניתק לעשה - לא לוקים (איסור התרת בשר הפסח עד הבוקר).
ר"ל - "ביטלו לא ביטלו" - עצם הפוטנציאל לתקן ע"י העשה פוטרו ממלקות (אמנם אם ביטל את העשה בידיים - לוקה)
רי"ח - "קיימו ולא קיימו" - נפטר ממלקות רק אם קיים את העשה בפועל.+
שורש המחלוקת - האם יש התראת ספק - על זה נדבר מחר.

ב. רבה בב"ח - רי"ח - אם העשה לא תלוי בלאו (חייבים בו גם לפני שעובר על הלאו) - חייב מלקות.
A. דיון עקרוני - הרי אינו דומה ל"לא תחסום" (משם נלמד חיבו מלקות בלאוים).
תשובה - כן דומה (זה שמוסיפים לאו לא גורע, ואילו בניתק לעשה - העשה מתקן את התאו - זה באמת לא דומה. הגבלה - מובן דווקא לרי"ח שנפטר מהלאו רק אם מקיים את העשה).

B. דיון במקורות
רבה מוכיח את דברי רי"ח - ממקרה בו לוקים:
עשה - "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זבה", לאו - (פסוק אח"כ) - "ולא יטמאו את מחניהם". והדין הוא שלוקים.
קושיא על רי"ח - ממקרה בו לא לוקים:
באונס נערה בתולה פנויה - עשה - "לו תהיה לאישה", לאו - לא יוכל שלחה כל ימיו". והדין הוא שלא לוקה.
תשובה - שם יש עשה נוסף לאחר שגרשה - שיחזיר אותה, ולכן זה לאו הניתק לעשה.
[מאיפה לומדים שיש שם עשה נוסף -
כיוון ראשון - עולא - לימוד מפסוק אחר - גם במוציא שם רע יש את אותו עשה ולאו.
1. אז אחד מהם מיותר כי יילמד מהשני, ובא ללמד על עשה לאחר שגרשה ולפתור ממלקות. דחייה - אינו מיותר כי אי אפשר ללמוד מאחד לשני, כי בכל אחד יש חומרא מיוחדת (מוציא שם רע - יש גם קנס וגם מלקות, באונס - עשה מעשה). תיקון - הפסוק במוציא שם רע מיותר, שהרי היא כבר אשתו. דחייה - שיילמד לעשה אם גרשה במוציא שם רע. 2. נכון - ומשם נלמד שגם אצלנו פטור ממלקות. דחייה - לא ניתן ללמוד משם, ששם לא עשה מעשה.
כיוון שני - רבא - לא צריך פסוק נוסף, הפסוק הראשון "לו תהיה לאישה" הוא לעולם ("כל ימיו"), ומתייחס גם לאחר שגרשה.

שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני

מכות