ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בלק
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצ"ל
השנה ננסה להאיר פסוק זה מכיוונים נוספים / אקטואליים.
איננו יכולים להתעלם מהשבר העמוק שנחשף בימים האחרונים בין מי שמוכן להכיר אך ורק בסמכות רבותיו ובין מי שמפנים כי לא ניתן להיות אזרח במדינה בלי להיות כפוף לחוקיה. (את שאלת האפליה העדתית נשאיר להזדמנות אחרת).
פירוש הביטוי: "ּתְרוּעַת"? וזהות ה"מֶלֶךְ"? הטרידו את חז"ל ואת הפרשנים. ננסה להבין מהי המחלוקת העקרונית בין הפירושים.
בגמרא במסכת ראש השנה מובא:
"מלכות שיש עמו תרועה, כגון "יְקֹוָק אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ" - אומרה עם המלכיות ואומרה עם השופרות, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אינו אומרה אלא עם המלכיות בלבד. תרועה שאין עמה לא כלום, כגון " יום תרועה יהיה לכם" - אומרה עם השופרות, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אינו אומרה כל עיקר" (דף לב ע"ב)
במה חולקים רבי יהודה ורבי יוסי?
בעל ה"נודע ביהודה", רבה של פראג, רבי יחזקאל לנדאו, בספרו "צל"ח" (שם), מסביר:
"ולכאורה יש לומר דר' יוסי ור' יהודה פליגי בזה, דר' יוסי סובר דהאי ותרועת מלך הוא תרועה ממש, לכך ס"ל דאומרה גם עם השופרות, ור' יהודה סובר כתרגום אונקלוס דהאי ותרועת מלך בו הוא לשון חיבה, דאין לו שייכות כלל לתקיעות שופר, ולכך אינו אומרה עם השופרות".
לדעתו המחלוקת היא בפירוש המילה "ּתְרוּעַת". לפי רבי יהודה תרועה מלשון רעות ואחוה ולפי רבי יוסי מלשון תקיעה.
אם נמשיך בדרכו, ר' יוסי ור' יהודה חולקים גם בשאלה מי הוא ה"מֶלֶךְ"?
לפי רבי יוסי המלך הוא הקב"ה, לפי רבי יהודה המלך הוא המנהיג האנושי של עם ישראל, המוציא אותם למלחמה.
לשני הפירושים תימוכין ממקורות חזלי"ם אחרים.
אונקלוס מתרגם: "ושכינת מלכהון ביניהון", לעומתו במדרש מובא:
"ה' אלהיו עמו אמר לו בלק הואיל ואינך יכול ליגע בהן מפני שמשה משמשן ראה זה שעומד אחריו מה יהיה, אמר לו אף הוא (יהושע) קשה כמותו ותרועת מלך בו תוקע ומריע ומפיל חומה".
לפי אונקלוס המלך הוא הקב"ה.
לפי המדרש, המלכים הם משה ויהושע.
יתכן מאוד ויש כאן מחלוקת עקרונית, מהו המצב האידאלי?
לפי שיטה ראשונה, מצב שבו הקב"ה הוא המנהיג של עם ישראל, הנהגתו ישירה באמצעות השכנת השכינה. לפי גישה רוחנית זו אין מקום למלכות אדם, אין ישות מדינית. אין תרועה מלכותית ואין תרועה נשיאותית (התרועה הנזכרת בפסוקנו היא מלשון רעות). צריך לזכור שאם אין מלך לא רק שאין צבא ומשטרה והגנה סוציאלית של המדינה, אין גם בית מקדש. תקופת השופטים בה לא היה מלך בישראל וגם לא היה "מקדש מלך" היא התקופה האמורה להיות אידאלית. במציאות זו, הציבור יכול להכריז בפה מלא "ד' הוא האלקים" ו"אין עוד מלבדו". לאף אחד אחר אין כל סמכות לחוקק חוקים או לגבות מסים.
לפי השיטה השניה, ה"ּתְרוּעַת" היא תרועה בחצוצרות ושופרות, המצב האידאלי הוא השאיפה כי לעם ישראל מדינה שבראשה עומד מנהיג בשר ודם, שכולנו תפילה כי יהיה ברמה הרוחנית הגבוהה ביותר. לישות מדינית זו יש צבא מנצח ומגן על אזרחיה, מערכת סוציאלית הנותנת רשת בטחון לחלשים, ובעה"י מנהיג שתפקידו יהיה לבנות את המקדש. למדינה זו יש רשות שופטת שתפקידה להגן מפני עוולות וקיפוחים (שעדיין לא מבוססת על פי המשפט העברי).
להלכה פסק הרמב"ם ולית מאן דפליג עליו, כי יש מצווה להעמיד שלטון ולכל שלטון יהודי יש משמעות רוחנית (גם אם הוא פועל בצורה לא אידאלית). מציאותו של שלטון יהודי היא תנאי לבנין המקדש. הוא הכריע בצורה ברורה כרבי יוסי (שאולי גם רבי יהודה הודה לו בסופו של דבר ואכמ"ל. לכן תמה ה'צל"ח' על רש"י מדוע פירש כרבי יהודה שאין הלכה כמותו, עיינו שם).
בכל מקרה! אי אפשר להחזיק את החבל בשני קצותיו! אי אפשר גם להיות שותפים בשלטון יהודי בשר ודם וגם באותו זמן להכריז ולהתריס, ולאו דווקא מתוך מגמת אמונה: "ד' הוא האלקים". ברוב רובם של המקרים אין מלכות האדם מכחישה או סותרת מלכות שמים. (מדינת ישראל מעולם לא העלתה בדעתה לחוקק חוקים המכריחים את אזרחיה לחלל שבת או לאכול מאכלות אסורות).
הבה נתפלל כולנו כי השלטון במדינת ישראל ייצג מלכות שמים בצורה ברורה וממילא, גם המתלבטים אם להתייחס למדינת ישראל כ"ראשית צמיחת גאולתנו", יהיו שותפים מלאים בבניינה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
