ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- שם מרדכי
- בבא מציעא - פרק שני
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
תהילה מלאכי ז"ל
"אם היה משכירו לאחרים אפילו (מצא) בתוך הבית הרי אלו שלו. ואמאי? ליזיל בתר בתרא ."
פשטות לשון "בתרא" משמעותה "האחרון". מפשטות לשון המקשן משמע, שמכיוון ש"חזקה" שהמציאה, ובכלל זה גם מטבע כסף, נפלו מן השוכר האחרון, המוצא חייב להחזיר לו; למרות שהשוכר כבר היה יכול למשמש בכיסו - ולדעת שחסר לו מטבע. אך קושיית המקשן סותרת את תירוץ אביי (בסוגיה בבא מציעא דף כא, ב), שאדם ממשמש בכיסו בכל שעה, ובטוח גילה את חסרון המטבע, והתייאש ממנו.
נראה שרש"י התקשה בכך, ולפיכך הוא הוציא מפשטות הסוגיה; וזו לשון רש"י: - " הכא נמי - סתם שוכר בית כשהוא יוצא מחפש כל זויותיו, ונוטל את שלו ויוצא, ונימא: האחרונים שכחוהו, שאילו הראשונים שכחוהו - כבר מצאו האחרונים ."
רש"י ביאר את כוונת הקושיה, כאלו היה כתוב "בתראי"; כלומר "שוכרים" בלשון רבים. רש"י ביאר שהמקשן הניח שמלכתחילה מדובר בכמה שוכרים. במצב זה חושד האחד בחבירו שמצא את המטבע, ואינו מתייאש. אך אם בעל הבית היה משכירו לשוכר אחד - יכול המוצא לזכות בו; שהרי חזקה שגילה את החסרון והתייאש.
גם התוספות הוציאו מפשטות הסוגיה, וזו לשונם: - " וניזל בתר בתרא - דהיינו בעל הבית ... שעדיין נשאר בביתו באחרונה...". לשיטת התוספות המילה "בתרא" אינה כפשטותה - ואין הכוונה ל"שוכר האחרון"; אלא לבעל הבית. לשיטת התוספות, אע"פ שבעל הבית מישמש בכליו, הוא לא התייאש; עד שיכבד את ביתו. לשיטת התוספות, אם בעל הבית משכיר לשוכר אחד, והוא אינו גר עם השוכר האחרון; המוצא יכול לזכות במטבע, שהרי לפי תירוץ אביי - השוכר ממשמש בכיסו בכל שעה, ובטוח גילה את חסרון המטבע, והתייאש ממנו.
אך הרמב"ם והרי"ף - קבלו את דברי הסוגיה כפשטותם. לשיטתם, המקשן סבור שגם אם היה רק שוכר אחד, וגם אם בעל הבית אינו גר עם השוכר; אסור למוצא לזכות במטבע, וצריך להחזירו לשוכר האחרון. לפי סברת המקשן - למרות שמדובר בשוכר בודד, שכבר היה יכול למשמש בכיסו ולדעת שחסר לו מטבע - אסור למוצא ליטול את המטבע לעצמו; מפני שאין הלכה כאביי.
ואמנם רב נחמן בהמשך הסוגיה חלוק על המקשן; והוא סבור כאביי. רב נחמן מסביר, שהיו כמה שוכרים, והמאבד גילה מייד שחסרה לו מטבע - וקיימת סיבה מיוחדת שאינו מתייאש מפני שהוא חושד בחביריו. אולם רבא בהמשך הסוגיה חלוק על אביי ועל רב נחמן - ויש לרבא שיטה מיוחדת שהלכה כמותה.
הסברה שבשיטה החדשה של רבא התבארה כבר במאמר "יאוש שלא מדעת הלכה כרבא". והתבאר שם, שלדעת הרי"ף והרמב"ם, כאשר סוגיית "יאוש שלא מדעת" קבעה שהלכה כאביי, אין הכוונה שקיבלו את תירוצי אביי - אלא שדחו את שיטת רבא שם. רבא היה סבור שם שקיים מושג של "יאוש שלא מדעת" - ושיטתו נדחתה. אולם רבא עצמו חזר בו אחר כך, והודה במקצת לשיטת אביי; וכן משמע מדברי רבא בדף כ"ו ע"ב לגבי ראה מטבע שנפלה מחבירו. לדעת הרמב"ם והרי"ף, הסוגיות שבהמשך פרק "אלו מציאות" חולקות על הסוגיה שבתחילת המסכת. לפיכך, הרי"ף והרמב"ם השמיטו את כל התירוצים שהובאו בסוגיית "יאוש שלא מדעת" לפי שיטת אביי.
לשיטת הרי"ף והרמב"ם הוכרעה הלכה כסוגיית "הלוקח מן התגר" (בבא מציעא דפים כ"ו ע"ב - כ"ז ע"א), שמפשטותה מבואר, שאם המוצא יודע למי להחזיר - החזקה שאדם עשוי למשמש בכיסו אינה מועילה; ולכן הוא חייב להחזיר.
עשוי למשמש בכיסו
הרי"ף הביא את שיטת רבי יצחק ש"אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה" - רק לגבי פטור גנב מחיובי האחריות על הגניבה, כפי שהיא מופיעה בבבא קמא דף קי"ח. וזו לשון הרי"ף (בדף מ"ה ע"א מדפי הרי"ף שם):
"וכולי עלמא אית להו דרבי יצחק דאמר אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה, והוא דאחדא לכיסיה ..."
הרי"ף נקט שכלל זה נאמר רק בכיס שידוע לנו שהוא אוחז בידו ושומרו. והגנב שצריך להחזיר למקום שמור יכול להניח; שצפוי שבקרוב ימנה את מעותיו; - וידע שמספר המעות בכיסו גדל , וצריך לשומרו ביתר שאת.
אולם בסוגייתנו, המוצא אינו יודע אם המטבע נפל דווקא מכיס שהמאבד אחז בידו - ויתכן שהמאבד אינו מודע לחסרון המטבע. כמו כן יש להבדיל בין תוספת מטבע שמביאה לשמירה טובה יותר, לבין חסרון מטבע. ברמב"ם מבואר שחסרון מטבע אינו מביא בהכרח ליאוש. גם אם ימנה בעה"ב את מעותיו וישים לב לחסרונם, יתכן שלא יתייאש; ומפני הסיבות שתיאר הרמב"ם (בפרק י"ד מהלכות גזילה ואבידה הלכה ה'): "שמא נתתיו לפלוני או שמא במגדל הוא מונח או שמא טעיתי בחשבון וכיוצא בדברים אלו - אין זה יאוש".
לפנים משורת הדין
ועיין בספר "השבת אבידה כהלכה" שהביא בסוף הספר הערות מכתבי מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל, וזו לשונו:
"בסוגיא דתגר, "שאינו יודע למי להחזיר", קשה לי טובא כיוון שהספק רק בין שני אנשים אם התגר או הבעה"ב, והאחד מהם יאמר שנאבד לו כסף מאי-טעמא חשיב כאין בו סימן ... ובאמת קשה גם אם קונה מעשרה אנשים, מכל-מקום יכולים לשאול את כל העשרה ואלה שלא נאבדו יאמרו שלא נאבד, והוא יגיד שנאבד לו כסף, ואם-כן יודעים ברור שזה שלו. ואם כן מאי טעמא מתייאש, ועל-כל-פנים בשנים וודאי קשה. גם לא נזכר שהאחד חושד את חבירו שהוא אינש דלא מעלי וצע"ג."
ונלענ"ד, שההיתר שהתבאר לעיל; שאם המוצא יודע שהמאבדים אינם שותפים, הוא יכול לנצל את העובדה שהוא לא ראה ממי נפל המטבע - וליטול לעצמו; - אינו מידת חסידות. ויתכן שמשום כך הביא הירושלמי על משנת "הלוקח מן התגר", מעשים מרובים על גדולי ישראל, שהחזירו אבידות אפילו לגויים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
