ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- ספריה
- שם מרדכי
- בבא מציעא - פרק שני
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל
"תא שמע, דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל בן יהוצדק: 'מנין לאבידה ששטפה נהר שהיא מותרת, דכתיב - וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה - מי שאבודה הימנו ומצויה אצל כל אדם, יצאתה זו שאבודה ממנו, ואינה מצויה אצל כל אדם'.
ההיתר אינו מזכיר את ה"יאוש", ומשמע שמותר ליטול את האבידה למרות שהבעלים עדיין אינם מודעים לאובדנה והם עדין לא התייאשו; וכך ביארו התוספות ומפרשים נוספים.
מאידך, מצאנו שרבי שמעון בן אלעזר מצריך "יאוש" ב"נהר" בסוגיה בדף כ"ד ע"א:
"וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר: המציל מן הארי ומן הדוב ומן הנמר ומן הברדלס, ומן זוטו של ים ומשלוליתו של נהר, המוצא בסרטיא ופלטיא גדולה, ובכל מקום שהרבים מצויין שם - הרי אלו שלו, מפני שהבעלים מתיאשין מהן ".
פשטות לשון רבי שמעון בן אלעזר מראה שמותר ליטול רק מפני שהיה יאוש ; אולם אם ידוע לנו שלא היה יאוש - אסור ליטול.
הרמב"ן נקט שיש הבדל בין מקומות שונים בנהר. יש מקומות שצריך לדעת שהיה יאוש, ויש מקומות שאין צורך בכך; וזו לשונו בחידושיו על דף כ"ב ע"א:
" שטף נהר קורותיו ועציו ואבניו אם נתייאשו הבעלים הרי אלו שלו . הכי איתא בכלהו נוסחי ... ולא דמיא לשלוליתו של נהר דהתם לא יטיל אותם הנהר ליבשה, לפי שהן באמצעיתו, ואינו חסר והן אבודין ממנו ומכל אדם."
אולם הרא"ש נקט שאין הבדל בינם, וביאר הרא"ש בפסקיו, שנימוקו של רבי שמעון בן אלעזר מתייחס לסיפא - למוצא במקום שהרבים מצויים בו; אך ההיתר ברישא - בשלוליתו של נהר - הוא מטעמו של ר"ש בן יהוצדק בדף כ"ב ע"ב, מפני שהתורה התירתו - וכפי שפירש רש"י שם.
שיטת הרמב"ם
הרמב"ם התעלם מההיתר של ר"ש בן יהוצדק ליטול מהנהר בלא ידיעה על "יאוש"; וזו לשונו (הלכות גזילה ואבידה פרק ו' הלכות א'-ב'):
"קורות ואבנים ועצים וכיוצא בהן ששטפם הנהר אם נתיאשו הבעלים מהן הרי אלו מותרין והן של מצילן; ואם אינו יודע אם נתיאשו או לא נתיאשו חייב להחזיר , ואין צריך לומר אם היו הבעלים מרדפין אחריהן.
לפיכך המציל מן הנהר ומזוטו של ים ומשלוליתו של נהר ומן הגייס ומן הדליקה ומן הארי ומן הדוב ומן הנמר ומן הברדלס, אם ידע בודאי שנתיאשו הבעלים הרי אלו שלו ואם לא ידע יחזיר".
לפיכך המציל מן הנהר ומזוטו של ים ומשלוליתו של נהר ומן הגייס ומן הדליקה ומן הארי ומן הדוב ומן הנמר ומן הברדלס, אם ידע בודאי שנתיאשו הבעלים הרי אלו שלו ואם לא ידע יחזיר".
הרמב"ם הצריך ידיעה על היאוש, והוא השמיט את ההיתר של רבי ישמעאל בן יהוצדק. הראב"ד הקשה על הרמב"ם, וצריך לברר את שיטת הרמב"ם.
הירושלמי והצורך ב"יאוש" ב"נהר"
לעיל בפרק "יאוש שלא מדעת הלכה כרבא" התבאר, שלדעת הרי"ף והרמב"ם קיימת מחלוקת סוגיות, בין הסוגיה שבתחילת הפרק שפסקה הלכה כאביי, לבין שיטת רבא בסוגיה בדף כ"ו. לשיטתם, רבא היה סבור בסוגיה שבתחילת המסכת שגם כשהמוצא היה נוכח בזמן התרחשות האובדן, והוא ראה שהמטבע נפל מאדם אחד, מותר לו ליטול; ובענין זה - "הילכתא כאביי".
אולם רבא בו חזר אח"כ, ונקט שיש לחלק בין נפל מאחד לבין נפל משנים שאינם שותפים. אם הוא מכיר את האנשים שמהם נפל המטבע, וידוע לו שאינם שותפים; התורה לא חייבתו להחזיר. הרי"ף והרמב"ם נקטו, שרבא סבר לבסוף - כסוגיית הירושלמי בב"מ פ"ב ה"ג - " מכיון דלא ידע למאן מחזרה אין חייב להכריז". לפי הבנתם, התורה לימדה שבמצב זה - המוצא רשאי להניח ש"חזקה" שנודע לבעלים מחסרון האבידה והם התייאשו; ולכן מותר ליטול אפילו קודם ששמע יאוש מפורש. 1
לפי שיטת הירושלמי, גם ההיתר ליטול אבידה מן הנהר הוא רק מפני ש"חזקה" שהבעלים התייאשו. לפיכך, כאשר הירושלמי מביא את ההיתר של ר"ש בן יהוצדק, הוא מסביר שההיתר הוא מטעם "יאוש"; וזו לשון הירושלמי (דף ו, א):
"מניין לייאוש בעלין מן התורה רבי יוחנן בשם ר"ש בן יהוצדק כן תעשה לחמורו וגו', את שאבוד לו ומצוי לך את חייב להכריז, ואת שאינו אבוד לו ומצוי לך אין את חייב להכריז; - יצא ייאוש בעלים שאבוד ממנו ומכל אדם."
הירושלמי מסביר, שההיתר שבאבידה שנמצאת ב"נהר" - במקום שאבודה ממנו ומכל אדם - הוא מפני שהתורה גילתה לנו ש"חזקה" שהבעלים התייאשו.
הרי"ף והרמב"ם הכריעו כדברי רבא האחרונים, ולכן הם השמיטו את רוב האוקימתות שנאמרו לשיטת אביי בסוגית "יאוש שלא מדעת". לשיטת הרמב"ם, לפי הסוגיות שבהמשך "פרק אלו מציאות" גם ההיתר של ר"ש בן יהוצדק הוא כהבנת הירושלמי - מטעם חזקת יאוש. לפיכך הרמב"ם הצמיד בהלכותיו את הדין של ר"ש בן יהוצדק ואת הדין של ר"ש בן אלעזר, והסביר שלפי שניהם ההיתר ליטול ב"נהר" הוא רק מטעם "חזקת יאוש". לפיכך, כאשר אי אפשר לתלות ב"חזקה" הזו, צריך להשיב את ה"אבידה" למרות שהיא בנהר. ההבדל בין המקרים הוא כדלהלן.
מתי אפשר לסמוך על החזקה
זו לשון הרמב"ם בהלכות גזלה ואבדה פרק י"א הלכה י':
"המוצא אבידה בזוטו של ים ובשלוליתו של נהר שאינו פוסק אע"פ שיש בה סימן הרי זו של מוצאה שנאמר 'אשר תאבד ממנו ומצאתה', מי שאבודה ממנו ומצויה אצל כל אדם יצאת זו שאבודה ממנו ומכל אדם שזה ודאי נתיאש ממנה."
לכאורה, דברי הרמב"ם סותרים את דבריו בהלכות שהובאו לעיל; שמותר ליטול רק אם המוצא יודע בוודאות על היאוש. אולם גם כאן, הרמב"ם מביא את הדין של אבידה שבנהר שהיא מותרת, אך הוא מדגיש שהסיבה היא מפני שהתורה גילתה שיש כאן "חזקת יאוש" - "שזה ודאי נתיאש ממנה"; ומכאן של"חזקה" הזו ייתכנו גם יוצאים מהכלל.
הרמב"ם מתאר כאן את המציאה לאחר התרחשות האובדן; ויש לדייק מדבריו, שאם אדם נוכח ברגע האובדן והוא רואה מהיכן נשטפו החפצים, הרי שהוא לא יכול להניח שהיתה "חזקת יאוש". באופן כזה הוא חייב להחזיר כפי שביאר הרמב"ם בהלכות שהובאו לעיל. 2
המצב דומה להבדל שבין "מעות מפוזרות" לבין "ראה מטבע שנפל מחברו". כאשר המוצא רואה "מעות מפוזרות" הוא רשאי להניח שיש כאן "חזקת יאוש". כלומר,שהבעלים כבר מודעים לאובדן והם כבר התייאשו. אולם כאשר הוא רואה את "התרחשות האובדן", כאשר הוא רואה את המטבע שנופל מחבירו, הוא חייב להחזיר לו; אלא אם שמע לפני כן שהוא כבר התייאש.
וכן, באבידה ששטפה נהר. אם המוצא מגיע לאבידה לאחר שהיא כבר נשטפה; הוא רשאי להניח שהיתה חזקת יאוש - וליטול לעצמו. אולם אם הוא מגיע בשעת "התרחשות האובדן", הוא חייב להחזיר למאבד, אלא אם הוא ישמע ממנו "יאוש מפורש".

בבא מציעא - פרק שני שיטת הרמב"ם ב'אדם עשוי למשמש בכיסו'
בבא מציעא כא, ב; בבא מציעא כו, ב; בבא קמא קיח, ב
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.









