הרמב"ם - והתורם שלא ברשות | הרב מרדכי הוכמן | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

ספריה
שם מרדכי
בבא מציעא - פרק שני

קטגוריה משנית

2520

7 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רוברט חי בן מרים

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

זו לשון הסוגיה בבבא מציעא דף כ"ב ע"א:

"תא שמע: 'כיצד אמרו התורם שלא מדעת תרומתו תרומה? הרי שירד לתוך שדה חבירו וליקט ותרם שלא ברשות, אם חושש משום גזל - אין תרומתו תרומה, ואם לאו - תרומתו תרומה. ומנין הוא יודע אם חושש משום גזל ואם לאו? הרי שבא בעל הבית ומצאו, ואמר לו כלך אצל יפות, אם נמצאו יפות מהן - תרומתו תרומה, ואם לאו - אין תרומתו תרומה. ליקטו הבעלים והוסיפו עליהן - בין כך ובין כך תרומתו תרומה.' וכי נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה, אמאי? בעידנא דתרם הא לא הוה ידע? - תרגמה רבא אליבא דאביי: דשויה שליח. ... הכי נמי מסתברא..."

לשיטת רבא הברייתא מועמדת כפשטותה. למרות שלא היה ידוע שבעה"ב מסכים שיקטפו מהפירות; מכיוון שבסופו של דבר התברר שהוא מסכים עם המעשה, הרי שגם התרומה שהוא הפריש נחשבת תרומה. אולם אביי סבור, שאי אפשר לפעול על סמך מה שיתברר בעתיד; ולשיטתו, הברייתא קשה וטעונה הסבר. רבא תרץ את שיטת אביי באוקימתא - כגון שהבעלים מינהו שליח לתרום.

הסוגיה הוסיפה, שהאוקימתא הזו מתבקשת מאליה. אולם מדברי הרמב"ם (הלכות תרומות פרק ד הלכה ג) לא משמע כך, וזו לשונו:

"התורם שלא ברשות , או שירד לתוך שדה חבירו וליקט פירות שלא ברשות כדי שיקחם - ותרם; אם בא בעל הבית ואמר לו כלך אצל יפות אם היו שם יפות ממה שתרם תרומתו תרומה שהרי אינו מקפיד; ואם לא היו שם יפות אין תרומתו תרומה. שלא אמר לו אלא על דרך מיחוי, ואם בא בעל הבית וליקט והוסיף בין יש לו יפות מהן בין אין לו תרומתו תרומה".

הרמב"ם השמיט את האוקימתא שמינהו שליח; והביא שני אופנים אחרים. האופן הראשון הוא, שזה שתרם לא רצה לקחת את הפירות לעצמו, אלא רק לקיים את מצוות הפרשת תרומה עבור חברו 1 . האופן השני הוא שזה שתרם, לקח את הפירות עבור עצמו.

דברי הבית יוסף ושיטת הט"ז
ה'בית יוסף' (יו"ד סימן של"א) כתב, שהאופן השני מבואר בהמשך הסוגיה בבבא מציעא (דף כ"ב ע"א):

"אמימר ומר זוטרא ורב אשי אקלעו לבוסתנא דמרי בר איסק, אייתי אריסיה תמרי ורימוני ושדא קמייהו. אמימר ורב אשי אכלי, מר זוטרא לא אכיל. אדהכי אתא מרי בר איסק, אשכחינהו, ואמר ליה לאריסיה: אמאי לא אייתית להו לרבנן מהנך שפירתא? אמרו ליה אמימר ורב אשי למר זוטרא: השתא אמאי לא אכיל מר? והתניא: 'אם נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה!' - אמר להו, הכי אמר רבא: לא אמרו כלך אצל יפות אלא לענין תרומה בלבד, משום דמצוה הוא, וניחא ליה. אבל הכא - משום כסיפותא הוא דאמר הכי."

מר זוטרא חשש משום גזל ולא רצה לאכול מהפירות שהוגשו להם. כאשר בא מרי בר איסק ואמר לאריסו - "מדוע לא הבאת מן היפות?!" אמרו רב אשי ואמימר למר זוטרא, שמעתה גם לפי שיטתו מותר לו לאכול - ומפני שמקרה זה דומה לדין הברייתא. נמצא, שלהבנתם הברייתא מדברת באופן שהנוטל את הפירות - נטלם לעצמו ובלא שמינו אותו לשליח.
אולם מר זוטרא דחה את דבריהם. ה'בית יוסף' ביאר שם (יו"ד סימן של"א) את כוונתו, וזו לשונו:

"... וטעמא, דכיון דמידי דמצוה הוא, כיון דגלי דעתיה השתא, דיינינן דהכי הוה דעתיה מעיקרא; והוי כאלו שוייה שליח. ואע"ג דבפרק שני דמציעא אמרינן, הכי נמי מסתברא דבדשוייה שליח עסקינן, דאי סלקא דעתך דלא שוייה שליח מי הויא תרומתו תרומה. התם לא הוה מפלגינן בין מידי דמצוה ולאו דמצוה וכדהוה סלקא דעתיה דאמימר ורב אשי. אבל למאי דאסיקנא לפלוגי בינייהו אזל ליה ההוא הכי נמי מסתברא, דכיון דמידי דמצוה הוא אף ע"ג דלא שוייה שליח נמי מהני, אי גלי דעתיה בתר הכי. והרמב"ם כתב לשון הברייתא ולגלות על פירושה כתב או שירד לתוך שדה חבירו וכו':"

ה'בית יוסף' תירץ, שכאשר מדובר בפעולה של מצווה, מועיל גילוי דעת למפרע. אך לא למטרה אחרת.
הט"ז (יו"ד בסימן של"א) הקשה, מה איכפת לבעה"ב - שאח"כ עשה הנוטל מצווה, והפריש חלק ממה שנטל לצורך תרומה; ותירץ הט"ז שדברי הרמב"ם נאמרו, כשעשה מכל מה שליקט תרומה 2 .

קושיות ותרוצי 'קצות החושן'
'קצות החושן' (סימן רס"ב ס"ק א') הקשה על הט"ז:

"... ולא נהירא לענ"ד דאפילו ליקט מתחלה כולו לשם תרומה כיון שתרם על פירות שלו ליתיה בזה משום ניחותא דמצוה כיון דלאו עליה רמיא, ואע"ג דאמרו ניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוניה היינו היכא דלא עבדיה חסרון ממון אבל היכא דאיכא חסרון ממון לא. ומהאי טעמא כתבו הפוסקים בספרים היכא דיש קלקול וחסרון ממון אסור לו להשתמש בלתי ידיעת בעלים."

'קצות החושן' תרץ שם שני תרוצים.
א. תרוץ ראשון: לפי שיטת הש"ך (בסימן שנ"ח סק"א) למסקנת התלמוד אין להשוות בין נטילת רכוש מחברו כאשר הוא סבור שחברו יסכים לכך – לבין יאוש שלא מדעת. ולכן 'יאוש שלא מדעת' אסור, ואילו כאשר ידוע שחברו יבוא ויגלה את הסכמתו למה שהוא נטל ממנו, הנטילה מותרת וחלה למפרע. הרמב"ם סבור כשיטת הש"ך, ולכן אין להקשות עליו.
ב. תרוץ שני: לשיטת הרמב"ן, ה'תרומה' שמפרישים גנב וגזלן חלה מפני שהם קנו אותה ב'שינוי השם'. לפני כן הפירות היו סתם פירות וכעת הם נקראים בשם 'תרומה'. הצורך ב'יאוש' או ב'הסכמה לנטילה' הוא רק כדי ששינוי השם יהיה קבוע וחזק, ולא יהיה 'שינוי השם החוזר לברייתו'.

אולם נראה לענ"ד שתירוציו קשים. תרוצו הראשון, שדברי הרמב"ם נאמרו כשידוע שבעה"ב יסכים - קשה לכאורה, שהרי עיקר חסר מן הרמב"ם. ולכאורה, משמע להיפך – שהדבר לא היה ידוע מתחילה.
גם תרוצו השני, - שלא ידוע שבעה"ב יסכים, ואע"פ חלה התרומה, מטעם שנוי השם שנקבע בגלל היאוש; - קשה להולמו ברמב"ם. יסוד זה ששנוי שם קל שנקבע בגלל היאוש, - קונה; נתון במחלקת בין רבה ואביי לבין רב יוסף בסוגיה בב"ק דף ס"ו ע"ב. אמנם הטור פסק כרב יוסף שם; אולם הרמב"ם פסק כרבה ששינוי השם מסוג שכזה אינו קונה. (כך מבואר ברמב"ם בהלכות גניבה פרק א' הלכה י"א ובהלכות גזלה פרק ב' הלכה ב'; וכן הבין הראב"ד בשיטת הרמב"ם בהלכות גזלה ואבדה פרק ב' הלכה ד'. כך עולה גם מדברי הרמב"ם בהלכות איסורי מזבח פרק ה' הלכה ז'; וכן עולה גם מפשטות דברי הרמב"ם בהלכות אישות פרק ה' הלכה ז').

הסבר אחר בשיטת הבית יוסף
מפאת הדוחק שבקושיות על שיטת הרמב"ם, נראה לענ"ד שאמנם אין מדובר כט"ז כשעשה את כולם תרומה, ואעפ"כ הקשיים מיושבים לפי דברי הבית יוסף, שהובאו לעיל:

"... וטעמא דכיון דמידי דמצוה הוא כיון דגלי דעתיה השתא, דיינינן דהכי הוה דעתיה מעיקרא."

אין כוונתו, שקיימת מראש דעת-נוחה לגבי עניני מצווה; אלא שזהו דין מיוחד בחלות שם הנובעת ממצווה, שניתן להחילה למפרע. יש להבנה הזו סיוע מפרוש רבנו חננאל בסוגיה שם, וזו לשונו:

"... ואסיקנא לא אמרינן כלך אצל יפות רצון בעלים הן במה שנעשה אלא לענין תרומה בלבד, משום דמצווה היא, וניחא ליה ביפה . אבל בזולתי תרומה לא. ואע"פ שאמר לו כלך אצל יפות משום כסיפותא הוא דאמר ליה הכי, ואסורין משום גזל."

רבנו חננאל אינו כותב שניחא לו במצווה, אלא שניחא ליה ביפה. רבנו חננאל מבאר, שהחלות למפרע שמצאנו בתרומה נבעה מכך ש"תרומה" היא חלות שם הנובעת מ"מצווה"; וחלות הנובעות ממצווה יכולה לחול למפרע. לפיכך, כאשר הבעלים מגלים הסכמה עם מעשיו - "וניחא ליה ביפה", נחשבת הסכמה זו כחלה למפרע לצרכי החלת שם - "תרומה".

שיטת הרמב"ם ב'חלות' הנובעת ממצווה
יסוד זה - בענין חלות הנובעת ממצווה - מופיע באופן מיוחד בפסיקת הרמב"ם בפרק ח' מהלכות גירושין הלכה א', וז"ל שם:

"המגרש על תנאי אם נתקיים התנאי הרי זו מגורשת ואם לא נתקיים התנאי אינה מגורשת, וכבר בארנו בפרק ששי מהלכות אישות משפטי התנאין כולם, ושם נתבאר שהמגרש על תנאי כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת בשעה שיתקיים לא בשעת נתינת הגט לידה, לפיכך יש לבעל לבטל הגט או להוסיף על תנאו או להתנות תנאי אחר כל זמן שלא נתקיים התנאי הראשון אע"פ שהגיע הגט לידה , ואם מת הבעל או אבד הגט או נשרף קודם שיתקיים התנאי אינה מגורשת, ולכתחלה לא תנשא עד שיתקיים התנאי , ואם נשאת לא תצא אלא אם כן לא נשאר בידה לקיימו שהרי בטל התנאי ..."

דהיינו, אע"פ שבפועל טרם התקיים התנאי, מכיוון שהיא עומדת לקיימו, ומכיוון שגרושין הן חלות הנובעת ממצווה , הרי שהמצב נידון כבר עתה על שם סופו. אמנם אם המצב הסתיים באופן שונה מהצפוי, אין להחשיבה למגורשת.

לפי מה שהתבאר, שיטת הרמב"ם לגבי חלות שם 'תרומה' למפרע, היא חלק משיטה כוללת שלו בענין 'חלות שם שנובעת ממצווה'; ושיטה זו מיוסדת על דברי רבנו חננאל. הסוגיה אמרה בתחילה שחייבים להעמיד את דין הברייתא כאשר מינו מראש את מפריש התרומה לשליח; אך בהמשך, הסוגיה חזרה בה; ולשיטת מר זוטרא תרומה היא 'חלות שם' שנובעת ממצווה; ולכן אין צורך בידיעה קודמת, והיא חלה למפרע.

משום כסיפותא
במקרה של הפירות שהובאו לפני מר זוטרא, מדובר היה בבעלות קניינית רגילה, ובחשש גזל. אך גם הסכמתו של מרי בר איסק תועיל לדיני קנין הרגילים רק מכאן ולהבא, הרי שמר זוטרא יכול היה לאכול מכאן ולהבא; ונמצא שעדיין קשה קושייתם - "השתא אמאי לא אכיל מר?" (כמבואר בט"ז ביו"ד סימן של"א)
ולכן הוסיף רבנו חננאל לבאר, שאצל מרי בר איסק - "משום כסיפותא הוא דאמר ליה הכי, ואסורין משום גזל."
לשיטתו, במקרה של מרי בר איסק ואריסו, נכחו שם אנשים נוספים; ומרי בר איסק לא רצה לביישו בפניהם. לכן, אין להסיק מאמירתו - "אמאי לא אייתית להו לרבנן מהנך שפירתא" - את הסכמתו למה שנעשה. יתכן גם, שמרי בר איסק לא רצה להראות צייקן בפניהם, ולהתבייש בקמצנותו; וכעין האמור במשלי (כג, ו-ז): "אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן... אֱכֹל וּשְׁתֵה יֹאמַר לָךְ וְלִבּוֹ בַּל עִמָּךְ". 3

במקרה של הברייתא, במלקט פירות משדה חבירו ללא רשותו, מכיוון שאין שם אדם נוסף מלבדם, ניתן להסיק מאמירתו - "כלך אצל יפות" - שהוא מסכים למה שנעשה. אמנם הסכמה זו מועילה לענייני ממון רק מכאן ולהבא; אולם מכיוון שחלות שם "תרומה" היא חלות הנובעת ממצווה, ניתן להחילה למפרע.

^ 1.אופן זה מתאים לביאור רש"י בסוגיה בקידושין דף נ"ב ע"ב.
^ 2.הכל תרומה - על פירות אחרים. ועיין רמב"ם בהלכות תרומות פרק ד' הלכה ב'.
^ 3.וכן במקרה שבסוגיה הדומה במסכת קידושין (דף נ"ב ע"ב) שקידש ב'פרומא דשיכרא' של אדם אחר, מכיוון שהמקדש קידשה לפחות בפני שני אנשים, אין להסיק מאמירת הבעלים - "אמאי לא תיתיב מהאי חריפא?" - את הסכמתו למה שנעשה. יתכן שאמר זאת, מפני שאינו רוצה לביישו בפניהם; ולא להתבייש עמו בקמצנותו.

בבא מציעא - פרק שני

הרב מרדכי הוכמן

עורך מדור אגדה במכון ארץ חמדה.

בבא מציעא
שנים אוחזין בטלית – היתכן?
בבא מציעא דף ב, א
פלגש בגבעה ופסל מיכה
אשת שאול - והמחוללות
כסלו תשע"ג
38 דק'
רשב"י
החרוב הפלאי של רשב"י
י"ב אייר תשס"ז
בבא מציעא - פרק שני
תולדת אבידה
ניסן תשע"א

בבא מציעא - פרק שני

בבא מציעא - פרק שני
עתיד ולמפרע ברמב"ם
הרב מרדכי הוכמן | כסליו תשע"א
בבא מציעא - פרק שני
תולדת אבידה
הרב מרדכי הוכמן | ניסן תשע"א
בבא מציעא - פרק שני
סוגיית ליזיל בתר בתרא
בבא מציעא דף כו, ב
הרב מרדכי הוכמן | תמוז תש"ע
בבא מציעא - פרק שני
שיטת הרמב"ם ב'אדם עשוי למשמש בכיסו'
בבא מציעא כא, ב; בבא מציעא כו, ב; בבא קמא קיח, ב
הרב מרדכי הוכמן | אדר א' תשע"א

בבא מציעא - פרק שני

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

אחדות ומחלוקות
יום ז' מר-חשוון - יש לו כוח מיוחד לאחדות בני ישראל
הרב אליהו ממן | חשוון תשע"ב
הזכרת גשמים
בקשת גשמים
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | התשס"ב
נוסחי תפילה
תפילת הדרך - עדות המזרח
הסידור המהיר | תשרי תשע"ז
אחרי לידה
אחרי לידה
חוברת הכנה לקראת לידה
הרב עודד מילר | תמוז תשפ

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב אליעזר מלמד
הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל
הרב חיים דרוקמן
ר' יעקב כץ (כצל'ה)
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הרה"ג שלמה פישר זצ"ל
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
הרב חנן פורת ז"ל
הרב אליקים לבנון

52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ח
הרב אלי סטפנסקי | ה' חשוון תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
46 דק'
נח
משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
נח
מאמר נח פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
30 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ז
הרב אלי סטפנסקי | ד' חשוון תשפ"ז
47 דק'
תפילות, קידוש וסעודות
הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
הרב משה בר ציון | ב' חשוון תשפ"ז