ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- ספריה
- שם מרדכי
- בבא מציעא - פרק שני
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
בסוגיה בבבא מציעא דף כ"ב ע"ב מובאת מחלוקת בין רבה לרבא בענין סימן העשוי להידרס. רבה סבור שאדם מתייאש בקלות מכיוון שזה סימן שלא יישאר לאורך זמן; ואילו רבא חולק עליו. זו לשון הסוגיה:
"כריכות ברשות הרבים הרי אלו שלו. אמר רבה: ואפילו בדבר שיש בו סימן. אלמא קסבר רבה: סימן העשוי לידרס - לא הוי סימן (שאין בעליו סומך לתת בו סימן, מימר אמר: נשחת הסימן בדריסת הרגלים; רש"י). רבא אמר: לא שנו אלא בדבר שאין בו סימן , אבל בדבר שיש בו סימן - חייב להכריז. אלמא קסבר רבא: סימן העשוי לידרס - הוי סימן. ...
וזו לשון מסקנת הסוגיה בדף כ"ג ע"א:
"... ואמר רב זביד משמיה דרבא: הלכתא , כריכות ברשות הרבים - הרי אלו שלו, ברשות היחיד, אי דרך נפילה - הרי אלו שלו, אי דרך הנחה - נוטל ומכריז. וזה וזה בדבר שאין בו סימן, אבל בדבר שיש בו סימן - לא שנא ברשות הרבים ולא שנא ברשות היחיד, בין דרך נפילה ובין דרך הנחה - חייב להכריז."
וזו לשון רש"י בדף כ"ג ע"א:
" אבל בדבר שיש בו סימן כו' - רבא לטעמיה, דאמר: סימן העשוי לידרס הוי סימן.
נראה שרש"י סבור שאין הלכה כרבא; ולפיכך רש"י הוסיף וביאר "רבא לטעמיה". וכן מתבקש גם לעיל מיניה בדברי רש"י במשנה (דף כ"א ע"א):
"ברשות הרבים - שהכל דשין עלייהו, ואם היה סימן נקשר עליהן - הרי הוא נשחת."
רש"י העמיד במשנה את האוקימתא של רבה; שהרי לרבא בכריכות ברה"ר האוקימתא היא - שלא היה בהן סימן והן מתגלגלות ואינן נמצאות במקומן הקודם.
מקובל לפסוק בדרך כלל כהלכתא שבגמרא; ויש לברר, מדוע לא פסק רש"י כ"הלכתא" של רב זביד?
מחלוקת הסוגיות בענין יאוש
לעיל בפרק"יאוש שלא מדעת הלכה כרבא" התבאר, שלדעת הרי"ף והרמב"ם קיימת מחלוקת סוגיות - מהי מידת האופטימיות של המאבד. המחלוקת היא בין סוגיית "יאוש שלא מדעת" (דפים כא, ב - כב, ב) לבין סוגיית "הלוקח מן התגר" (דפים כ"ו ע"ב - כ"ז ע"א).
בסוגיית "יאוש שלא מדעת" - אביי סבור שאדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה, ולכן יש להניח שתי הנחות. 1. מן הסתם הוא כבר שם לב שהמטבע חסר בכיסו. 2. הוא החליט אפשרות שרעה מבחינתו. כלומר, הוא החליט בוודאות שהמטבע נפל והוא התייאש מהמטבע.
אולם בסוגיית "הלוקח מן התגר" מבואר שאין זה משנה כמה זמן חלף מאז שנפלו המעות - המוצא אינו רשאי להניח שהבעלים התייאשו ממעותיהם. בסוגיה ההיא משמע, שגם אם יתכן שהבעלים כבר מודע לחסרון המעות, - יש לחשוש שהבעלים מניח אפשרות שהיא טובה עבורו. כמו האפשרויות המוזכרות ברמב"ם (פרק י"ד מהלכות גזילה ואבידה הלכה ה'): "שמא נתתיו לפלוני או שמא במגדל הוא מונח או שמא טעיתי בחשבון וכיוצא בדברים אלו - אין זה יאוש".
קשיא הילכתא אהילכתא
לכאורה, מחלקת דומה יש בין רבה לרבא בענין סימן העשוי להידרס. רבה סבור שהאדם מתייאש מפני שחושב לרעת עצמו - שמן הסתם הסימן כבר נשחת; ואלו רבא סבור שהאדם חושב לטובת עצמו - שמן הסתם הסימן טרם נשחת.
נראה שרש"י סבור שהמחלוקות הן זהות. אך לשיטת רש"י הכלל ש"הילכתא כוותיה דאביי ב"יעל קג"ם" - עדיף 1 על פני ההילכתא של רב זביד שהובאה לאחר מכן. מאחר שהוכרע לעיל בסוגיית "יאוש שלא מדעת" - שהלכה כאביי; ממילא נדחית שיטת רבא אף כאן. ולכן רש"י הסביר בפרושו במשנה כדעת רבה, וכן הסביר בפרושו בסוגיה - שרב זביד אמר דבריו רק בשיטת רבא. 2
הרי"ף והרמב"ם הבינו כרש"י. אך לשיטתם מכיוון שההילכתא של רב זביד הובאה בש"ס אחר ההילכתא כאביי, ומאחר שדרכם לפסוק כסוגיה שמובאת באחרונה; הרי שהלכה כרב זביד אליבא דרבא.
לעיל בפרק "יאוש שלא מדעת הלכה כרבא"התבאר שהרי"ף והרמב"ם לא שללו לגמרי את סוגיית "יאוש שלא מדעת" - שנפסקה בה הלכה כאביי. לשיטתם, רבא היה סבור בסוגית ההיא - שגם כשהמוצא ראה שהמטבע נפל מאדם אחד, מותר לו ליטול; ולשיטת הרי"ף והרמב"ם - רק לענין זה "הילכתא כאביי". לפי הבנת הרי"ף והרמב"ם, מהסוגיות בהמשך הפרק משמע שרבא עצמו חזר בו אח"כ; ודברי רב זביד נאמרו לפי דברי רבא האחרונים; ולכן התלמוד קבע שהלכה כרב זביד אליבא דרבא.

בבא מציעא - פרק שני שיטת הרמב"ם ב'אדם עשוי למשמש בכיסו'
בבא מציעא כא, ב; בבא מציעא כו, ב; בבא קמא קיח, ב
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








