ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
שאלת הרלוונטיות של מאמר "הדור" לתקופתנו העכשווית יונקת ממספר הנחות יסוד הטעונות בדיקה. הנחת היסוד הראשונה מזהה את דברי הרב כמכוונים אל התנהגותם המעשית, דפוסי פעולתם של בני הדור ושאיפותיהם הרוחניות ("דור בעל רוח גדול"). האם נכון לייחס עובדות אלו גם לתקופתנו, בה השאיפות החומרניות והמחשבה השטחית ניכרות מאוד במימד הציבורי? הנחה שניה מזהה את דברי הרב כמתייחסים אל התנהגותם האידיאליסטית של בני דורו. עיון בדברי הרב מלמד כי חלק ניכר מההתנהגות האידיאליסטית היה השפעה חברתית-הנהגתית, ולאו דווקא תוצאה של הכרה ברורה ומגמות רוחניות יחודיות. הנחה שלישית מכוונת את דברי הרב אל יחידים בדורו שפעלו מתוך מגמות רוחניות ומסירות נפש. עיון בדברי הרב מלמד כי הרב זיהה גם אצל ההנהגה הרוחנית מימד של "המוני הוא, ארצי ומעשי, בכל מעיינו לחיי הזמן והעולם", ולאו דווקא שאיפות אידיאליסטיות נפלאות (עיין בהרחבה בנושא זה אצל הרב חגי לונדון, ביאור למאמר "הדור").
כיוון אחר בהתמודדות עם שאלת החלת מאמר "הדור" על תקופתנו פותח מספר אפשרויות נוספות: א) הרב ראה בחלוצי דורו נשמות גבוהות ורצה לחזקם ולהפוך את התהליך לפתח של גאולה וישועה, ב) בדורנו קיימת קבוצה קטנה של מאמינים המהווה את ה"עם" והיא מבטאת את הלך הרוח של העם כולו, ג) דורנו הוא אידיאליסט ומוסר נפשו למען בניין העם והארץ בשעת הצורך אולם אמצעי התקשורת לסוגיהם מחפשים את השלילה ומסתירים את הטוב, ד) המציאות העכשווית מלמדת כי בעם ישראל כיום יש רובד "חיצוני" ורובד "פנימי". ההתפתחות היישובית, המדינית והתודעתית מלמדת כי אין להסתכל על הרובד החיצוני אלא על הרובד הפנימי החיובי והוא מהווה את הכוח המניע של תודעתנו הלאומית כיום, ה) דברי הרב על דורו התבססו על חדירה רוחנית לעומק נשמת הדור וראיית אור הגאולה הזורח בעומק הנשמה. בתקופתנו קיימת הארה זו בעומק החיים גם אם איננה גלויה (ראה בהרחבה אצל הרב צבי טאו, "דור ודור אמונתו").
האם ניתן לאור הנ"ל להחיל על החברה הישראלית כיום את המגמות האידיאליסטיות של מאמר "הדור"?
התשובה לשאלה זו היא חיובית. מאמר "הדור" אינו בא להתייחס לתופעה חלוצית מסוימת אלא לתאר את הפוטנציאל הרוחני והשאיפות של בני דורנו. במובן זה ללא ספק רואים אנו בתקופתנו בחברה הישראלית מגמות של חיפוש רוחני ושאיפות גדולות שמקורן בדור "בעל רוח גדול".
התחום השני שביקשנו לעסוק בו ב"קציר האומר" הוא האתגרים והיעדים הרוחניים שניצבים כיום לפני החברה הישראלית לאור משנת הרב. בראש וראשונה נראה, לעניות דעתי, כי חובתנו להאיר את כל רבדיה וגווניה של החברה הישראלית באור משנתו של הרב "אם התחייה הלאומית לא תחדש לנו הארה בתפילה, הארה בתורה, הארה בדרכי המוסר והקשבת האמונה, איננה עדיין תחייה אמיתית" (מאמרי הראי"ה, עמ' 414). לצורך זה יש לרתום את כל ממשיכי דרך האורות ולהעניק תנופה משמעותית למשנתו.
שנית, עלינו להשתדל לחבר את הווייתה החומרית של החברה הישראלית אל מקורותיה הרוחניים. "הרוחניות, מלבד עדניה הגדולים לאין תכלית כשהיא לעצמה, היא נותנת עוז וגדולה גם לחיים החומריים... ועם ישראל גוי אחד בארץ, שהשניות שנואה לו על פי שורש נשמתו, מרגיש כי ההפרדה בין החומריות ובין הרוחניות מסבה לו צער גדול ועמוק, והוא מבקש לו דרך לשוב אל האחדות" (מאמרי הראי"ה, עמ' 234).
שלישית, חובתנו לנסות ולאחד את גווניה השונים של החברה הישראלית חרף חילוקי דעות, הנהגות והשקפות בין החלקים השונים: "נתוודע איש אל אחיו בשם ישראל הכללי, לא בשם מפלגתי ומחנתי. נדע שיש לנו בכל מחנה הרבה מה לתקן והרבה מה לקבל מהאור והטוב זה מזה" (מאמרי הראי"ה, עמ' 76).
התחום השלישי שנבקש להתייחס אליו בקצרה הוא חוויות אישיות והתבטאויות של ממשיכי דרך הרב נוכח המציאות החברתית הישראלית. אפתח בנימה אישית. שנים רבות אני עוסק בהקניית ולימוד משנת הרב לציבורים שונים ובכללם ציבור לא דתי. במסגרת זו לימדתי ולמדתי תקופה ארוכה בקיבוץ עין גדי, בקיבוץ קלי"ה ומקומות נוספים. שתי תובנות עלו בי במהלך תקופה זו. התובנה הראשונה הייתה תחושה ברורה של עיסוק ולימוד עם נשמות גדולות המחפשות את הדרך אל האמת מתוך ישרות ושאיפות גדולות גם אם לא תמיד בדרכים הנורמטיביות והמקובלות עלינו כציבור דתי. התובנה השנייה הייתה לאחר זמן בו לא הבחנתי בשינוי רוחני או מעשי אצל קהל השומעים ושאלתי את עצמי האם כדאיים המאמץ וההשקעה. את התשובה קיבלתי לימים, זמן רב אחרי שהסתיים הלימוד המשותף, בשעה שקיבלתי מכתבים, בהקשרים שונים, בהם כתבו לי חלק ממשתתפי השיעור במשנת הרב על מצבי משבר ואירועים אחרים שלימודנו המשותף בשעתו תמך בהם וסייע להם להתגבר. שני מאפיינים אלו של סבלנות וסובלנות צריכים, לעניות דעתי, לאפיין את פעילותנו בחברה הישראלית.
סודות משנתו של הרב קיבלו היבטים מגוונים באמצעות ממשיכי דרכו שהתייחסו אל החברה הישראלית ומפעלותיה. אתייחס בקצרה למספר התבטאויות בנושאים שונים. לאחר עקירת העיר ימית בשנת תשמ"ב כתב הרב יהושע צוקרמן: "אם תידמה לנו הדרך דרך רחוקה אל ניבהל. רק היא קרובה היא. רק האחיזה באותו הקו הארוך (אורו של משיח) מגבירה את הכל" (גיליון "נקודה", מס' 43, תשמ"ב). הרב אלי סדן כתב כי קיימת מחלוקת עקרונית בין תפיסת הציונות החילונית, שראתה בשאיפות טריטוריאליות יעד להשגת קיום בטוח ליהודים בארץ ישראל, לבין תפיסת הציונות הדתית שראתה בהקמת מלכות בית דוד יעד מרכזי. מסקנת הכותב הייתה בשעתו: "לייסד מחדש את מדינת היהודים" בלי לזלזל ביסודות הציונות שהיוו את תשתיתה אולם יש להקים עליהם קומה שנייה ושלישית מתוך בניין חדש של מושגי ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל (גיליון "נקודה", מס' 35, תשמ"ב).
רבים מהתלמידים ציטטו את הרב צבי יהודה קוק שכתב: "ולעומת מה שנאמר האם זו המדינה שאותה חזו נביאנו? אומר אני: זו המדינה שחזו הנביאים! כמובן, אין המדינה בתכלית השלימות, אולם נביאנו ורבותינו - ממשיכיהם - אמרו שכזו תהיה המדינה... תקומה יישובית ושלטון מדיני עצמאי. לא נאמר לנו אם יהיו הם צדיקים או שאינם צדיקים" (מזמור י"ט למדינת ישראל).
הרב חנן פורת, בתשובה לאישה צעירה שהייתה מתוסכלת נוכח התנפצות מסוימת של תקוות ימי ילדותה לגאולה עתידית, כתב "יש תהליכים גדולים מאתנו שאינם מכוילים באמת המידה של חוויותינו ומצב רוחנו... הולכת ונרקמת ההוויה הגדולה הנאספת ונצברת ברחמים בידי ריבון העולמים" (נקודה, גיליון מס' 128, תשמ"ט).
החברה הישראלית רבת גוונים היא והתהליכים העוברים עליה מורכבים הם. שבעים וחמש שנים לאחר פטירת הרוא"ה הגדול יש מקום לבדוק את יסודות משנתו נוכח המציאות העכשווית ולשאול את עצמנו באיזו מידה מצליחים אנו, תיאורטית ומעשית, ליישם את האור הטמון בה.
"ראוי להדגיש את המעוף הרחב שבו הצטיינו תוכניותיו. מעולם לא דן בקטנות, חזיונותיו היו בלתי שגרתיים ומסביב ליסודות ריאליים טווה הגיגים שהפליגו אל מרחבי האוטופיה. במובנים מסוימים - בדומה להרצל ב"אלטנוילנד" - הגה הרב חזון לכל פרטיו ודקדוקיו מבלי שטרח לבדוק את אפשרות יישומו. הוא האמין בחיוניות האידיאל ובדינאמיקה של החזון"
(יוסף אבנרי, הראי"ה קוק כרבה הראשי של ארץ ישראל, עבודת דוקטורט, עמ' 419).
אנו, ממשיכי דרכו, צריכים ליישם את החלום.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
