ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- עבודה זרה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אודט אוריידא בת תורקיה
האם ומתי חשש רביעה על ידי גויים
א. משנתנו - יש חשש, לכן לא מעמידים בהמה בפונדקאות שלהם.
(וכן בברייתא - אין מוסרים בהמה לרועה שלהם)
בבהמה נקבה אצל גויה, מה הבעיה? שמא חבר של בעלה ירביע את הבהמה [בהמות חביבות על הגוים מנשים, בגלל זוהמת הנחש (שאצל ישראל פסקה בהר סיני. אגב, האם יש חשש בעוף? כן (רב' חנינא ראה זאת, ור' ירמיה ראה עם ירך)].
ב. ורמינהו - ברייתות בהן - אין חשש: 1. לוקחים מהם בהמות לקרבן 2. לוקחים בהמות לקרבן מרועה (לא שלו).
תשובות:
A. עקרונית יש חשש, אלא אם כן יש סיבה לומר שאין:
1. בבהמה שלו - כי חס על בהמתו: נקבה (רב) - שלא תיעקר, זכר (רב כהנא) - שלא יכחיש.
בבהמה שלה - בהמה זכר - חוששת שהבמה תתגרה בה ויגלו (ואמנם אלמנה בכלב לא חוששת, כי יחשבו שזרקה לו אוכל). (בהמה נקבה - כיוון שהחשש הוא שיבוא שכן, ואין מה שיעצור אותו, לכאורה יש לחשוש).
2. גם בשל אחרים (מרועה) - כשחושש להפסיד שכר (לקוחות).
[ובכל זאת בברייתא - לא מוסרים לרועה, כי מהיהודי לא חושש (כי מניח שהיהודי לא יעלה על הדעת דבר כזה)].
B. רבינא - לעתיד יש חשש (לכן לא מוסרים להם), אך לעבר אין חשש (לכן כן לוקחים בהמות).
ראיה - במשנתנו - אישה לא תתייחד עם גוי (חשש לעתיד). ומצד שני - אישה שנשבית על עסקי ממון - מותרת (אין חשש לעבר).דחיית הראיה - נשבית מותרת כי השבאי לא רוצה להפסיד כספו (ואכן נשבית על נפשות - אסורה).
C. ר' פדת - זה מחלוקת תנאים:
לגבי לקיחת פרה אדומה מגוי - ר"א אוסר (ונסביר - חשש רביעה), רבנן מתירים (אין חשש רביעה), ומשנתו כר"א, והברייתות כרבנן.
a. דחיות להבנה ר"א - אולי אוסר מסיבות מיוחדות לפרה אדומה:
1. שמא הניחו עליה עול (דחייה - לא סביר שהגוי יפסיד ערכה בשביל עול).
2. כדברי שילא - אסור לקחת פרה אדומה מגויים ("בני ישראל ויקחו אליך...").
דחייה הדחיות (לשתי הדחיות) - ר"א אוסר בכל הקרבנות, לכן זה ודאי חשש רביעה.
b. דחיות לרבנן - אולי גם רבנן חוששים לרביעה, ורק בפרה אדומה מקלים כי מתגבר על יצרו ששלא יפסיד כספו.
דחיית הדחייה - 1. כמי נעמיד את הברייתות בהן אין חשש?. 2. רבנן מתירים בכל הקרבנות.
דג. תזכורת מדף טו - זה רק מנהג לא למכור לגוים בהמה דקה, משמע שאין חשש. איך מסתדר עם משנתנו?
תשובות: רב - יש מקומות שכן ויש שלא (וחזר בו). ר"א - בשלהם - אין חשש, בשל אחרים - יש חשש.
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
