ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- עבודה זרה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עזרא בן מעתוק הכהן
המשך הסכנות בקשר עם גויים
ראינו שאסור להתייחד עם גוי, כעת נראה עוד מצבים בהם הגוי יכול להזיק.
א. מיילדת ומניקה גויה
במשנה - מותר,
בברייתות יש פירוט:
חכמים - רק במקום פרטי - אסור, אך אם יש שם אחרות (ישראליות) - מותר (לא תעז להורגו בפני אחרים),
ר"מ - גם כשיש אחרות שם (כי יכולה להרוג בלי שישימו לב: מיילדת - תלחץ במקום הרופס, מינקת - תמרח סם ממית).
וצריכא - במיילדת יש יותר סבירות שתהרוג כי פחות ישימו לב, קמ"ל - שבשני המקרים נחלקו.
ב. מיילדת ומניקה לגוי
A. במשנה - אסור (שגורמת לעוד עובד ע"ז לחיות),
ברייתא - בשכר - מותר, מסביר רב יוסף - משום איבה
[העיקרון - כשיש תירוץ - אין איבה, ואסור].
B. הרחבת ההיתר של איבה
רב יוסף - גם בשבת מותר ליילד/להניק גויה בשכר,
אביי - אסור (כי ליילד - תתרץ שמחללים רק למי ששומר שבת, להניק - תאמר שלא רוצה להכחיש יופיה או להתבזות בפני בעלה).
C. איבה ב"לא מורידין ולא מעלין" (ראה סעיף הבא) -
רב יוסף - בשכר מותר משום איבה, אביי - אסור (יכול לתרץ שצריך לרוץ להציל בנו או לפגישה במלכות).
ג. "לא מורידין ולא מעלין"
ברייתא - עובדי ע"ז ורועי בהמה דקה - לא מורידין ולא מעלים.
תני לפני רי"ח, כנ"ל, אבל - מינין (אדוקים בע"ז), מוסרים ומומרים (לא מקיימים התורה) - מורידין ולא מעלין.
A. מומר
הקשה רי"ח - הרי למומר אפילו משיבים אבידה, אז לא נציל ואפילו נהרוג?!
1. תירוץ - למחוק את מומר מהברייתא.
2. אפשרות תירוץ - מומר להכעיס - מורידין, לתיאבון - משיבים אבידה.
דחייה - מומר להכעיס כבר כתוב (מין).
[ובאמת יש בעניין מחלוקת רב אחא ורבינא -
דעה 1 - מומר להכעיס = מין, דעה 2 - גם מומר להכעיס =מומר (כמו לתיאבון), ומין זה דווקא באדוק בע"ז עצמה. [ראיה שהוא מומר- אוכל פרעוש נחשב מומר (ולכאורה זה להכעיס). דחיה - זה לא להכעיס, רצה לבדוק מה הטעם]].
B. מורידין ולא מעלין
מה החידוש ב"לא מעלין" כשנפלו מעצמם?
תירוץ - הכוונה שגם מותר למנוע מהם להציל עצמם (הורדת מדרגה, חסימת פתח הבור, סילוק סולם).
[ועדיין - מה החידוש? הרי מותר ממש להורידם בידיים!
מתרצים הראשונים:
1. ר"ח - אכן אסור להוריד בידיים, אלא רק למנוע עלייתו.
2. תוס' - אם ידינו תקיפה - מותר בידיים, אם ידם - רק למנוע (ולכן צריך את התירוצים שרק רצה למנוע מבהמתו ליפול וכד').
3. ריטב"א - כשאין חשש איבה (לא רואים) - מורידים, כשיש חשש איבה - רק מונעים (ומתרצים את המעשה).
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
