ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
כתב מרן הרב זצ"ל את הפתגם הבא:
ש מחו עצי היער, תריע הבריאה;
ב התקדש חג ראש השנה לאילנות –
ט בע הרענן הושב לתחיה.
ראש השנה לאילנות, בט"ו בשבט לשיטת בית הלל, עומד במרכז אירועי החודש. מצינו דיון הלכתי נרחב בשאלה האם תאריך זה הוא ביטוי מעשי ששורשו בעצם בא' בתשרי (כמשתמע לכאורה מהלשון בירושלמי: רבי זעורא אמר: עד כאן הן חיין ממי שנה שעברה מיכן והילך הן חיין ממי השנה הבאה...), או שהוא תאריך עצמי, ומקורו מן הדרשה בגמרא (ר"ה י, א): ...ופירות נטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט, אם לערלה - ערלה, ואם לרבעי - רבעי. מנא הני מילי? אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, ומטו בה משמיה דרבי ינאי: אמר קרא (ויקרא יט): "ובשנה הרביעית... ובשנה החמישית", פעמים שברביעית - ועדיין אסורה משום ערלה, ופעמים שבחמישית - ועדיין אסורה משום רבעי 1 . כלומר, התורה רמזה שיש דברים שראש השנה שלהם אינו בא' בתשרי, אף על פי שהשנה כבר התחילה, אלא בתאריך מאוחר יותר בתוך השנה הבאה. וקבעו חכמים שהתאריך יחול בחודש שבט.
בשנת תשע"א יש משמעות הלכתית חשובה ליום הזה, שבו מתחייבים הפירות במעשר עני במקום מעשר שני שנהגנו בו בשנתיים הקודמות. רק הפירות שחונטים מכאן ולהבא מתחייבים במעשר עני. זכינו בכל שנה להארת הרב זצ"ל בלוח ארץ ישראל, שט"ו בשבט הקובע לגבי הפירות עפ"י החנטה, היינו שעונת המעשרות שלהם מתחילה בט"ו בשבט, ולא תחילת הופעת הפירות (יעויין במפרשי הפסוק "התאנה חנטה פגיה", ואכמ"ל) ועוד.
פתגם הרב הנ"ל מיוסד על דברי רש"י (ר"ה יד, א): ...שכבר עברו רוב ימות הגשמים שהוא זמן רביעה ועלה השרף באילנות, ונמצאו הפירות חונטין מעתה. ט"ו בשבט מבשר את האביב, תחיית הטבע הרענן. ומתנגן לו הפסוק (שה"ש ב' י"ג): "... הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי לָך רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ":
ט"ו בשבט הוא חג מיוחד לארצנו הקדושה. הוא מבטא את ההשגחה המיוחדת שיש לקב"ה על הארץ, כאמור (בדברים פרשת עקב, י"א י'-י"ג): כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא...אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-ל' דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱ-ל' בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה:
כבר האריכו ראשונים ואחרונים בהשגחה המיוחדת שיש על ישראל, שכל העמים מונהגים "ע"י השר הממונה עליהם", ואילו עלינו אין שר ואין מושל כי אם ה' הוא מלכנו ומנהיגנו בלי מתווכים באמצע. וכמו כן לכל הארצות יש שר הממונה עליהן, ואילו לארץ ישראל אין שר אלא עיני ה' בלבד, הדורשות אותה לטובה.
וכך כתב בעל 'אבני נזר' (יו"ד תנ"ד, אות י"ד) בתמצית: הנה ישיבת ישראל בא"י הוא כי ישראל הם חלק ד' ולא נמסרו ביד שום שר. הגם דכתיב מיכאל שרכם. היינו שהוא מליץ על ישראל כמו שפי' הרמב"ן לא שיהי' הוא מושל עליהם וכן א"י לא נמסרה לשליח כדכתיב עיני ד' אלקיך בה. ובתענית (י', א'): ארץ ישראל משקה אותה הקב"ה בעצמו. וצוה הקב"ה שישבו ישראל בא"י, שאם יהיו בחוץ לארץ על כורחם תהי' פרנסתם באמצעות שר הארץ. ועל כן אמרו חז"ל: הדר בחו"ל כאלו עובד עבודה זרה, וזה ידוע.
מכאן הקריאה להשתמש בתוצרת 'כחול לבן', שהיא ברכת ה' מהארץ הטובה שנתן לנו.
לפירות שנשתבחה בהן ארץ ישראל נקבע מטבע ברכה מיוחד: "על הארץ ועל פירותיה"; "על הארץ ועל פרי גפנה". מטבע הברכה מבטא את התודה המיוחדת על ההשגחה המיוחדת בפירות האלו, המיוחדים.
חיבת הארץ והשאיפה לשוב אל ארץ אבותינו המקננת בלב כולנו לאורך כל הגלות הארוכה, נובעת מההכרה הגלויה או הנסתרת בלב כל אחד מישראל בקשר המיוחד אל רבונו של עולם למי שחי בארץ.
ההשתוקקות המיוחדת של הרב זצ"ל משחר נעוריו אל הארץ הקדושה, זכתה לביטויים נפלאים בכל כתביו, וגרפה רבים ממכיריו ומוקיריו ללכת אחריו אל הארץ, בשנים ההם כשהיתה עדיין בתחלת התעוררותה משוממותה. הרב ראה בעינו הטובה כבר למרחקים את הפירות הרבים המעטרים את השווקים בכל ימות השנה, שהם מסימני הגאולה המובהקים. אותה עין טובה שהיתה לו על כל אחד ואחד מהעם הקדוש - היתה לו גם על הארץ הקדושה; עבודתה ופירותיה.
מקום מיוחד בלב הרב זצ"ל היה שמור לאתרוגי ארץ הקודש, אשר מחוברים בהם יחדיו קדושת העם, קדושת הארץ וקדושת הזמנים.
תחיית הטבע והתרעננותו בחודש שבט, מעוררת את עובד האדמה ואת המתבונן בטבע הנפלא, אל מי שבורא אלה; זה החיבור בין שני חלקי הפסוק: "הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ - קוּמִי לָך רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ".
כשם שהדבקות לה' ית' מיושמת במחשבות, בדיבורים ובמעשים הטובים שעושה האדם מישראל, כך היא מיושמת במי שחי בארצו של הקב"ה, ודבק ב'עיני ה' הדורש אותה'.
כמה יפה לרמוז את דברי הפייטן ('ונתנה תוקף' לימים הנוראים): "כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת ש ב ט ו" - על ר"ה לאילנות ולפירות, העוברים בחודש שבט תחת שבט ההנהגה הא-לוהית.
"וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בּה' אֱ-ל' חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם".
^ 1.בפרשת קדושים נאמר (ויקרא יט,כג): וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל:(כד) וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה':(כה) וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ... חז"ל דרשו כאילו כתוב: "שלש שנים יהיה ערלים...ובשנה הרביעית; בשנה הרביעית יהיה קודש הילולים... ובשנה החמישית". כלומר מקצת השנה הרביעית יצטרף לשלישית ומקצת החמישית לרביעית.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
