ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- במעמד השחר
- קדיש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- הקדיש
בתוך השנה
חשיבות זו גדולה בעיקר בתוך השנה הראשונה, וליתר דיוק בתוך שנים עשר חודש, מיום הפטירה והקבורה. על פי מאמרי חז"ל 2 נראה שבתוך שנים עשר חודשים מקבורת האדם הוא עומד לדין של מעלה וחייב לתת דין וחשבון על מעשיו. ואם נתחייב, ח"ו, בעונש הרי עיקר עונשו בתוך שנה זו. יש כח באמירת הקדיש לכפר על הנפטר ולהצילו מצער העונשים המגיעים לו. אמנם, על פי דברי האר"י נראה שיש כח באמירת הקדיש לא רק להציל ולכפר על רשעים, אלא גם להעלות ולרומם את הצדיקים מדרגה אחת לדרגה גבוהה יותר. אמירת הקדיש בשנה הראשונה יש לה כח להעלות את נשמת הנפטר, וגם אחרי השנה הראשונה אם היא נאמרת ביום השנה להסתלקותו.
נתבונן מעט ונבין מהו עניין זה של יום השנה ואמירת הקדיש בו. לשם זה כדאי לזכור מהו עניינו של האדם, חייו ומותו.
יום הולדת
במסכת סנהדרין 3 על הפסוק 4 : "יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו" אמרו חז"ל: "אל השמים מעל"- זו הנשמה, "ואל הארץ"- זה הגוף. האדם מורכב משני חלקים שונים, הנשמה השמימית האלוקית והגוף הארצי הגשמי. הנשמה בהיותה שמימית, ערכה הוא כללי והיא אינה מוגבלת במקום ובזמן, ואם כן היא כללית ואיננה פרטית. לעומתה, הגוף סגור בשטח מסוים שבו הוא נמצא, וכל השפעתו היא רק בסביבה הקרובה אליו ביותר. רגע הלידה הוא הזמן שבו מתחברת הנשמה אל הגוף, והיא חייבת לפעול במסגרתו ועל ידו. אם זכה האדם, הרי שנשמתו מראה את כוחה על גופו, והופכת אותו מגוף גשמי מוגבל לגוף מאיר המקרין על סביבותיו מאורו הפנימי שזכה בו.
ישנם אנשים מעולים שעוד בהיותם בחיי העולם זכו להשפיע ולרומם, להאיר ולהקרין, פעמים לסביבה הקרובה, ופעמים למרחקי מקום ולמרחקי זמן, על עמים וארצות, לשנים ולדורות. בין אלה היו כל גדולי ישראל שלאורם אנו חיים וממשיכים אורה וחיים. לפי זה יש ערך רב ליום ההולדת של אדם גדול, שבזכות אותו יום זכתה הסביבה הגשמית וזכה העולם לקבל לתוכו שפע אורה. על ידי ההתחברות אל הגוף הדומה אל העולם הזה ומסגרותיו התאפשר לאותה נשמה, שפעת אורה עליונה, להאיר ולהשפיע גם על חלשים ועלובים ולמלאם באור לקוח ממרומים.
גם לאדם בעצמו שזכה לפעול ולקדש יום זה הוא יום גדול, כי בו ביום התחילה שרשרת מעשיו, קיום השליחות האלוהית שהוטלה עליו ברדתו מטה. ירידה לצורך עליה שלו, של סביבתו, ואם זכה גם של עולם ומלואו. יום זה איננו מקרי אלא מכוון מלמעלה לצורך השלמת השליחות המיוחדת שלצרכה שלחו יוצר הכל מלך העולם אל עולמו ואל בריותיו.
על פי זה יש ערך לחגיגת יום ההולדת אם הוא נעשה מתוך תחושה של הודאה על העבר ולקבלת אחריות על העתיד. כך כותב החיד"א 5 , שביום ההולדת של האדם יש לו כח גדול והוא מוגן מפגעים ומצרות יותר מכל יום אחר, ובאותו יום טמונים כל גרעיני הצלתו בעולם הזה.
יום המיתה
אם זו חשיבות יום הלידה, מהי חשיבותו של יום המיתה? למדנו משלמה המלך החכם 6 : "טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום הוולדו". אם כן, יום הוולדו טוב אבל יום המוות טוב יותר. מדוע?
ההסבר פשוט ביותר: אם יום ההולדת חשוב בהיות הגוף מקבל לתוכו את אור הנשמה המאירה אותו, אף על פי כן אליה וקוץ בה. ההשפעה היא הדדית, הנשמה מאירה אל הגוף אבל הגוף מחשיך ומשפיל את הנשמה. על כרחה היא מוגבלת בגבולותיו, אורה הכללי העצום חייב לעבור רק דרך מסגרות הגוף, המקום והזמן, ואם כן ערכה הכללי הגדול יורד אל הפרט הקטן.
יום המיתה, לפי זה, הוא התעלות מחדש אל הכלל. יום המיתה הוא השתחררות ממסגרות הגוף ועליה מחדש אל הטובה במרומים בלי שכנפי הנשמה מוגבלות. מובן שנשמה שהיתה בגוף שהשפיל והרשיע צריכה זמן רב גם אחרי המיתה כדי שההשפעות המזיקות יחלפו והיא תשוב לאיתנה הקודם. אבל נשמת אדם גדול, שזכר בימי חלדו שהוא בעל נשמה ונזהר בכבודה שלא להשפילה בשפלות גופו, זכר שהיא העיקר ורק נתן לגוף את ההכרח כדי קיומו, אבל בשום אופן לא נתן לו להשתלט על הנשמה. בשבילו יום זה הוא יום גדול שבו יוצא לחירות והריהו דואה מחדש בשמי שמים.
מי שזכה והשפיע ורומם גם אחרים, דוקא על ידי גופו העושה מצוות ועוסק בתורת ה', חכמתו ורצונו, הוא לא רק חוזר הביתה ביום מיתתו, לחופש. הוא מביא איתו גם אוצרות של מעשים טובים שעשה, וברגע פטירתו הוא מרומם אותם יחד איתו למדרגה גבוהה בהרבה ממה שהיתה בחייו.
כך ניתן להבין את גדולי ישראל שהשפעתם העצומה האירה דוקא אחרי פטירתם, יותר מאשר בחייהם. אם בחייהם נדחפו ונעצרו דברי האורות שיצאו מהם, הרי שבעליתם הפרטית מגופם עלו דבריהם, אורותיהם עימהם.
כך היה הרמב"ם, שבחייו סבל מצרות ומחלוקות, ואחרי מאות שנים ככל שעובר הזמן, גדלים דבריו והשפעתם העצומה. כך היה המהר"ל מפראג שרק בדורות האחרונים התחילו דבריו לצבור עוצמה ולהתפשט בבתי מדרשות ובבתי כנסיות, מה שלא זכה בעודו בחיים חיותו, וכך הוא בזמננו מרן הרב קוק זצ"ל, ועוד גדולי ישראל רבים וחשובים.
נשמה אדירה חצובה משמי שמים יורדת לעולם למשך עשרות שנים ופועלת פעולות נשגבות בתורה ובמצוות לא רק למען עצמה ולא רק ליחידים. אלא בכל דרכיה פעלה לבנות את ישראל, העם והתורה והארץ, לגוף עצום וכביר הראוי להיות כסא ה' בעולם. אין זו פעולה עם האדם, זוהי פעולה עם האלוהים. וביום הפטירה משנה לשנה עולים מעשיו ומחשבותיו של אותו הצדיק שפעל עם אלוהים ועם אנשים. אותם מעשים מקבלים את הערך הכללי הרוחני המשוחרר ממסגרות הגוף והחומר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
