ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- ספריה
- במעמד השחר
- תפילת העמידה
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- תפילת העמידה
מלשון הכתובים מצאנו, בכמה מקומות, שהתפילה לפני ה' היא בעמידה. כך נאמר בתפילת משה על ישראל לכפר על חטאם: "ואנוכי עמדתי בהר" 2 . אצל אברהם אבינו, בענין התפילה שהתפלל על אנשי סדום: "וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם" 3 . וכן אצל חנה הנביאה: "אני האשה הניצבת עמכה בזה" 4 , ואצל פנחס בתהילים: "ויעמד פנחס ויפלל" 5 ועוד. על פי פסוקים אלו ברור שיש להתפלל בעמידה, וגם הדעת אומרת שיש להתפלל כך (בגללה גם נקראת התפילה "תפילת העמידה"). הרי בתפילה האדם בא לעבוד את הבורא, כפי שכתוב במצות התפילה: "ולעבדו בכל לבבכם" 6 , ואי אפשר לעבוד לא בשכיבה ולא בישיבה. השכיבה באה בזמן המנוחה, והישיבה מעידה על הבטחון או השליטה של האדם, ואין ראוי שאדם הנמצא לפני בוראו ישב, אלא אם כן הוא אנוס, בזמן שהוא נוסע או חולה, שאין בכוחו לעמוד, ואז אין הישיבה במצב זה מעידה על בטחון.
בצורת העמידה מתגלית המשמעת לה'
אם כן עיקר התפילה ראוי שתהיה בעמידה, ועתה יש להתייחס לשאלה השניה, והיא: מה ראוי להיות מצב האיברים בזמן העמידה. ראשית עלינו לדעת כיצד יהיו רגליו של האדם, שהרי הרגלים הן אלו שקובעות את מצב הגוף כולו. אם הן מקופלות- האדם יושב, זקופות- האדם עומד, זקופות ופסוקות אחת קדימה ואחת אחורה- האדם הולך. כיון שנתברר שיש להתפלל בעמידה, המבטאת את היראה מפני ה' והנכונות לקבל את דברו, ברור שאי אפשר להתפלל כשהאדם מהלך, שהרי ההליכה מראה שהאדם עסוק בעניניו, ולא יעלה על הדעת לדבר עם מלך מלכי המלכים בצורה כזאת. רק כאשר נשקפת סכנה לאדם מותר לו להפסיק בהליכה ממקום זה למקום שאין בו סכנה.
כאשר אדם ניצב במצב של עמידה שאיננה הליכה, ורגליו קרובות אחת לשניה, שזהו המצב הרצוי בתפילה, כותב השו"ע 7 על פי הגמרא 8 : שיהיו רגליו צמודות זו לזו עד שנראה כאלו שתיהן הן רגל אחת. מקור הלכה זו נלמד מספר יחזקאל, מתוך תיאור המלאכים בזמן עמידתם לפני ה', שכתוב עליהם 9 : "ורגליהם רגל ישרה", כלומר נראים כרגל אחת. לכאורה הלכה זו אינה מספיק ברורה, וכי מי אנו שנדמה את עצמנו למלאכים?! הרי התפילה בעצמה מעידה עד כמה אנו אנושיים- אנו מבקשים סליחה על חטאינו, מבקשים רפואה לחוליינו, פרנסה, ועוד בקשות המעידות על כל חולשותינו.
כתב על זה מרן הבית יוסף 10 , שכיון שמדבר עם השכינה צריך לסלק כל מחשבות הגוף מלבו, ולדמות כאילו הוא מלאך. ולפי זה פסק המשנה ברורה 11 שגם מי שמתפלל בישיבה מסיבה מוכרחת, חייב להצמיד את רגליו.
אבל עדיין לא ברור מדוע נבחר סימן היכר זה דוקא? ומה משמעותו? נראה שעובדת היות האדם נברא בשתי רגלים מעידה על נטיותיו הפנימיות המתגוששות ביניהן ומבטאות את עצמן בנטיות לכיוונים שונים, פעם ימינה ופעם שמאלה, ועל האפשרות לשנות את כיוון מהלכו גם תוך כדי ההליכה. מובן שהמלאך, שכל הווייתו, רצונו, וחייו, הם למלאת את שליחותו, אין לו שום נטיה אחרת מלבד הרצון ללכת בשליחות בוראו.כולו מהוה חטיבה אחת של ביצוע והגשמת השליחות, בלי שום היסוס ונטיה לשום צד שבעולם.
הבקשות מה' הם עבודה אליו
בזמן העמידה בתפילה יש צורך שהאדם יוציא מקרבו כל רצון אחר מלבד עשיית רצונו יתברך, ובזה הוא נדמה למלאך, ועל כן חייב להדמות גם בחיצוניותן של רגליו. אך עדיין קשה לנו איך אנו מדמים את עצמנו למלאכים, הרי אנו חסרים כל כך ומבקשים בקשות רבות של תשובה וסליחה, גאולה ורפואה, פרנסה וכלכלה. וכי ראינו שהמלאכים מבקשים איזו בקשה? הרי הם כולם עומדים רק לשמוע את רצון ה' מהם כדי למהר לעשותו, ואין להם שום חפץ אחר!
את התמיהה מיישב המהר"ל מפראג 12 : אדרבא, בקשת כל צרכינו מאת ה' מעידה שאנו מבינים שכל הויתנו היא ממנו, וכל עניננו לעשות את רצונו. ומכיון שאנו עבדיו, חובת האדון לפרנס את עבדיו ולמלאת את צרכיהם, שזהו כבודו שכל העובד אותו מקבל פרס מבית המלך.
על פי זה מתבאר לא רק שאין בזה פסול וחוצפה לבקש מה' את צרכינו, אלא שזוהי התמסרותנו אליו בכל פרטי כוחותינו כשאנו מודיעים שאפילו חלק אחד מתוכנו איננו יכול להתקיים בלי עזרתו יתברך. אנו זקוקים לו בשכלנו, במוסרנו, ברפואתנו, בפרנסתנו, בחיינו הפרטיים ובחיי הכלל שלנו, ובעצם במה לא. המלאכים נבראו כשאינם חסרים, וקבלו את כל הכח לעשות את תפקידם ואינם צריכים לבקשה. אבל אנחנו החלשים, יצורי חומר כלה וחולף, אם לא נקבל עזרה לא נוכל למלאת את שליחותנו. אם כן רצוננו הגדול הוא לעשות את שליחותו בכל חיינו.
רצון זה הוא הדוחף אותנו לבקש בכל לב סיוע משמים, והוא גם מזכה אותנו לקבל סיוע זה כאשר ברור שבאמת זהו רצוננו היחיד. אם כן התפילה בכוונה, שעומק ענינה הוא לעשות את רצונו ולא את רצוננו, היא המסייעת לקבלתה של התפילה. כי המסירות והנחישות לעשות את רצון ה' בלי לנטות ימין ושמאל, למרות הסבל והלחץ מבחוץ, היא משמשת כקנה מידה המעריכה את האדם כמלאך, ומזכה אותו בסיוע עצום של בוראו עד הצלחתו המלאה בתפקיד.
עוד כתב השו"ע 13 שראוי להניח את ידיו זו על זו, ימין על שמאל, כאילו כפותים, כדי שירגיש שהוא עומד כעבד לפני רבו לעשות רצונו. מובן שלא ישים ידיו על חלציו, שבזה הוא עומד כבעל גאוה המחשיב את עצמו, ולא ישחק בידיו, שזוהי קלות ראש בתפילה. ומי שעמד בתפילה ורגליו אינם צמודות זו לזו, הסכימו רוב האחרונים שבדיעבד תפילתו התקבלה.
עד כמה חשובה הצמדה זו של רגלים אפשר לראות בספר "כף החיים" 14 , שהביא פוסקים שכתבו שיש לאדם לחזור ולהתפלל מחדש. ואף על פי שהכריע ב"כף החיים" שלא לחזור כיון שאין לדעת אם יכוון בתפילתו החדשה, על כל פנים נלמד מזה עד כמה חשוב לעמוד בריכוז נפשי וגופני לפני ה', שריכוז זה עוזר מאד להתקבלות התפילה.
בשעת הדחק ישנו היתר להתפלל בישיבה או בשכיבה, כגון חולה השוכב במיטה ואינו יכול אפילו לשבת. והתירו הפוסקים לחולה כזה להתפלל בשכיבה, והמליצו להתפלל כאשר הוא שוכב על צדו, שבצורה כזאת פחות בולטת ומתריסה השכיבה הנראית קצת כגאוה, ואיננה מתאימה לתפילה. מובן שלחולה במצב קשה מאד, ח"ו, ניתן להקל גם בשכיבה על הגב, שחזותו מוכיחה עליו ששכיבתו במצב זה היא נגד רצונו.
^ 1 בראשית רבה פרשה יד אות ח.
^ 2 דברים י, י.
^ 3 בראשית יט, כז.
^ 4 שמואל א' א, כו.
^ 5 תהילים קו, ל.
^ 6 דברים יא, יג.
^ 7 סימן צה סעיף א.
^ 8 מסכת ברכות דף י ע"ב.
^ 9 יחזקאל א, ז.
^ 10 סימן צה אות א ד"ה "ומ"ש רבינו ירושלמי".
^ 11 שם ס"ק ב.
^ 12 נתיב העבודה פרק ג.
^ 13 סימן צה סעיף ג.
^ 14 שם ס"ק ב.
^ 2 דברים י, י.
^ 3 בראשית יט, כז.
^ 4 שמואל א' א, כו.
^ 5 תהילים קו, ל.
^ 6 דברים יא, יג.
^ 7 סימן צה סעיף א.
^ 8 מסכת ברכות דף י ע"ב.
^ 9 יחזקאל א, ז.
^ 10 סימן צה אות א ד"ה "ומ"ש רבינו ירושלמי".
^ 11 שם ס"ק ב.
^ 12 נתיב העבודה פרק ג.
^ 13 סימן צה סעיף ג.
^ 14 שם ס"ק ב.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








