ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- במעמד השחר
- תפילת העמידה
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- הכנה לתפילה וכיצד מתפללים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עינת בת יצחק מאיר
בשלוש בחינות נבחנת איכות התפילה בצורת לבושו של האדם: א. הרחקת השפלות הטבעית המונעת עמידת בשר ודם לפני מלך מלכי המלכים. ב. רוממות רוחנית הראויה לעמידה מול מרום וקדוש. ג. הופעה מכובדת אנושית חברתית על פי המקובל. בשתי הבחינות הראשונות נראה מדעת הפוסקים שיש להחמיר ביותר, ואפילו אם התפלל כבר שלא כדין לא יצא ידי חובה וחייב להתפלל מחדש. ואילו בבחינה השלישית, אם התפלל כך, אף על פי שאין זה רצוי כל כך, תפילתו מקובלת. כעת נבאר ונפרט.
כיסוי הערוה- ההגנה מהשפלות
מניעות השפלות, כיצד? מאז חטא אדם הראשון נודע שישנם איברים בגוף האדם שראיתם מעוררת יצרים שפלים באדם, עד שהאדם איננו מסוגל באופן נפשי לעמוד לפני בוראו. וכפי שמסופר על אדם הראשון שנחבא בתוך עצי הגן, כי הבין שאיננו ראוי לעמוד לפני בוראו בהיותו ערום. אין להבין מכאן שאותם איברים הם פחותים בערכם, כי כל בריאת האדם היא שלמה וחשובה ורק חטאו גרם לו להשפלתם. אותם איברים, הנקראים מקום הערוה, צריכים להיות מכוסים מעיני האדם, וכן עליהם להיות מובדלים מחלק הגוף העליון על ידי מחיצה החוצצת בינו לבינם.
לדעת ה"דרך חיים" 1 , חוסר כיסוי של מקום ערוה פוסל את התפילה, וגם לימוד תורה וקריאת שמע נפסלים מדין תורה 2 . לא רק כאילו לא התפלל ולא למד, אלא שגם עבר עבירה. אם האדם מכוסה, כגון שהוא לבוש חלוק, אבל אין הוא חגור בחגורה המפסקת בין לבו לבין מקום הערוה, גם זה נחשב לעיכוב הפוסל את התפילה ומחייב לחזור ולהתפלל, אבל כאן האיסור הוא מדברי חכמים בלבד. על כן, גם אם אדם לבוש בבגד עליון ארוך כחלוק, מן הראוי שילבש מכנסים מתחת לחלוק כדי שיהיה לבו נבדל ממקום הערוה. מובן מאליו שהוא הדין באשה הלבושה בשמלה ארוכה.
נוסף לחלוקה זאת שחייבים בה על פי הדין, כתב השו"ע 3 שצריך גם מבחוץ לחגור חגורה, שיהיה ניכר גם מבחוץ ההבדל בין פלג הגוף העליון לפלג התחתון. אבל הידור זה הצריך השו"ע רק לתפילת העמידה, ולא לאמירת ברכות או ללימוד תורה. המשנה ברורה 4 הביא פוסקים שמקילים להתפלל בלי חגורה חיצונית, למי שרגיל ללכת כך כל היום. ובכל אופן העיר שממידת חסידות ראוי להשתדל לחגור חגורה בתפילה, גם לדעת המקילים.
צניעות נפשית בכיסוי הראש
בדין כיסוי שאר הגוף, כלומר החלק העליון של הגוף, כתב השו"ע 5 שאם נאנס ולא כיסה, בדיעבד יצא ידי חובה, שזה שייך לחלק הלבוש הנדרש מפני הכבוד, ובחלק הדינים שהם מפני הכבוד אין משום עיכוב התפילה. הלכה זו של כיסוי חלקו העליון של הגוף, שבדיעבד בשעת הדחק איננה מעכבת, יוצא מן הכלל יש בה. הכונה לכיסוי הראש, שהוא חובה גמורה המעכבת את התפילה. לא רק שאסור להתפלל בגילוי ראש, אלא אפילו להוציא שם שמים בפיו בברכה או באמירת פסוקים יש בזה משום איסור. והוסיף עוד השו"ע 6 שאפילו על כניסה לבית הכנסת בגילוי ראש יש למחות.
דין זה טעון ביאור, הרי הראש שייך לחלק המכובד של הגוף, ומדוע החמירו כל כך בכיסויו? הגוף העליון הוא בודאי פחות במעלה מראשו של האדם, שבו שוכן המוח, שבו מותר האדם מן הבהמה ושם מתגלה כבודו העיקרי של האדם, ומדוע בכיסוי הגוף ניתן להקל בשעת הדחק, ובכיסוי הראש לא?
יש מקום להסביר שכיסוי הגוף, הרומז לחלק הנמוך של האדם שעלול לעורר את יצריו הגסים והשפלים, על חלק ממנו אפשר להניח שהאדם יוכל להתגבר על ידי שכלו ולהתעלות על מגבלותיו. כיסוי הראש איננו בא להעלים את שפלות האדם. אדרבא, בכוחו הרוחני נוטה האדם לגאוה והתנשאות שאיננה מאפשרת לו את ההכנעה הראויה ואת יראת השמים, הדרושים כל כך במעמד לפני אדון האדונים, יוצר עולמים, אשר אין סוף לחכמתו וגבורתו, שכל חכמת האדם ומחשבותיו הם כאין וכאפס בלי שום יחס בכלל אליו.
אם כן שני הכיסויים, כיסוי הערוה וכיסוי הראש, הם בעלי תפקידים שונים במהותם, אף על פי ששניהם מכוסים. מצד אחד, בגופו נוטה האדם לשפלות גסה, ומצד רוחו הוא בעל נטיה לגסות רוח עקשנית וגאוה, שהיא, כדברי רבנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל 7 , "הטיפשות הגדולה ביותר שלו". עד כמה ששפלות היצרים האפלים קשה לאדם, סכנת הגאוה והעקשנות של האדם, שלא להכיר במיעוט ערכו ולרצות על כן לתקן את עצמו ולשוב מדרכו הרעה, סכנה זו גדולה בהרבה. ועל כן בגילוי הראש, המראה לאדם כאילו אין עליון מעליו, לא רק שאסור להתפלל כך אלא אפילו להיכנס לבית הכנסת, למקום קדושה, אין אפשרות, ויש למחות על כך.
בזאת אפשר להבין איך לפעמים דוקא אנשים החושבים את עצמם לחכמים ופקחים, ואינם מוכנים ליטול עצה ולהתחשב בדעות של אחרים, הם אלה שמזלזלים ביותר בקדושת עם ישראל, תורתו וארצו, ומתפרקים מכל ערך של קדושה שדרכו אפשר היה להם להתקשר עם מקור הקודש הנשגב והנעלה- הקב"ה, ישתבח שמו ויתעלה.
כיסוי הראש הוא לאו דוקא בבד אלא בכל דבר שניתן לכסות בו את הראש. ואפילו, בשעת הדחק, ניתן לכסות את הראש ביד ולברך. גם היד יכולה להוות מחיצה בתנאי אחד: שלא תהיה זו ידו של המתפלל עצמו, אלא של מישהו אחר. אם משמעות כיסוי הראש היא קבלת משמעת וביקורת, נכונות זו חייבת להיות כלפי חוץ, כלפי הסובב ולא רק על ידי כיסוי עצמי, שהוא איננו עוזר לסלק את הגאוה וההתנשאות כלפי אחרים.
כיסוי הכבוד
תחום שלישי של כיסוי, שהוא רצוי ביותר אך איננו מעכב, הוא כיסוי הכבוד. הכוונה, להיות מכוסה בבגדים שבהם האדם עומד לפני מכובדים, כמו שרים ואנשי חברה מכובדים. אין להעלות על הדעת להתפלל כאשר האדם לבוש בגופיה בלבד או כשרגליו מגולות וכדומה. אמנם, יש שכתבו להקל בכיסוי הרגלים במקומות שנהגו ללכת כך לפני נכבדים, כמו בארצות חמות שנהגו במקומות מסוימים ללכת עם סנדלים ללא גרבים וכן עם מכנסים קצרים. אבל אם הנוהג במקום הוא לכסות את הרגלים, אין להתפלל כך.
בכל אופן, בחלק זה של לבוש בשעת התפילה מפני הכבוד, ניתן להקל בשעת הדחק. כגון: כאשר נמצאים במקום שאי אפשר להתלבש כיאות, כמו חולים או פועלים בשעת עבודה, שאינם יכולים ללבוש בגדים בכיסוי מלא בגלל הטרדה בעבודה. אבל אם יכולים להתפלל לפני העבודה או אחריה בלבוש מכובד, בודאי שעדיף הדבר.
כתב השו"ע 8 בהלכה העוסקת בבגדי כבוד, שלתלמידי חכמים ראוי להתפלל כשהם עטופים, והכונה לכיסוי הראש בטלית. לדעת "כף החיים" 9 על כל אדם לכסות את ראשו בטלית לפחות בשעת העמידה, והחכמים מהדרים בזה בכל שעת התפילה.
יש המקפידים לחבוש כובע בשעת התפילה נוסף לכיסוי הראש הרגיל, הכיפה, ומי שנוהג ללכת לפני מכובדים כשהוא חבוש לראשו בכובע ראוי להיזהר כך גם בשעת התפילה. בהלכות ברכת המזון ה"באר היטב" 10 כותב בשם ה"עטורי זהב", שבארץ ישראל גם בזמן ברכת המזון יש להדר ולברך בכובע על הראש ולא רק בכיפה, מפני קדושתה הנפלאה של הארץ. מובן שמי שלא רגיל בכך והוא הולך תמיד רק עם כיפה לראשו, יכול להקל ולסמוך שזהו כיסוי הכבוד. אך ראוי שתהיה זו כיפה גדולה המכסה את הראש ועשויה יפה לכבוד התפילה, אפילו אם בדרך כלל כיפתו היא פחות מכובדת.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
