ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- במעמד השחר
- תפילת העמידה
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- הכנה לתפילה וכיצד מתפללים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עינת בת יצחק מאיר
בשלוש בחינות נבחנת איכות התפילה בצורת לבושו של האדם: א. הרחקת השפלות הטבעית המונעת עמידת בשר ודם לפני מלך מלכי המלכים. ב. רוממות רוחנית הראויה לעמידה מול מרום וקדוש. ג. הופעה מכובדת אנושית חברתית על פי המקובל. בשתי הבחינות הראשונות נראה מדעת הפוסקים שיש להחמיר ביותר, ואפילו אם התפלל כבר שלא כדין לא יצא ידי חובה וחייב להתפלל מחדש. ואילו בבחינה השלישית, אם התפלל כך, אף על פי שאין זה רצוי כל כך, תפילתו מקובלת. כעת נבאר ונפרט.
כיסוי הערוה- ההגנה מהשפלות
מניעות השפלות, כיצד? מאז חטא אדם הראשון נודע שישנם איברים בגוף האדם שראיתם מעוררת יצרים שפלים באדם, עד שהאדם איננו מסוגל באופן נפשי לעמוד לפני בוראו. וכפי שמסופר על אדם הראשון שנחבא בתוך עצי הגן, כי הבין שאיננו ראוי לעמוד לפני בוראו בהיותו ערום. אין להבין מכאן שאותם איברים הם פחותים בערכם, כי כל בריאת האדם היא שלמה וחשובה ורק חטאו גרם לו להשפלתם. אותם איברים, הנקראים מקום הערוה, צריכים להיות מכוסים מעיני האדם, וכן עליהם להיות מובדלים מחלק הגוף העליון על ידי מחיצה החוצצת בינו לבינם.
לדעת ה"דרך חיים" 1 , חוסר כיסוי של מקום ערוה פוסל את התפילה, וגם לימוד תורה וקריאת שמע נפסלים מדין תורה 2 . לא רק כאילו לא התפלל ולא למד, אלא שגם עבר עבירה. אם האדם מכוסה, כגון שהוא לבוש חלוק, אבל אין הוא חגור בחגורה המפסקת בין לבו לבין מקום הערוה, גם זה נחשב לעיכוב הפוסל את התפילה ומחייב לחזור ולהתפלל, אבל כאן האיסור הוא מדברי חכמים בלבד. על כן, גם אם אדם לבוש בבגד עליון ארוך כחלוק, מן הראוי שילבש מכנסים מתחת לחלוק כדי שיהיה לבו נבדל ממקום הערוה. מובן מאליו שהוא הדין באשה הלבושה בשמלה ארוכה.
נוסף לחלוקה זאת שחייבים בה על פי הדין, כתב השו"ע 3 שצריך גם מבחוץ לחגור חגורה, שיהיה ניכר גם מבחוץ ההבדל בין פלג הגוף העליון לפלג התחתון. אבל הידור זה הצריך השו"ע רק לתפילת העמידה, ולא לאמירת ברכות או ללימוד תורה. המשנה ברורה 4 הביא פוסקים שמקילים להתפלל בלי חגורה חיצונית, למי שרגיל ללכת כך כל היום. ובכל אופן העיר שממידת חסידות ראוי להשתדל לחגור חגורה בתפילה, גם לדעת המקילים.
צניעות נפשית בכיסוי הראש
בדין כיסוי שאר הגוף, כלומר החלק העליון של הגוף, כתב השו"ע 5 שאם נאנס ולא כיסה, בדיעבד יצא ידי חובה, שזה שייך לחלק הלבוש הנדרש מפני הכבוד, ובחלק הדינים שהם מפני הכבוד אין משום עיכוב התפילה. הלכה זו של כיסוי חלקו העליון של הגוף, שבדיעבד בשעת הדחק איננה מעכבת, יוצא מן הכלל יש בה. הכונה לכיסוי הראש, שהוא חובה גמורה המעכבת את התפילה. לא רק שאסור להתפלל בגילוי ראש, אלא אפילו להוציא שם שמים בפיו בברכה או באמירת פסוקים יש בזה משום איסור. והוסיף עוד השו"ע 6 שאפילו על כניסה לבית הכנסת בגילוי ראש יש למחות.
דין זה טעון ביאור, הרי הראש שייך לחלק המכובד של הגוף, ומדוע החמירו כל כך בכיסויו? הגוף העליון הוא בודאי פחות במעלה מראשו של האדם, שבו שוכן המוח, שבו מותר האדם מן הבהמה ושם מתגלה כבודו העיקרי של האדם, ומדוע בכיסוי הגוף ניתן להקל בשעת הדחק, ובכיסוי הראש לא?
יש מקום להסביר שכיסוי הגוף, הרומז לחלק הנמוך של האדם שעלול לעורר את יצריו הגסים והשפלים, על חלק ממנו אפשר להניח שהאדם יוכל להתגבר על ידי שכלו ולהתעלות על מגבלותיו. כיסוי הראש איננו בא להעלים את שפלות האדם. אדרבא, בכוחו הרוחני נוטה האדם לגאוה והתנשאות שאיננה מאפשרת לו את ההכנעה הראויה ואת יראת השמים, הדרושים כל כך במעמד לפני אדון האדונים, יוצר עולמים, אשר אין סוף לחכמתו וגבורתו, שכל חכמת האדם ומחשבותיו הם כאין וכאפס בלי שום יחס בכלל אליו.
אם כן שני הכיסויים, כיסוי הערוה וכיסוי הראש, הם בעלי תפקידים שונים במהותם, אף על פי ששניהם מכוסים. מצד אחד, בגופו נוטה האדם לשפלות גסה, ומצד רוחו הוא בעל נטיה לגסות רוח עקשנית וגאוה, שהיא, כדברי רבנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל 7 , "הטיפשות הגדולה ביותר שלו". עד כמה ששפלות היצרים האפלים קשה לאדם, סכנת הגאוה והעקשנות של האדם, שלא להכיר במיעוט ערכו ולרצות על כן לתקן את עצמו ולשוב מדרכו הרעה, סכנה זו גדולה בהרבה. ועל כן בגילוי הראש, המראה לאדם כאילו אין עליון מעליו, לא רק שאסור להתפלל כך אלא אפילו להיכנס לבית הכנסת, למקום קדושה, אין אפשרות, ויש למחות על כך.
בזאת אפשר להבין איך לפעמים דוקא אנשים החושבים את עצמם לחכמים ופקחים, ואינם מוכנים ליטול עצה ולהתחשב בדעות של אחרים, הם אלה שמזלזלים ביותר בקדושת עם ישראל, תורתו וארצו, ומתפרקים מכל ערך של קדושה שדרכו אפשר היה להם להתקשר עם מקור הקודש הנשגב והנעלה- הקב"ה, ישתבח שמו ויתעלה.
כיסוי הראש הוא לאו דוקא בבד אלא בכל דבר שניתן לכסות בו את הראש. ואפילו, בשעת הדחק, ניתן לכסות את הראש ביד ולברך. גם היד יכולה להוות מחיצה בתנאי אחד: שלא תהיה זו ידו של המתפלל עצמו, אלא של מישהו אחר. אם משמעות כיסוי הראש היא קבלת משמעת וביקורת, נכונות זו חייבת להיות כלפי חוץ, כלפי הסובב ולא רק על ידי כיסוי עצמי, שהוא איננו עוזר לסלק את הגאוה וההתנשאות כלפי אחרים.
כיסוי הכבוד
תחום שלישי של כיסוי, שהוא רצוי ביותר אך איננו מעכב, הוא כיסוי הכבוד. הכוונה, להיות מכוסה בבגדים שבהם האדם עומד לפני מכובדים, כמו שרים ואנשי חברה מכובדים. אין להעלות על הדעת להתפלל כאשר האדם לבוש בגופיה בלבד או כשרגליו מגולות וכדומה. אמנם, יש שכתבו להקל בכיסוי הרגלים במקומות שנהגו ללכת כך לפני נכבדים, כמו בארצות חמות שנהגו במקומות מסוימים ללכת עם סנדלים ללא גרבים וכן עם מכנסים קצרים. אבל אם הנוהג במקום הוא לכסות את הרגלים, אין להתפלל כך.
בכל אופן, בחלק זה של לבוש בשעת התפילה מפני הכבוד, ניתן להקל בשעת הדחק. כגון: כאשר נמצאים במקום שאי אפשר להתלבש כיאות, כמו חולים או פועלים בשעת עבודה, שאינם יכולים ללבוש בגדים בכיסוי מלא בגלל הטרדה בעבודה. אבל אם יכולים להתפלל לפני העבודה או אחריה בלבוש מכובד, בודאי שעדיף הדבר.
כתב השו"ע 8 בהלכה העוסקת בבגדי כבוד, שלתלמידי חכמים ראוי להתפלל כשהם עטופים, והכונה לכיסוי הראש בטלית. לדעת "כף החיים" 9 על כל אדם לכסות את ראשו בטלית לפחות בשעת העמידה, והחכמים מהדרים בזה בכל שעת התפילה.
יש המקפידים לחבוש כובע בשעת התפילה נוסף לכיסוי הראש הרגיל, הכיפה, ומי שנוהג ללכת לפני מכובדים כשהוא חבוש לראשו בכובע ראוי להיזהר כך גם בשעת התפילה. בהלכות ברכת המזון ה"באר היטב" 10 כותב בשם ה"עטורי זהב", שבארץ ישראל גם בזמן ברכת המזון יש להדר ולברך בכובע על הראש ולא רק בכיפה, מפני קדושתה הנפלאה של הארץ. מובן שמי שלא רגיל בכך והוא הולך תמיד רק עם כיפה לראשו, יכול להקל ולסמוך שזהו כיסוי הכבוד. אך ראוי שתהיה זו כיפה גדולה המכסה את הראש ועשויה יפה לכבוד התפילה, אפילו אם בדרך כלל כיפתו היא פחות מכובדת.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
