ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- אמונה וחסידות
- הנהגת ה' את העולם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הנרצחים מאיתמר הי"ד
ומבואר בזה דבר מופלא שלא מצינו דוגמתו במקום אחר: יש סגולה וכח "ביום הפרשה" לגרום ולפעול מציאות בהנהגת הבריאה - שמאורעות שמתרחשים בעולם נקבעים ונגזרים מתוך הפרשה שקוראים בתורה באותו השבוע.
ויש לבאר ענין זה [ע"פ "שם דרך" - במדבר, מ"י (עיי"ש)]. שאפילו פרשת השבוע קובעת את מהלך ההנהגה בבריאה.
התורה היא הקובעת את מציאות הנהגת העולם
ביאור הדברים נראה בהקדם דברי הגמרא (שבת קטו:): "תנו רבנן: 'ויהי בנסוע הארון ויאמר משה' - פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ולמטה [נו"נים הפוכות] לומר שאין זה מקומה וכו', ולמה כתבה כאן כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שניה". ועוד אמרו שם: "תניא: רשב"ג אומר: עתידה פרשה זו [לעתיד שיהיו כל הפורענויות בטלין ולא ידאגו לפורענות ויצר הרע בטל (רש"י)] שתיעקר מכאן ותיכתב במקומה. ולמה כתבה כאן כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שניה". וכן כתב הרמב"ן (במדבר י', ל"ה) וזו לשונו: "והפסיק, שלא יהיו שלוש פורענויות סמוכות זו לזו ונמצאו מוחזקים בפורענות, וקרא החטא "פורענות" אף-על-פי שלא אירע להם ממנו פורענות. ושמא אלמלא חטאם זה היה מכניסם לארץ מיד" [ ג' הפורענויות הם: הראשונה - "ויסעו מהר ה'" (פס' ל"ג), "ואמר רבי חנינא: מלמד שסרו מאחרי ה'". השניה - "ויהי העם כמתאוננים רע באוזני ה'". והאחרונה - "והאספסוף אשר בקרבו התאווו תאווה"]. ומפורש בדברים אלו דבר נפלא. שאם היו ג' הפורענויות כתובות בזה אחר זה היו "מוחזקין בפורענויות" והיתה נקבעת ב"חזקה" מציאות מתמדת של "פורענות" וסכנה מדיקדוק מידת הדין. וכדי למנוע זאת הפסיק הכתוב בפרשת "ויהי בנסוע הארון".
ומבואר כאן שלא רק דברי התורה ואותיותיה אלא גם סדר הפרשיות בתורה קובע את מציאות הנהגת העולם. כלומר, כל מה שנכתב בתורה הוא השורש לכל המציאות וההוויה בעולם כי התורה היא התבנית והדפוס למציאות ההנהגה והמתרחש בעולם [וכן מפורש בדברי ה"ילקוט שמעוני" (רמז תרנח). ועיין במדרש "שוחר טוב" (תהלים, מזמור ג')].
נמצאנו למדים מכל זה שהמציאות היא התורה - והמאורעות שמתרחשים בעולם הם הצל של האור המאיר בתורה. ולכן כל מה שנכתב בתורה, ואפילו סדר הפרשיות בה, קובע את המציאות בעולם כי התורה היא שורש מציאות הבריאה. ואם כן, אילו יזוז דבר שנקבע בתורה ממקומו תהיה בכך פגיעה בשורש קיום כל העולם ונמצא כל העולם מתקלקל.
"קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא"
וביאור הדברים הוא על פי דברי הזוה"ק (תרומה קסא/ב): "קודשא בריך הוא אסתכל באורייתא וברא עלמא". ומבואר שהטעם לכך שכל סדר הבריאה מתנהל ונקבע על פי הכתוב בתורה נובע מהסיבה שהעולם נברא בתורה עצמה, והתורה היא השורש והמקור לכל המתהווה ומתנהל בכל מהלך הנהגת העולם ובבריאה. ומעתה , "אסתכל באורייתא וברא עלמא" אין פירושו שרק בשעת בריאת העולם נברא העולם על פי התורה - אלא פירושו שבתורה עצמה נברא כל מה שמתרחש בעולם, בעבר בהווה ובעתיד. ומה שנכתב בתורה הוא השורש והוא המהווה את כל מה שקרה בבריאה מאז ועד עולם. וכן מבואר בתמצית בדברי הרמח"ל במאמר פירושי התורה (נדפס בליקוטים לספרו "אדיר במרום") שכתב, וזו לשונו: " כי הכל נברא בתורה ואורותיה מצורפים לצירופים רבים להוציא הדברים הצריכים להיוולד, וצירוף זה אשר לפנינו, הוא השורש לכל הדברים אשר סיפוריהם בה", עיי"ש כל דבריו.
וזהו גם הענין הידוע שחידושי תורה מקיימים את מציאות העולם, כפי שמבואר בדברי חז"ל שלכל אדם הלומד תורה נמסר כח ועוז נפלאים לקיים בפועל את מציאות הבריאה. ואף ענין זה טמון בשורש היסוד שהתורה קובעת את מציאות העולם. וכמו שנתבאר שפירוש הדבר שהקב"ה ברא את העולם על פי דפוסי התורה של "אסתכל באורייתא וברא עלמא", ואין זה רק בשעת הבריאה אלא כל המהווה בהנהגת העולם מקורו בתורה. ודבר זה מפורש בדברי חז"ל והזוה"ק שבכח העמל בעסק התורה והמחדש בה חידושים לקיים את מציאות העולם ואף לברוא עולמות.
וכפי שכבר האריך בענין זה בספר "נפש החיים" (ש"ד, פי"א), וזו לשונו: " ובזוה"ק בפרשת תרומה אחר שהאריך בענין, לבאר איך שבהתורה נבראו כל העולמות, אמר אחר זה: 'כיון שנברא העולם כל דבר ודבר לא היה מתקיים עד שעלה ברצון לברוא אדם שיהיה עוסק בתורה ובשבילו יתקיים העולם, עתה כל מי שמסתכל בתורה ועוסק בה כביכול הוא מקיים כל העולם, הקב"ה הסתכל בתורה וברא עולם אדם מסתכל בתורה ומקיים את העולם, נמצא שהמעשה והקיום של כל העולם היא התורה, משום זה אשר העוסק בתורה כי הוא מקיים את העולם'". ועיי"ש שסיים הגר"ח: "ולכן אמרו בפרק "מעלות התורה": שכל העוסק בתורה לשמה נקרא ריע, כי כביכול נעשה שותף ליוצר בראשית יתברך שמו, כיון שהוא המקיים עתה כל העולמות בעסק תורתו ובִלתי זה היו חוזרים לתוהו ובוהו". ושם (פי"ב) הוסיף והביא מדברי הזוה"ק שבכח לימוד התורה לא רק שהאדם מקיים את העולם אלא גם יכול על ידי שמחדש חידושי תורה לברוא עולמות, וזו לשונו: "כל מילה ומילה פרטית המתחדשת מפי האדם קוב"ה נשיק לה ומעטר לה ונבנה ממנה עולם חדש בפני עצמו והן הן השמים והארץ החדשה שאמר הכתוב, כמ"ש בהקדמת הזוהר ".
מפורש בזה שבידי האדם נמסרו כוחות מופלאים להשפיע על מהלך הבריאה וקיומה על ידי לימוד התורה, וכאשר עוסק בה מקיים את הבריאה ודומה כביכול ליוצרו יתברך שמו. ואם זכה לחדש בה חידושים בורא עולמות טמירים, וכל תוספת חידוש בתורה הוא תוספת חידוש בבריאה. ועיין בדברי החסיד יעב"ץ בביאור המשנה (אבות פ"ו, מ"א): "כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו", וזו לשונו: "כבר כתבתי בהרבה מקומות : שהעולם נברא עבור התורה וכו' וכל זה היה לאות כי מי שיהיה לו חלק גדול בתורה כמו כן יהיה לו במציאות".
"יום הפרשה גורם" פירושו שסדר
פרשת השבוע קובע את מהלך ההנהגה בבריאה
לפי מהלך הדברים שנתבארו, היינו ביאור דברי חז"ל שהפסיק הכתוב בפרשת "ויהי בנסוע" כדי שלא יהיו ג' פורענויות סמוכות זו לזו ונמצאו "מוחזקין בפורענות". כי אילו היו ג' הפורענויות סמוכות זו לזו היתה חס ושלום נקבעת בעולם מציאות של פורענות, מכיון שסדר הפרשיות בתורה יוצר דפוסים בהנהגת העולם, וכאשר ג' פרשיות של פורענות סמוכות, פירוש הדבר שנוצרת בהנהגת העולם "חזקה" של פורענות וחס ושלום לא היתה תקומה ל"שונאיהם של ישראל", מפני שהפורענות היתה תבועה בה.
וגם למאן דאמר השני המובא בגמרא בשבת הנ"ל שפירש שנחלקה התורה לז' ספרים "חצבה עמודיה שבעה (משלי י"ט, א') - אלו שבעה ספרי תורה", מבואר יסוד הדברים, שהתורה היא העמודים עליהם עומד העולם, ושבעה העמודים אלה חצובים בחילוק ספר התורה לשבעה חלקים.
ומאחר וכל ההוויה והמציאות וכל המקרים ומה שמתרחש בהנהגת העולם - שורשו בתורה, וכל מה שנכתב בתורה ואפילו סדר הפרשיות קובע מציאות בבריאה, מבואר היטב ענין זה שאפילו הסדר לקריאת פרשת השבוע קובע את מהלך ההנהגה בבריאה. וזהו הטעם שהראשונים לא קבעו את התענית לזכר שריפת התורה ביום החודש שמתוך שאלת חלום נודע להם "שיום הפרשה גורם" גזירת התורה. מפני שיום הפרשה גורם" פירושו שסדר פרשת השבוע קובע את מהלך ההנהגה בבריאה, וכמו שנתבאר, שכל סדר הבריאה מתנהל על פי הכתוב בתורה מהסיבה שהעולם נברא בתורה עצמה ש"אסתכל באורייתא וברא עלמא", והתורה היא השורש והמקור לכל המתהווה ומתנהל בכל מהלך הנהגת העולם ובבריאה מאז ועד עולם [ ומכלל זה מצינו דבר מופלא, שגם הכח שמסרה התורה בידי חכמים קובע מציאות בבריאה. וכמו שכב הש"ך (יו"ד סי' קפ"ט, ס"ק י"ג), עיי"ש].
שורש התביעה על עמל התורה -
בפרשת "אדם כי ימות באוהל"
ובתוספת לכל ענין זה ראיתי דבר נפלא ומבהיל באגרות רמח"ל לרבו מהר"י באסאן (נדפס בסוף ספר "אוצרות רמח"ל" ח"ד עמ' שמט) בענין גזירה דומה שהיתה בזמנו באיטליה ששרפו ספרי התלמוד, וכך כותב הרמח"ל: "ובתחילה אומר: ענין זה של גזירות התורה שהיו בעוונותינו הרבים - מאין יצאו, כי אין דבר בלי שורש. וסוד זה, 'זאת חוקת התורה' ומתרגמינן: 'דא גזירת אורייתא' ונודע שכאן נרמז ענין זה. וסוד הדבר הוא ממש ענין הפרה אדומה שהשכינה מוסרת עצמה לשריפת הדין החזק להציל את ישראל וכו'. ולכן בזמן שהיה בית-המקדש קיים היה אפר פרה, וכיון שחרב הבית ואין פרה הוצרכה התורה עצמה בעוונותינו הרבים להימסר לשריפה בעבור ישראל, וזה מתקן גם כן גלות התורה וכו'. והאמת כי הגדר לזה הוא שיהיו ישראל ממיתים עצמם על דברי תורה, ולכן נאמר זאת התורה אדם כי ימות באוהל כמו שדרשו ז"ל, ועל כן הושם זה הפסוק לידרש כן בפרשה זו ולא בפרשה אחרת". ומסיים הרמח"ל בדברים מבהילים: "והאמת כי במקומות אלו היו קטרוגי התורה היותר, כי יותר לא המיתו עצמם והלכו אחרי הנאות העולם, כי כן בכל איטליה".
ומבואר בדבריו, ששורש גזירת שריפת התורה הוא מחמת קטרוג התורה על אשר לא המיתו עצמם על התורה אלא אחרי הנאות העולם, וזהו משורש "זאת חוקת התורה" וכדברי חז"ל (ברכות סג:): ""'זאת התורה אדם כי ימות באוהל' - שאין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה". ומכיון ש"על כן הושם זה הפסוק לידרש כן בפרש זו ולא בפרשה אחרת" - נמצא שיש בשבוע של סדר פרשת חוקת באופן מיוחד שורש למידת הדין התובעת שימיתו עצמם באוהלה של תורה.
ודברים אלו נוקבים עד מאוד ומחייבים חיזוק גדול בלימוד ועמל התורה להמית עצמו באוהלה של תורה, שזהו המרפא לקטרוג ולגזירה דאורייתא של "זאת חוקת התורה".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
