ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- חיי שרה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אל המידות
מרן הגה"צ החסיד וכו' הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצוקללה"ה כתב (בספר "מידות הראי"ה" - ליקוטי בירורי הדרכות מידות חינוכיות לכל נפש ולבני עליה, עמ' נה; ועיין בספר "מוסר אביך" פ"ג, סע' א, עמ' לז - לט) וזו לשונו: "א. זיכוך המידות בדרך הדעת הוא קודם לזיכוכן בדרך הרגש, כי אם לא ידע מה טוב ומה רע, איכה ירגיש לקנות את הטוב בטבע של קנין ולהרחיק את הרע שבנטייה הטִבעית אחר ההרגל.
ב. כל מידה טובה יש לה חסרונות הבאים עימה, וזו היא העבודה השלימה להוציא לאור-עולם את המידות הטובות מנוקות מכל סיגי החסרונות שלהן". עכ"ל.
מקום יש איתנו להעמיק חקר בנקודה אחת מעניינו של ישמעאל. נפתח בדברי הגה"צ רבי אליהו אליעזר דסלר זצוקללה"ה ["מכתב מאליהו" ח"ב, עמ' 165 (עיי"ש עמ' 165 - 160)] וזו לשונו: "'כשבא אברהם אבינו לעולם יצא ממנו פסולת - ישמעאל ובני קטורה ...'. ומצינו בספרים הקדושים ("הכוזרי" ועוד) שענין לידת ישמעאל ... לאבות הקדושים (לאברהם אבינו) הוא בסוד הבירורים. כמו שהתבואה מתבררת על-ידי הפרדת הפסולת ממנה, כך נתברר אברהם על-ידי לידת ישמעאל ... הענין עמוק, ונשתדל לבארו קצת.
הנה לאברהם הייתה מידה עיקרית - החסד שהייתה טבועה במהותו, ומידות מִשניות שקנה אותן בעמלו וניסיונותיו - הגבורה והאמת. וישמעאל, שלא הוטל עליו - כיצחק - התפקיד הנעלה של הבאת דרך חדשה של עבודת ה' לעולם, ירש בדרך הטבע את המידה העיקרית של אביו והייתה בו לתכונה טִבעית. ונמצא שחלקו ותפקידו היו שיבוא מעצמו לידי שִכלול החסד על-ידי כוח הגבורה, כמו שעשה אברהם. אבל הוא לא עשה כן וכתוצאה מזה נתהפך חסדו לחסד שבטומאה - זנות [כמו שכתוב (ויקרא כ', י"ז): "חסד הוא" ביחס לזנות], אשר היא מתוצאות הִתפשטות החסד בלי הגבלה מצד הגבורה ...". עכ"ל.
נשתדל לבאר ולהרחיב את הענין: מידתו של אברהם - מידת החסד - מורה על הרצון להשפיע בלי גבול ובלי סייג. על-כן נקרא אברהם: "איתן האזרחי" (תהלים פ"ט, א'), על שם הקיום האיתן המובטח לו מכוח החסד המושפע בלי גבול. אברהם דבק בכל מאודו ונפשו במידה זו - להשפיע מטובו לזולתו, וזאת אף מבלי לבקר ולבדוק אם השפע אכן מגיע לזולת לפי שורת הדין. כך נהג אברהם כל ימיו, ולכן הוא - פתח את ביתו לכל עובר אורח, התפלל על אבימלך, ואף נעמד להתפלל ולהמליץ טוב על בני סדום אשר אחזו במידה הפוכה משלו - מידת האכזריות.
מצד אחד, מידת החסד, ההשפעה והנתינה היא מידה טובה וחשובה, ואשרי מי שדבק בה. אך גם מידה זו טעונה תיקון והיא חייבת להיות במסגרת נכונה. מי שאינו מרסן את מידת החסד, ומכוונה על-פי התורה, יכול לגרום לזולת הנאה האסורה ומבוזה על-פי התורה. שהרי בעל חסד - שידו פרוסה לכל - נוטה להעלים עין מגדרים הכובלים ומסייגים את ההשפעה רק כפי הראוי לה. לכן חסד בִלתי מתוקן יכול להיהפך לעשייה בִלתי מרוסנת ולטומאת זנות. תפיסת עולם בבחינת החסד גרידא יכולה להביא גם לכך שהאדם "יתחסד" עם עצמו וימלא את משאלות ליבו - בלי שיבקר ויתבונן אם הדרך למילוי רצונו הגונה וישרה. ואומנם אברהם תיקן את מידת החסד שבו על-ידי מעשה העקידה, שבה התעצם במידת הגבורה ועשה מעשה שהוא שיא הצימצום והדין. במילים אחרות: אברהם תיבל את מידת ההשפעה שלו במידת הצימצום והדין, ובזה זכה שמידת טובו תכוּון רק לצד הקדושה.
שני בנים היו לו לאברהם אבינו: ישמעאל ויצחק. ישמעאל אומנם ירש את מידת החסד מאביו, אך מאחר ולא השתדל לתקנה על-ידי הגבורה, אותה מידה סטתה מהדרך הישרה והתעוותה לד רע. מידת החסד של אברהם נתפסה אצל ישמעאל באופן של "התחסדות" עם עצמו ונתינת השפעה לזולת בלי הגבלה וסייג, כמו שאמרו חז"ל (קידושין מט:): "עשרה קבין זנות ירדו לעולם, תשעה נטלו ערביא ואחד כל העולם כולו".
זרעו העיקרי של אברהם היה יצחק. יצחק התעצם במידת הגבורה והגביל את השפע כפי המגיע בדין - מלשון די (גר"א רות א', א'). ואף שמו נאה לו: יצחק על שם "קץ חי" (תיקוני זוהר חדש כ"ו, ד') ו"יצא חוק" (ב"ר נ"ג, ז'), כי כל עניינו היה לעשות חוק וקץ לאותו חסד בלתי מוגבל.
ובכן, עמדנו על משמעות דברי הגה"צ רבי אליהו אליעזר דסלר זצוקללה"ה - המובאים לעיל: "הנה לאברהם ... החסד ... [ובישמעאל] נתהפך חסדו לחסד שבטומאה - זנות. אשר היא מתוצאות הִתפשטות החסד בלי הגבלה מצד הגבורה".
ניצוץ הקדושה שבישמעאל
חז"ל סיפרו (פדר"א, פ"ל): "שלח ישמעאל ולקח לו אישה מבנות מואב ועיפה שמה. לאחר שלוש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל בנו, ונשבע לשרה שלא ירד מעל הגמל במקום שישמעאל שרוי תמן (שם). והגיע לשם בחצי היום ומצא שם את אישתו של ישמעאל. אמר לה: היכן הוא ישמעאל? אמרה לו: הלך הוא ואימו להביא פירות תמרים מן המדבר. אמר לה: תני לי מעט מים ולחם ומטעמים כי עייפה נפשי מדרך המדבר. אמרה לו: אין לי לחם ולא מים. אמר לה: כשיבוא ישמעאל תגידי לו את הדברים הללו ... ואִמרי לו: זקן אחד מארץ כנען בא לראותך, ואמר חלף מִפתן ביתך שאינה טובה לך [המשיל האישה לסף ומִפתן הבית, שהיא מצויה בבית לקבל אורחים, ואם אינה נדיבה היא מונעת האורחים מלדרוך על מִפתן ביתה (רד"ל)]. כשבא ישמעאל מן המדבר, הגידה לו את הדברים הללו [ובן חכם כחצי חכם והבין ישמעאל] - שילחה. ושלחה אימו ולקחה לו אישה מבית אביה ופטומה שמה. ועוד אחר שלוש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל בנו, ונשבע לשרה כפעם ראשונה שאינו יורד מן הגמל במקום שישמעאל שרוי שם. והגיע לשם בחצי היום, ומצא שם אישתו של ישמעאל. ואמר לה: היכן הוא ישמעאל? אמרה לו: הוא ואימו הלכו לרעות את הגמלים במדבר. אמר לה: תני לי מעט לחם ומעט מים כי עייפה נפשי מדרך המדבר. והוציאה לחם ומים ונתנה לו. עמד אברהם והיה מתפלל לפני הקב"ה על בנו, ונִתמלא ביתו של ישמעאל מכל טוב ממין הברכות. וכשבא ישמעאל הגידה לו את הדבר הזה, וידע ישמעאל שעד עכשיו רחמי אביו עליו, שנאמר (תהלים ק"ג, י'): 'כרחם אב על בנים'".
אין דרכם של חז"ל לספר סיפורים אם לא שטמונים בהם עניינים נעלים, ואכן בסיפור זה גילו לנו חז"ל מהי נקודת הקדושה אשר על-ידה השתייך ישמעאל לבחינת האבות הקדושים. הרד"ל מבאר את העניין באריכות, וזה תוכן ביאורו: ישמעאל נידחה ממערכת האבות הקדושים בגלל הנהגתו עם יצחק. למרות זאת, ביקש אברהם להחדיר בישמעאל מידה טובה אחת שתקשר אותו במידת מה לבחינת האבות. לשם כך נסע לישמעאל ודרש בשלומו. אישתו הראשונה של ישמעאל לא החזיקה במידת החסד, ולכן לא מצא אברהם מקום שתחול הברכה בבית ישמעאל. מצבו הגשמי השפל של ישמעאל בתקופה בה לא אחז במידת החסד, משתקף ממה שסיפרו לנו חז"ל שהלך הוא ואימו להביא פירות תמרים מן השדה. כאשר פנה אברהם אבינו ללכת הוא רמז לישמעאל לחזור בו ולהיאחז במידת החסד. ואכן הבין ישמעאל כוונת אביו וגירש את אישתו ונשא אישה שנייה בעלת חסד. מאז שרתה הברכה בבית ישמעאל, וכפי שסיפרו לנו חז"ל: כבר היו לו גמלים לרעות. לאחר מכן כשאברהם ביקרו שוב, והבין מהנהגת אישתו שבבית שוכן ניצוץ של חסד שיירש ממנו, בירך את ביתו בשפע גדול.
מצאנו אם כן מקור נאמן לדברי הגה"צ רבי אליהו אליעזר דסלר זצוקללה"ה שמקור יניקת הכוח של ישמעאל עובר דרך מידת החסד שהיית בו. עניין זה נרמז גם בעצם שמו, כמו שאמרו חז"ל (מדרש שם): "השווה הקב"ה שמו של ישמעא-ל לשמו של ישרא-ל". השם ישמעאל דומה לשם ישראל באותיות של שמו יתברך "א-ל" המורה על מידת החסד, כמו שכתוב (תהלים נ"ב, ג'): "חסד א-ל כל היום", והוא גם שם המורה על הכוח וההשפעה שהוא עיקר עניינו של החסד, שנאמר (יחזקאל י"ז, י"ג): "אילי הארץ". ובכן שם זה הכלול בשם ישמעאל רומז שיש בישמעאל ניצוץ של טוב, ובחינה של השתייכות לישראל, דרך מידת החסד שיירש מאברהם (על-פי הרד"ל שם, ס"ק פ'). ומוסיף עוד הרד"ל (בהגהה) וזו לשונו: "ועוד היום בני ישמעאל מחזיקים במידה זו של הכנסת אורחים. ואף מן הערבים השודדים כתבו שבכל זאת החזיקו לקדם האורח הבא באוהליהם בצל קורתם בלחם ומים". עכ"ל.
אך כאמור ישמעאל עיוות וקילקל את צורת מידת החסד, ובמסגרת מידה זו כביכול עשה מעשים מושחתים ומקולקלים. וזהו שמסיים המדרש (שם): "אמר בלעם: משִבעים לשונות שברא הקב"ה בעולמו לא שם שמו לאחד מהם אלא לישרא-ל, הואיל והשווה הקב"ה שמו של ישמעא-ל לשמו של ישרא-ל - אוי מי יחיה בימיו. שנאמר (במדבר כ"ד, כ"ג): 'אוי מי יחיה משׂומו אל'". ביאור הדבר, שעל-אף שקיימת בישמעאל מידה של חסד, בכל-אופן מחמת שבני ישמעאל מעוותים אותה מידה ומכוונים אותה לרעה הרי: "אוי מי יחיה משׂומו אל" (שם) - אוי למי שיהיה מטרה לחיציו של אותו "בעל חסד" ששום דבר לא עומד לו בדרכו להפקת רצונו.
יש להעיר: לעיל הסברנו ששם הא-ל המשותף בשמם מורה על האמונה בה'. ועתה אנו מוסיפים פן נוסף - שהשם הזה מתייחס למידה מיוחדת בהנהגתו יתברך - מידת החסד. ועוד יש להעיר, שייתכן ומאחר שסוף סוף שורשה של אותה מידה של ישמעא-ל היא טובה, זה סייע לישמעא-ל לחזור לצד הקדושה. שהרי ישמעאל חזר בסוף ימיו בתשובה (ב"ב טז:). וכן עתידים בני ישמעא-ל לכבד את ישרא-ל, שנאמר (בראשית כ"ז, כ"ט): "'וישתחוו לך לאומים' - אלו בני ישמעא-ל" (במ"ר ס"ו). [ועיין ב"נחמת ישראל" על ספר "שמועות הראי"ה" - בראשית, תולדות (תר"ץ), עמ' נא (לרב וכו' קלמן אליעזר פרנקל זצ"ל)].
מוסר השכל
עלינו להִתעצם במידת יצחק אבינו ולשׂים חוק וגבול לרצוננו. עלינו לבטל את רצוננו לרצון אדוננו ומלכנו ולא לעוות את הדברים ו"להתאימם" כפי רצוננו. עלינו לכוֵין את מידת ההשפעה, הנתינה והחסד שלנו בהתאם ובמסגרת חוקי התורה - לתת ולהשפיע בלי גבול רק כאשר הדבר מותר על-פי הוראת רבותינו.
ככל שנתרומם ונבטל את דעתנו לרצון מלכנו, כך נזכה להינצל מחיציה של אותה אומה, כדברי חז"ל במדרש (שם, ל"ב): "עתיד הקב"ה לשמוע בקול נאקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית-הימים".
[נלקט ונערך (בתוספת נופך) בעיקר מתוך הספר "ממעמקים" בראשית -
חיי שרה, עמ' 122 - 119; ועיין בספר "זאב יטרף" - בראשית, עמ' רנ"ב - רנ"ד].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
