ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- שבת
- התבוננות אמונית
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
ותמהו המפרשים: הלוא ענין זה של "ווי אבדה נפש" הוא רק במוצאי-שבת כשהנשמה מסתלקת, אבל בכניסת השבת לא אבדה נפש אלא אדרבה מקבל אז נשמה יתירה, מדוע אם-כן נרמז ענין זה בכניסת השבת - "כיון ששבת ווי אבדה נפש", ולא ביציאתה.
מצינו על כך ביאור בספר "זכרון זאת" להרה"ק רבי יעקב יצחק - החוזה מלובלין זצוקללה"ה (השמטות לפר' כי-תשא) בשם הגה"ק רבי ישראל בעל שם טוב זצוקללה"ה: כי אינו דומה השמירה שאדם שומר על חפץ יקר שנמצא בידו לתמיד, לשמירה שהוא שומר חפץ יקר שנמצא אצלו רק זמן קצר, על כן מזהיר הכתוב שישים האדם אל ליבו כי הנשמה היתירה נמצאת אצלו רק בשבת קודש ובמוצאי-שבת היא מסתלקת, כי אז ידע לשמור עליה כראוי ולתקנה על-ידי עונג שבת בגשמיות וברוחניות בעסק התורה ועבודת ד'.
וזהו פירוש הכתוב: "וביום השביעי שבת וינפש", ודרשו חז"ל: "כיון ששבת" - יתן אל ליבו, כי במוצאי-שבת "ווי אבדה נפש" - תסתלק הנשמה היתירה, לכן יזכור בשבת כי מוטל עליו לשמור עליה שלא לקלקלה בשטויות והבלים, אלא יתקנה בשבת כראוי בתורה ובעבודת ד' כדי שתחזור למעלה מאירה ומתוקנת.
זאת ועוד, כי על-ידי שיזכור בשבת שהנשמה יתירה עתידה להסתלק ממנו במוצאי שבת, ישכיל להרבות בתורה ובעבודת ד' בשבת עם ההארה שקיבל מהנשמה היתירה, עד שאפילו במוצאי-שבת כשתסתלק ממנו, עדיין ישאר אצלו רושם מהקדושה לכל ימות החול, כמבואר בדברי האריז"ל ובספרים הקדושים: כי משבת קודש נמשכת קדושה גם לימות החול.
ויש לומר כי זהו ביאור מאמר חז"ל (ברכות יח.) שדרשו על הכתוב (קהלת ט', ה'): "'כי החיים יודעים שימותו' - אלו צדיקים שבמיתתן נקראו חיים ... 'והמתים אינם יודעים מאומה' - אלו רשעים שבחייהן קרויים מתים". כי בשבת קודש כאשר הצדיקים בבחינת "חיים" - שמקבלים נשמה יתירה שמוסיפה להם חיים, "יודעים שימותו" - שבמוצאי שבת תסתלק הנשמה היתירה, ולכן גם "במיתתן" - כשמסתלקת הנשמה היתירה במוצאי-שבת שזהו בבחינת מיתה, "נקראו חיים" - כי נשאר אצלם רושם מהקדושה של הנשמה היתירה מהעבודה של שבת קודש.
אולם זה לעומת זה, הרשעים , אפילו בשבת קודש, כשהקב"ה משפיע להם נשמה יתירה שזהו בבחינת"חיים" , בכל זאת "קרויים מתים" - כי אינם משתמשים עם הנשמה היתירה להוסיף קדושה, אלא הם בבחינת מיתה שאין להם שום תועלת בנשמה היתירה.
(נלקט ונערך מתוך ד"ת של הג"ר פנחס פרידמן שליט"א)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
