ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- שופטים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עמרם בן סולטנה
ראשונה, משפט התורה, מבית דין של שלשה לדיני ממונות, ועד לבית דין הגדול היושב בלשכת הגזית, אשר ממנו יוצאת הוראה קבועה ומחייבת לכל ישראל. ולמען לא יעשה אחד החכמים, ואפילו הגדול שבהם, על פי סברתו ולא ישמע לדברי הרוב ותהיה התורה כשתי תורות, ציותה התורה להמיתו ברגל בשעה שכל ישראל עולים לירושלים, על מנת שכולם ידעו חומר הדבר. אמנם דבר זה אינו אלא במקום אשר יבחר ה' וכדברי הגמרא בסנהדרין (יד, ב), המורה עליהם חוץ לירושלים פטור. אכן, לא רק דין זקן ממרה נוהג במקדש דוקא, אלא דיני נפשות בכלל, אינם אלא כאשר סנהדרין יושבים בלשכת הגזית. כי רק במקום השכינה מובטח שהדיינים יכוונו לאמת המוחלטת. מהקודש נמשכת השראה רוחנית עליהם המביאתם לרדת לעומק ההלכה ולברר המציאות כראוי.
אולם קיימות עוד שתי הגבלות. האחת, "הכהנים הלויים ואל השופט". והשניה, "אשר יהיה בימים ההם". הגר"א בפרשת בלק כותב, שלשה דברים קובעים את ההלכה:
א. האנשים הדנים, הכהנים הלוים והשופט.
ב. הזמן שבו הם חיים, בימים ההם.
ג. המקום שבו נפסקת ההלכה, המקום אשר יבחר ה', ע"כ.
כל אדם, לפי דורו, והמצב בו הם נמצאים, משפיעים על הגישה לתפיסת התורה. כי אין דומה תפיסתו המחשבתית של אדם בן חורין לתפיסתו המחשבתית של אדם משועבד, וכמו כן אין דומה תפיסתו של אדם החי את המאורעות, לאדם המשקיף עליהם לשעבר (כולל השלכותיהן העכשויות). דוגמא לדבר, ישראל, בשעה שכבשו את סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן לא אמרו שירה. ואילו דוד המלך שהיה אחריהם למעלה מארבע מאות שנים אמר שירה והודאה להקדוש ברוך הוא על הנצחון שלהם (ילקוט שמעוני תהלים, קלו). נראה שהטעם לכך, לפי שישראל לא התיחסו לכיבושים אלו כמאורעות חשובים במיוחד בתולדות ישראל, ובהתאם לכך הודו לקדוש ברוך הוא שעזרם במלחמה. דוד המלך שכבש ארצות גויים והרחיב את גבול ישראל והושיבם לבטח בארצם הבין שלכיבוש סיחון ועוג יש משמעות היסטורית עצומה, ומפני כך התעורר לומר שירה לא רק על ההצלחה במלחמה לשעתה, אלא על התוצאות וההשלכות שהיו למלחמה זו לדורות.
הוא הדין לגבי המקום, יש מקום מועד לפורענות [שכם שם נמכר יוסף שם נחלקה מלכות בית דוד, ועוד, רש"י בראשית (לו, יד)], ויש מקום מיועד לשמחה ושמחתם לפני ה' אלהיכם, וכן יש מקום מיועד לפסקים וקביעת ההלכה. ויתכן שתפיסת ההלכה עלולה להשתנות מארץ אחת לשניה וממקום המקדש למקום אחר.
בירושלמי סנהדרין (פרק ד הלכה ב) למדנו:
"אמר ר' ינאי, אילו ניתנה תורה חתוכה לא היה לרגל עמידה. מה טעם וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה, אמר לפניו, רבונו של עולם הודיעני איך היא ההלכה. אמר לו, אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת, כדי שהתורה תהא נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור".
כלומר, אילו היתה הלכה קבועה לכל דבר ודבר מפי הקדוש ברוך הוא, לא היה העולם יכול להתקיים. אלא המשא ומתן בדברי התורה על ידי חכמי כל דור. הוא הקובע את ההלכה. כי חפצה תורה שההלכה תקבע לפי הבנת חכמי הדור, וברור שהבנה זו עשויה להשתנות בהתאם לשלשת המרכיבים הנזכרים, הדורות, האנשים והמקום. אמנם יש לשים לב שאין כל דיני התורה תלוים בהבנת חכמי הדור. כי התורה נחלקת לשתים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. תורה שבכתב הינה קבועה ואינה ניתנת לשינוי. תורה שבעל פה אף היא מחולקת לשתים, ישנן הלכות קבועות שכך נאמרו למשה מסיני, וישנם כללים שנאמרו למשה בסיני, כיצד יש לדרוש את התורה על מנת ללמוד הלכות חדשות שאינן מפורשות בכתב. הכללים מלמדים מתי אפשר לדמות דבר לדבר, ומתי אין לעשות כך. ולפעמים נחלקו חכמים האם יש דמיון בין שתי הלכות אם לאו, וכדו'. מובן שהתפיסות השונות של החכמים גורמת לחילוקים בדימוי הדברים ומכאן באה המחלוקת. וכך פסק הרמב"ם (בתחילת הלכות ממרים):
"סנהדרין שפסקו הלכה על פי אחד מהכללים שהתורה נדרשת בהם, כגון, קל וחומר, בנין אב וכדומה, ואחריהם עמדו סנהדרין אפילו קטנה מהראשונים בחכמה ובמנין, ופרכו את הקל וחומר או דחו את בנין האב וכדומה, ולכן הגיעו למסקנה שונה מהמסקנה אליה הגיעו בית הדין שקדם להם, מזמנם ואילך הדין הקבוע לכל ישראל הוא הדין שקבעו האחרונים. אף על פי שעד שעמדו הסנהדרין האחרונה היה על כל ישראל לציית לבית דין הראשון וכל מי שהמרה את פיהם נידון בדין זקן ממרא".
כי לעולם גדולי התורה של אותו הדור הם הקובעים, ועל פי הבנתם בתורה ומתוך התורה נקבעת ההלכה.
מוסיף הר"ן בדרשותיו (יא) שזו הסיבה מדוע אין אפשרות כיום לחלוק על דברי הגמרא, ואין אפשרות לשנות מן ההלכה שנקבעה בה. ואלו דבריו, כי כאשר רוב חכמי ישראל מסכימים לדעת אחת, (כפי שהיה הסכמת הגמרא, שהיו חכמי ישראל לאלפיהם וכולם הסכימו על הנאמר בגמרא) הרי הם כסנהדרין היושבים בלשכת הגזית, וחייבים כל ישראל לציית להם כמו שנאמר, לא תסור ימין ושמאל מכל אשר יורוך. אמנם אינם יכולים לחייב מיתה את החולק, כי אינם יושבים בלשכת הגזית, אולם אין נגרע מכוח סמכותם הנובע מרוב חכמי התורה שבישראל ולפיכך פסקם מחייב את כולם.
_________________________________
ניתן לרכוש כל ארבעת הספרים שיצאו לאור בחנויות הספרים. או בטלפונים: 9972675 02. 050-7126758.
או באימייל [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
