ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
"על דבר העצמות האנושית היא שאלה גדולה האם היא עולה הלוך ועלה או יורדת הלוך וירוד" [עין איה שבת פרק שני אות לח]
נקודת השיא של האנושות הייתה בתקופת אדם-הראשון בגן עדן. לאחר החטא באה הנפילה והחברה האנושית עברה שינויים ותהפוכות. והנה בכתבי מרן הראי"ה אנו מוצאים לכאורה שני תהליכים הפוכים, מצד אחד משתמע שההוויה הולכת ומתעלה כמו שכתוב בספרו "אורות הקודש" (ח"ב עמ' תקכב):
"אנחנו משיגים את המציאות בתור הויה שהיא מתחלת ממקורה, הולכת בתחילה הליכת ירידה מלמעלה למטה, ממהות עליונה למהות ירודה, עד שבאה לירידה היותר שפלה, ואחר כך היא שבה לעלות, והולכת היא ועולה מירידתה השפלה בעומק תחתית עד העליה היותר עליונה, עד עלותה למקורה בסתר עליון".
ועוד כתב שם (עמ' תקכא):
"העולם מתעלה תמיד, מפני ששורש העולם מתמלא תמיד אור חכמה, וכל מה ששורש הזמן עובר יותר ויותר, החכמה מתרבה, בישישים חכמה ואורך ימים תבונה. מתוך כך הענפים כולם, שהם האנשים כולם, וסדריהם, ותכונות רוחם הפנימיות וכן היצורים כולם מדומם צומח וכל החיים כולם הרי הם מתבסמים ומתעלים".
ומצד שני הוא אומר שגדולי הדורות הולכים ומתקטנים כמו שנאמר בספרו "עקבי הצאן" במאמר הדור (עמ' קיא):
"ברובי תקופות ההיסטוריה אנחנו מוצאים חכמים נעלים גדולי רוח בדורות הראשונים, שאנו משתאים על גודלם ועז רוחם, אבל הכלל היה נתון בשפל המצב, בין בדעה, בין במוסר . . . בדורות האחרונים התחילו הענקים להתמעט והכלל הולך ומתעלה. באומתנו נתמעטו הבורים, ולעומתם נתמעטו והוקטנו הגאונים הצדיקים".
האם יש סתירה בדבריו?
מרן הראי"ה מתייחס לתופעה הכפולה הזאת בספרו "עין איה" (שבת פ"ב אות לח), הוא מבחין בין מה ששייך לעצמות האנושות (למהות ולתכונה העצמית של האנושות) לבין המקרים המשתנים שבמהלך הדורות. ושם הוא כותב שלגבי המקרים החיצוניים הנוגעים לפרטים המעשיים שהם תולדות המקרים המשתנים, בהם רואים אנו באנושות התקדמות והתפתחות, וככל שהאדם מוסיף ידיעות מהניסיון האנושי המצטבר - כך בתחום הזה יש באנושות התפתחות, אבל בכל מה שנוגע ל"עצמות האנושית" ליכולת לעצב את האנושות ביסודות הקיימים לדורות, כאן אין אנו יכולים לדמות את גדולי הרוח בימינו לאותם שהיו בדורות הראשונים. העובדה שהראשונים היו ענקי רוח אינה מקרית אלא היא בכוונת מכוון מההשגחה העליונה, כי בימיה הראשונים הייתה האנושות צריכה לגבש את העצמיות שלה כמו שבע מצוות נח שהמוסר שבהן אינו משתנה מפני תהפוכות הזמן. אך המוסר המינימאלי הזה המתאים לאומות העולם אינו מספיק לישראל. ולאחר שעם ישראל הובדל מכל העמים, ניתנו להם במתן תורה תרי"ג מצוות שעיצבו עצמות פנימית חדשה לאומה הישראלית.
כאשר אנו מעריכים זה מול זה את שני הנתונים הללו נשאלת השאלה: איזה מהם עיקרי וחשוב יותר לתפוס מקום יותר נכבד בחיי האדם – האם העצמות האנושית או מקריו המשתנים? תשובה לשאלה זו מוצא הראי"ה בדברי הגמרא (שבת לח)
"מנהגו של עולם, שר בשר ודם גוזר גזרה ספק מקיימין אותה ספק אין מקיימין אותה, ואם תמצי לומר מקיימין אותה - בחייו מקיימין אותה, במותו - אין מקיימין אותה. ואילו משה רבינו, גזר כמה גזירות ותיקן כמה תקנות, וקיימות הם לעולם ולעולמי עולמים. ולא יפה אמר שלמה 'ושבח אני את המתים' וגו'?"
וכך מבאר הראי"ה (עין איה שם) את דברי הגמרא: המלך והמלכות מסמלים את החולף, את התחזוקה השוטפת של החברה האנושית. לכן התקנות שהם מתקנים והחוקים שהם מחוקקים הם הוראת שעה ומכוונים למצבים שהזמן גרמן, ולכן הם חולפים. כשהם מתקיימים, אין הם מתקיימים בזכות עצמם אלא מכח סמכותו של המלך (" בחייו מקיימין אותה") אבל כאשר הסמכות חולפת ("במותו") אין מקיימים אותה. בדורות הראשונים, כשהאוכלוסיה האנושית הייתה פרימיטיבית ופרועה, היה צריך כוחות נעלים ונשגבים שישפיעו על החברה האנושית שפע הנהגה אלוקית נצחית שתרומם את האנושות, ולכן הניח הקב"ה בכח האנושות להוציא כוחות שהיו משכמם ומעלה וידעו לעצב את האנושות לדורות. כך נהגה ההשגחה העליונה עם עם-ישראל. התורה הנצחית ניתנה לישראל דווקא בדור יציאת מצרים שאז האומה התגבשה לעם, ומשה רבנו נבחר להטביע את חותם העצמות הישראלית באופן שדברי תורה יהפכו להיות חלק מעצמיות החיים הישראליים, שאז יש להם ערך בטוח ומתקיים יותר מאשר הנהגה המתייסדת על פי מקרי חיים משתנים. אבל לאחר מכן ככל שהרמה הכללית של הציבור עלתה בהשפעת האישים הדגולים של הדורות הראשונים, שוב לא היה צורך באישים שהם משכמם ומעלה ולכן רמתם של הגדולים ירדה אבל המציאות בכללה עולה ועולה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
