ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- תרגום יונתן - והחיילים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רחל בת יקוט
בספר שופטים (א) מסופר על מה שארע לאחר מות יהושע, ומצויים שם קשיים ביחס לכבוש ירושלים.
"וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ... וַיֹּאמֶר ה' יְהוּדָה יַעֲלֶה... וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְשִׁמְעוֹן אָחִיו עֲלֵה אִתִּי בְגוֹרָלִי... וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּהָ לְפִי חָרֶב וְאֶת הָעִיר שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ: וְאַחַר יָרְדוּ בְּנֵי יְהוּדָה לְהִלָּחֵם בַּכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב הָהָר וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה: וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶל הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶבְרוֹן... וְאֶת הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם לֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי בִנְיָמִן וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה:"
א. הקושי הראשון.
הכתוב מקדים, ש"בני יהודה" כבשו את ירושלים והרגו את יושביה. לפיכך תמוה, מדוע הכתוב אומר לאחר מכן ש"בני בנימין" לא הורישו את "הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם"? ואם מדובר בשני מקומות שנקראו "ירושלים" – מדוע להביא אותם בסמיכות זה לזה בלא להבדיל בינם?
ב. הקושי השני.
לפי פשטות ספר שופטים, בני בנימין הם אלו שהתרשלו ולא הורישו את "הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם". אך בספר יהושע (טו, סג) מופיע כתוב דומה שמאשים את בני יהודה: "וְאֶת הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֹא (יוכלו) יָכְלוּ בְנֵי יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה". לכאורה, יש מחלוקת בין ספר יהושע לבין ספר שופטים – בחלק של איזה שבט היתה העיר הזו אמורה ליפול, ומי הוא השבט שהתרשל בגרוש היבוסי. מה פשר המחלוקת?
בסיום ברייתא דרבי פנחס בן יאיר (מדרש תדשא, אוצר המדרשים עמ' 486) נאמר, שירושלים היתה מורכבת משתי עיירות; העיר העליונה שנועדה לשבט יהודה, והעיר התחתונה שנועדה לשבט בנימין. דעה זו מסבירה את הסתירה בין הכתובים, ומסבירה ששניהם נכונים. אך גם אם אין סתירה מוכרחת; רוח הכתוב נותרה קשה: מדוע ספר שופטים מביא את שני המקומות השונים האלו (שקרואים "יְרוּשָׁלִַם") בסמיכות עניינים בלא להבדיל בינם.
נוסף על כך, לפי ההסבר הזה נמצא שבתקופת יהושע, שבט יהודה עדין לא גרשו את היבוסי מירושלים העליונה שנפלה בחלקם (שהרי דבר זה התבצע רק בספר שופטים). כמו, שבט בנימין עדין לא גרשו את היבוסי מירושלים התחתונה שנפלה בחלקם (שהרי דבר זה לא התבצע אפילו בספר שופטים). ואם כך, מכיוון שהן שבט יהודה והן שבט בנימין לא עשו את מה שהיה נדרש מהם, מדוע בספר יהושע מתעלמים מאשמת בנימין ומתמקדים באשמת יהודה?
ובמיוחד, שהכתיב שביהושע הוא חמור! מהכתיב "לֹא יוכלו" משמע שיהושע קובע קביעה לעתיד - שבני יהודה לא יוכלו להוריש את היבוסי! מה פשר ה"האשמה" החמורה הזו – דווקא כלפי יהודה?!
ג. הקושי השלישי.
בספר שופטים מסופר, ש"אַחַר" הקרבות באזור ירושלים בני יהודה כבשו את אזור חברון. אך הקרבות של אזור חברון שבספר שופטים מופיעים גם בפרקים שבספר יהושע (י; יא; יד; טו); והם נעשו בחיי יהושע. כלומר, לפי סדר הזמנים שבספר שופטים - "בני יהודה" הכריתו את הגויים מירושלים ומאזור חברון עוד בחיי יהושע! ואם כך קשה, מדוע מסופר שהקרבות האלו התרחשו "אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ"?!
דיוקים בתרגום יונתן בספר שופטים
העיון בתרגום יונתן מרמז לפתרון הקשיים. כאשר התנ"ך מזכיר את השם "יהודה" וכוונתו לשבט יהודה, התרגום מתרגם "דְבֵית יְהוּדָה"; כלומר, "(האנשים) של בית יהודה". אולם בספר שופטים תרגום יונתן חורג מהרגלו, ובכמה מקומות הוא משאיר את השם "יהודה" ללא שינוי. בכתוב: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְשִׁמְעוֹן אָחִיו עֲלֵה אִתִּי" – מופיע בתרגום: "ואמר יהודה לשמעון אחוהי סק עמי". לעומת זאת בכתוב הסמוך: "וַיַּעַל יְהוּדָה וַיִּתֵּן ה' אֶת הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי בְּיָדָם" – מופיע בתרגום כרגיל: "וסליקו דְבֵית יְהוּדָה ומסר ה' ית כנענאה ופריזאה בידיהון".
הסוגיה במסכת תמורה (דף טז, א) מרמזת לכוונת התרגום:
"תנא, הוא עתניאל הוא יעבץ, ומה שמו - יהודה אחי שמעון שמו".
הסוגיה מרמזת, שבמקומות שתרגום יונתן השאיר את השם "יהודה" ללא שינוי - מדובר באדם פרטי שנקרא גם בשם עתניאל. בסוגיה מבואר, שעתניאל היה אדם שלמד תורה, ולא התפתה לתאוות העולם; ושהוא פתח ישיבה, שתלמידיה פרשו מענייני העולם הזה והיו עמלים רק בתורה ובתפילה.
מלחמת גוג ומגוג הראשונה
במאמר "האם יהושע מת פעמיים" התבאר שתרגום יונתן מרמז בפירושו לתורה; שמלחמת גוג ומגוג שביחזקאל - היא מלחמה סמלית, שמתארת את האופן של גאולת ישראל. בתחילה, ישראל יחושו "תאווה" להיות עם "כְּכָל הַגּוֹיִם" - ולהיגאל בדרך גשמית. ישראל ייכנסו לארצם, והם ינצחו את אויביהם ויתעסקו בעניינים גשמיים. לאחר מכן, גוג והגויים שעימו - באים כדי להשתלט על ישראל ועל רכושם. אין מדובר בהשתלטות ממשית; אלא שגוג והגויים "באים" כדי לתבוע את נצחונם! האומה הישראלית שקמה בארץ ישראל דומה לגויים; והגויים תובעים "בעלות" על האומה הזו ועל נכסיה.
מלחמה זו מתרחשת בכל דור 1 , והיא התרחשה כבר בזמן יהושע. לאחר השלב הראשוני של כבוש הארץ; נוצרה מחלקת בין יהושע לבין עתניאל כיצד יש להמשיך ולהוריש את הגויים מן הארץ. יהושע היה סבור שיש להוריש אותם באמצעים גשמיים רגילים שהגויים משתמשים בהם - כמו מלחמה והיאחזות חקלאית בקרקע; ואילו עתניאל היה סבור שיש להוריש אותם באמצעות עמל התורה.
לשיטת עתניאל, יהושע ורוב ישראל טועים, ו"החשיבה הגויית" השתלטה עליהם. מבחינתו, יהושע ורוב ישראל נחשבים כמו "גויים" וכמו "מתים". עתניאל כתב ספר, והוא תיאר בו את מה שהתרחש – לפי ראייתו הרוחנית החולקת. כבוש אזור ירושלים ואזור חברון התרחש בפועל בחיי יהושע – אך בתקופה שיהושע נחשב ל"מת" בעיני עתניאל. לפיכך, עתניאל כותב שהמאורעות האלו התרחשו לאחר "מות יהושע". שמואל הנביא כתב את ספר שופטים, והביא בו קטעים מהספר של עתניאל.
בנימין כסמל נגד יהודה
שבט יהודה נחשבו לשבט של לומדי תורה וכקשורים לקדושה ("הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ"); והם הוקירו את עתניאל ואת לומדי התורה 2 , במאמר "אליהו ומשיח בן יוסף" התבאר ששבט בנימין קשורים מבחינה חיצונית לצד השמאלי שבעולם, אך באופן פנימי גם הם קשורים לקדושה. יהודה ובנימין מסמלים שני סוגי צדיקים. יהודה מסמל צדיק שעוסק בעיקר בקדושה; ואלו בנימין מסמל צדיק שנכנע לרצון הבורא ועוסק לכתחילה בעניינים הגשמיים - מפני שלהבנתו זהו רצון הבורא!
יהודה ובנימין חלוקים זה על זה - מהי הדרך הנכונה לכבוש את ירושלים הרוחנית - "ירושלים של מעלה". יהודה הצדיק סבור שבאמצעות עמל התורה והתפילה, ואלו בנימין הצדיק סבור שבאמצעות העיסוק בעניינים הגשמיים. כל צד טורח להביע את ביקורתו על הצד השני; וכל צד רוצה שה"מזבח" יבנה ב"חלקו".
המאבק על "ירושלים של מעלה" - מאבק על דמות "הצדיק העליון"
המאבק על "ירושלים של מעלה" הוא מאבק על דמות "הצדיק העליון"; והיא מתנהלת גם מול הגויים שיש אצלם "חסידי אומות העולם". במאמר הקודם "יהודה יעלה" התבאר ש"אֲדֹנִי בֶזֶק" שכפופים תחתיו "שִׁבְעִים מְלָכִים" הוא דמות רוחנית בשמים, שמקבילה לדמותו של "גּוֹג" שעומד בראש "עַמִּים רַבִּים". עתניאל מרמז, ש"אֲדֹנִי בֶזֶק" הצליח להכניע תחתיו את "שבעים שרי האומות"; וממילא, האומות שתחתיהם תלו את ביטחונם בהשתדלות גשמית, כאשר הסמל לכך הוא "קיצוץ הבוהן". אֲדֹנִי-בֶזֶק רצה להשתלט גם על עם ישראל – ולהפוך גם אותו לעם ככל הגויים; אך יהודה (=עתניאל) ושמעון אחיו נצחו אותו. הם קצצו את בהונות ידיו ורגליו – ואילו הבהונות שלהם נשארו שלמים. דבר זה מסמל, שהם ממשיכים לעמול בפיהם בתורה ובתפילה ולהיות דבקים בבורא באופן גלוי. ההבנה שמדובר במלחמה שנערכת ב"ירושלים של מעלה" מסבירה, כיצד מלך כה חשוב באזור ירושלים – לא מוזכר כמעורב במלחמות בחיי יהושע.
הבנה זו מסבירה כיצד הביאו את אֲדֹנִי-בֶזֶק ל"ירושלים" – למרות ש"בני יהודה" כבשו את "ירושלים" רק בהמשך. מדובר בקרבות שנערכו ב"ירושלים של מעלה" 3 . את הקרב הראשון ערכו עתניאל (=יהודה) ואחיו שמעון - שעמלים בתורה בעצמם. את הקרב השני ערכו "בני יהודה", שהם אלו שנאלצים לעסוק בענייני העולם הזה בדיעבד; אך הם סבורים כמו עתניאל (=יהודה), ומכבדים את לומדי התורה ותומכים בהם. גם הם כבשו את "ירושלים של מעלה" וגרשו משם את הגויים.
לעומת זאת, "בני בנימין" שעוסקים בגשמיות לשם שמים לכתחילה; לא הצליחו להוריש את היבוסי מ"ירושלים של מעלה" - מפני שגם אצל הגויים ("היבוסי") יש חסידי אומות העולם שעוסקים בגשמיות לשם שמים. 4
המענה של יהושע ל"ספר עתניאל"
שמואל הנביא ערך את ספר שופטים והביא בו קטעים מספר עתניאל. אך ספר עתניאל התפרסם עוד בחיי יהושע; ויהושע הביע את התנגדותו להשקפת עתניאל ב"ספר יהושע" שהוא עצמו כתבו 5 . יהושע נטל את דברי עתניאל - והפך אותם כלפי שבט יהודה; וכך הוא כתב (טו, סג): "וְאֶת הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֹא יוכלו יָכְלוּ בְנֵי יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה". קשה מאוד להסביר את הכתוב הזה כפשוטו, שהרי במעשה פלגש בגבעה, מתברר שלא ישבו אנשים מבני ישראל בירושלים כלשהי באותה התקופה. יהושע רמז, ש"בני יהודה" שרואים קדושה בתורה בלבד - "לא יוכלו" לכבוש את "ירושלים של מעלה" 6 .
יהושע הוכיח את "בני יהודה" על שאינם מוכנים להיכנע לרצון הבורא ולעסוק לכתחילה בגשמיות. יהושע הוכיח אותם, שגם הם דומים ל"יבוסי" – גם הם סובלים מ"חשיבה גויית"; גם הם הולכים אחר נטיית ליבם ומחפשים את הנאתם האישית ! (כמבואר בהערת השולים 7 ).
לשיטת יהושע, היבוסי טוענים ש"בני יהודה" אינם עדיפים עליהם. "בני יהודה" נוטים אחר הטבע שהקב"ה הטביע בם ולכן הם עוסקים בתורה. ואילו היבוסי (שמסמלים את חסידי אומות העולם שרוצים להיות בירושלים של מעלה) נוטים אחר הטבע שהקב"ה הטביע בהם ועוסקים בגשמיות. לפיכך, אין זה הוגן, ש"בני יהודה" יוציאו אותם מ"ירושלים של מעלה".
לעומת זאת, ב"בני בנימין" נטועים נטיות רוחניות מיוחדות כמו בכל אחד מישראל; ולמרות זאת הם מתגברים על הנטיה הזו והולכים לעסק בגשמיות. ולכן לשיטת יהושע, בני בנימין שמשעבדים את ליבם לאביהם שבשמים, הם אלו שמגרשים את היבוסי מירושלים של מעלה.
בסיכום המאמר נמצאנו למדים, שהספורים הסותרים של עתניאל ושל יהושע - ביחס ל"כבוש ירושלים מידי היבוסי", מסמלים השקפות עולם שונות ביחס לתפקידו של עם ישראל בעולם. והם דנים בשאלה, האם מי שדומים לגויים בדרך כלשהי הם אנשים משלנו, או שמא הם כמו הגויים. בלשון הרמזים של ספר יהושע ושל ספר שופטים, השאלה היא האם "היבוסי" יושב בקרבם.
השקפות עולם אלו חוזרות ומופיעות בספר שמואל ובספר דברי הימים בספור "כבוש ירושלים" מידי "היבוסי", ובספור המפקד וקניית גורן ארונה "היבוסי". ובעזהשי"ת נאריך בכך במאמרים הבאים.
^ 1.כך מבואר בדברי הצדיק הירושלמי הרב אשר פריינד זצוק"ל (גליון 'החברותא' מס' 173): "הבריאה נראית בעיני בני האדם (המוגבלים) כמבנה המורכב - מכסה את המציאות האמיתית (שהיא) 'תוהו ובוהו'... הכרת ה'תוהו ובוהו' הכרחית לתיקון הבריאה, ובה גם ענין מלחמת גוג ומגוג. רמז וסמל להתנתקות מההשפעה של הטבע החומרי, אשר הכרחית להיות לפני ביאת גואל צדק...". בהבנה הזו מתורצת גם קושיית ה"פרי צדיק" (פרשת שמיני - אות ט), שכתב במסקנתו דברים דומים.
^ 2.כך התבאר גם במאמר הקודם "הפחד מההר".
^ 3.תרגום יונתן מגלה בהמשך, שלעתניאל היה קרב נוסף שנערך בשמים. בהמשך (שופטים, ג) מסופר שמֶלֶךְ אֲרָם שעבד את עם ישראל, ועתניאל הושיע אותם: "וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ ה'וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא לַמִּלְחָמָה וַיִּתֵּן ה' בְּיָדוֹ אֶת כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרָם...". תרגום יונתן כתב שם: "ושרת עלוהי רוח נבואה מן קדם ה' ודן ית ישראל...". התרגום מרמז שגם שם מדובר בקרב נבואי שנערך בשמים. כאשר מופיע בכתוב "רוּחַ ה' " בהקשר לפעולה של עוז - תרגום יונתן כותב "רוח גבורא", כמו במקומות הבאים: "וַתְּהִי עַל יִפְתָּח רוּחַ ה'" (שופטים יא, כט); "וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה'וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי" (שופטים יד, ו); "וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה' וַיֵּרֶד אַשְׁקְלוֹן" (שופטים יד, יט); "וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה'וַתִּהְיֶינָה הָעֲבֹתִים אֲשֶׁר עַל זְרוֹעוֹתָיו כַּפִּשְׁתִּים" (שופטים טו, יד); "וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֶת דִּבְרֵי אַנְשֵׁי יָבֵישׁ: וַתִּצְלַח רוּחַ אֱ-לֹהִים עַל שָׁאוּל כְּשָׁמְעוֹ" (שמואל א יא, ה-ז). אולם באופן יוצא דופן במלחמה של עתניאל מול כושן - התרגום כותב "רוח נבואה", והוא מרמז שמדובר בקרב נבואי שנערך בשמים.
^ 4.טענה דומה השמיע עתניאל כלפי "בית יוסף", והיא מרומזת בפרשיית כבוש לוז (שופטים א, כב-כו), וכפי שהתבאר ב מאמר "לוז – עיר האמת".
^ 5.בסיום המאמר"יהודה יעלה" התבאר כיצד יהושע הביע את התנגדותו לסמל של "הבוהן"; ובמאמר"האם יהושע מת פעמיים" התבאר כיצד יהושע הביע את התנגדותו לספור כבוש "קרית ספר" על ידי עתניאל.
^ 6.כמבואר ביבמות (דף קט, ב): "כל האומר אין לו אלא תורה - ...דאפילו תורה אין לו".
^ 7.כעין המבואר בתיקוני זוהר (תקונא תלתין דף עג, ב): "כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין ואפילו כל אינון דמשתדלין באורייתא כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין"; וכעין המבואר שם לפני כן (תקונא שתיתאה, דף כב, א): "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם... דכל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין".
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








