ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויחי
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- רחל אמנו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
סמו"ר יוסף בן שלום
"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵ-ל שַׁ-דַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי: וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם: וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי: וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם: וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם:"
הקושי הבולט הוא, שיעקב מתייחס לבני יוסף שנולדו מלבד מנשה ואפרים. אלא שלא ידוע לנו על בנים כאלו 2 .
קושי נוסף הוא מיקום הכתוב שמספר על קבורת רחל, במפרשים מצאנו שתי גישות בדבר.
א. רש"י ביאר שהכתוב מופיע בתור התנצלות של יעקב: "ואף על פי שאני מטריח עליך להוליכני להקבר בארץ כנען, ולא כך עשיתי לאמך... אבל דע לך שעל פי הדבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה". אלא שקשה, שלכאורה יעקב היה צריך לומר זאת במפגש הקודם בינם, בעת שהוא השביע את יוסף להעלות אותו למערת המכפלה.
ב. ספורנו מסביר באופן אחר מדוע הכתוב מופיע דווקא כאן. ספורנו הולך בדרכו של רס"ג. יעקב מספר שהקב"ה הבטיח לו "הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ", ובברכה עצמה נאמר (בראשית לה, יא): "וַיֹּאמֶר לוֹ אֱ-לֹהִים אֲנִי אֵ-ל שַׁ-דַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ". אך רק בנימין נולד, ולאחר מכן מתה רחל, ולא נולדו לו בנים נוספים. ומסביר הספורנו :
"היתה הכוונה שאוליד עוד בנים... 'מתה עלי רחל'. כאמרם ז"ל אין אשה מתה אלא לבעלה... וכל כך גברה עלי טרדתי ואבלותי שלא עצרתי כח להוליכה לבית קברות בית לחם. ואין ספק כי מאז היה לבי חלל בקרבי ולא שלט עוד בי יצר הרע ונחלשה תאותי ולא נשאר בי כח להוליד בנים:"
כלומר, יעקב מסביר ליוסף שהבטחת הקב"ה על שבטים נוספים לא תצא לריק, והיא תתקיים בבני יוסף. אלא שאם זו המטרה היחידה של הכתוב, הוא היה צריך להופיע לפני שיעקב מספר שהברכה הזו תתקיים בבני יוסף. שהרי זה חלק מההסבר שנועד להקדים מדוע ברכת הבנים הנוספים נמנעה בפועל מיעקב.
ניתן להסביר את סדר הכתובים על סמך עקרונות שנלמדים מתרגום יונתן בספר שמות, וכדלקמן.
תרגום יונתן על "רחביה בר גרשום"
בספר שמות מופיעה פרשת ייחוס של משפחות הלויים; תרגום יונתן כתב שם דברים תמוהים, וזו לשונו בתרגום חופשי (ו, טז-כה):
"...ושני חייו של לוי מאה ושלושים ושבע שנים חי עד שראה את משה ואת אהרן המושיעים של ישׂראל... ושני חייו של קהת החסיד מאה ושלושים ושלש שנים חי עד שראה את פנחס הוא אליהו כהן גדול שעתיד להִשׁתלח לגלות של ישׂראל בסוף הימים... ושני חייו של עמרם החסיד מאה ושלושים ושבע שנים חי עד שראה את בני רחביה בן גרשום בן משה"
לפי מנין השנים שמבואר בתנ"ך - לוי נפטר לפני לידת משה ואהרון, והוא לא יכול היה לראותם.
האפשרות שקהת זכה לראות את פנחס תמוהה מסיבה דומה 3 . קושי נוסף הוא שרחביה הוא בן אליעזר 4 , וכיצד אומר התרגום שהוא "בן גרשום". מה פשר "התמיהות" הרצופות האלו?
ליקוטי מוהר"ן על בני רחביה
מענה לקשיים שהועלו לפני כן נמצא בליקוטי מוהר"ן (מהדורא קמא סימן רעג)
"דע, שיש בנים שמולידים בזה העולם, אבל יש בְּנֵי עֲלִיָּה גדולים מאד , שמולידים נשמות שהם למעלה מהנשמות המתלבשים בבנים הנולדים בעולם. כי כל הנשמות שהם בעולם הם - שִׁשִּׁים רִבּוֹא; ואף שיש יותר, הם רק מהתחלקות הניצוצות. אבל בכלל הם רק שִׁשִּׁים רִבּוֹא. אבל אלו הנשמות הנ"ל הם למעלה מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא נשמות שמתלבשים בזה העולם, כי הם אינם ראויין כלל להתלבש בזה העולם, ואפלו כשבאין בזה העולם, הם אינם נחשבים מזה העולם כלל, וזה בחינות בני משה, שכתוב בהם "וּבְנֵי רְחַבְיָה רָבוּ לְמַעְלָה", ודרשו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות ז): 'לְמַעְלָה מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא', כי הם לא היו נחשבים בכלל הַשִּׁשִּׁים רִבּוֹא, כי הם היו לְמַעְלָה מהם כנ"ל:
ר' נחמן מברסלב מסביר, ש"בְּנֵי עֲלִיָּה גדולים מאד" מולידים נשמות שנחשבות "לְמַעְלָה" מהנשמות הרגילות של "שִׁשִּׁים רִבּוֹא"; והנשמות של "בני רחביה" היו שייכות לנשמות מהסוג הזה. נשמות אלו באות ומתגלות בתוך אנשים שנולדים בעולם הזה – אך הם למעלה מהאנשים הרגילים.
תרגום יונתן מרמז, שלוי היה מאותם "בְּנֵי עֲלִיָּה"; ובזכות מעשיו הטובים שנעשו במשך שנות חייו הוא זכה לראות "בעיני רוחו" את "נשמות משה ואהרון". נשמות אלו נולדו בתוך אנשים לאחר מות לוי, אך הוא זכה לראות אותם עוד לפני כן. גם קהת היה "חסיד" כזה והוא זכה לראות את נשמת "פנחס הוא אליהו" לפני שהיא נולדה בתוך איש. גם עמרם היה "חסיד" והוא זכה לראות את נשמות "בני רחביה" לפני שהם נולדו בתוך אנשים.
כמו כן גם גרשום עשה מעשים טובים שבזכותם הוא נחשב ל"אבא" של רחביה, למרות שרחביה היה בנו של אליעזר. לאור היסודות שרמוזים שם בתרגום יונתן ניתן להבין באור חדש את סדר הכתובים.
הנשמות שיעקב ראה
כאשר הקב"ה התגלה ליעקב בלוז וברך אותו "וַיֹּאמֶר לוֹ אֱ-לֹהִים אֲנִי אֵ-ל שַׁ-דַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ:" הברכה היתה במשמעות כפולה, הן פריה ורביה גשמיים, והן פריה ורבייה רוחניים. יעקב היה אמור להוליד במעשיו הטובים נשמות גדולות של שבטים. הוא הוליד בפועל רק את בנימין; אך הוא "ראה" כבר לנגד עיניו שהוא הוליד נשמות של שבט נוסף. יעקב ברך את יוסף שיתפצל לשני שבטים, וכך הנשמות הגדולות שיעקב הוליד וראה, יתגלו בתוך אפרים ומנשה.
כעת מתברר שלשון הברכה מתאימה למה שהתרחש בעבר ועומד להתרחש כעת. "גּוֹי" הוא בנימין. "וּקְהַל גּוֹיִם" הם "גויים מאוחדים" שהם "מנשה ואפרים", שלכמה עניינים הם נחשבים לשני שבטים, ולכמה עניינים הם נחשבים לשבט אחד "בני יוסף"
כזכור, תרגום יונתן כתב שרחביה שהיה בנו של אליעזר, הוא גם "בן גרשום"; וזאת מפני שרחביה נולד גם בזכות מעשיו הטובים של גרשום. אף כאן, גם יוסף עשה מעשים טובים, ואפרים ומנשה נולדו גם בזכות המעשים של יוסף. ומכיוון שלא מדובר באבהות ביולוגית פשוטה, הנשמות הגדולות שיעקב מברך ושולח לשכון בתוך אפרים ומנשה - נולדו גם בזכות יעקב וגם בזכות יוסף.
אך יוסף עשה מעשים טובים רבים, והוא הוליד כמה נשמות גדולות. חלקן התגלו בתוך מנשה ואפרים, וחלקן טרם התגלו בתוך אנשים למרות שהן כבר נולדו. זו משמעות דברי יעקב ליוסף: " וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם". יעקב מודיע ליוסף, שהנשמות הגדולות שיוסף הוליד, ושטרם הופיעו בתוך אנשים יתגלו בתוך נכדיו. מבחינת זמן הולדת הנשמות הן נולדו בחיי יוסף, והן "אחים" לנשמות של מנשה ואפרים. אך מבחינה זמן הולדת האנשים שהנשמות תופענה בתוכם, האנשים האלו יהיו צאצאי מנשה ואפרים.
אפשר לפעול בעולם הנשמות גם לאחר המיתה
לפי הסבר זה שיעקב מדבר על נשמות שמולידים גם באופן לא-גשמי, מובן המיקום של הכתוב הבא:
"וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם:"
יעקב מגלה שאפשר לפעול וליצור בעולם הנשמות גם לאחר המיתה, ומי שמתאימה לכך יותר מהכל היא רחל. לרחל יש את הכוח הזה יותר משאר האבות והאמהות, מכיוון שהיא לא הגיעה אל המנוחה במערת המכפלה. בבבא מציעא (דף פה, ב) מובא שגם אבותינו הקדושים פועלים בעולם הנשמות, אלא שאליהו צריך להעיר אותם לשם כך 5 . אולם רחל לא הגיעה אל המנוחה הזו, והיא נמצאת איתנו יותר; ויכולה להמשיך ולפעול בעולם הנשמות ביתר קלות.
הפעולה של רחל בעולם הנשמות
ניתן ללמוד על אופן פעולת רחל בעיון בדברי הנביא ירמיהו לא, (יד-טז):
"כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ : כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב: וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם:
הזוהר (ויגש, דף רי, א) שואל, מדוע הכתוב מדבר על "בניה" בלשון רבים, אך ממשיך בלשון יחיד "כי איננו". הזוהר מסביר שהכוונה לקב"ה 6 . כלומר, רחל נמצאת עם הבנים, והיא בוכה על שהקב"ה לא נמצא יחד עימה ועם הבנים שלה. אמנם קשה, שהרי הנביא יחזקאל מתאר בנבואתו שהשכינה יצאה מבית המקדש וגלתה יחד עם ישראל. ומדוע ירמיה מתאר את הגלות, כאילו הקב"ה לא נמצא כביכול עם ישראל. תשובה לכך יש בדרשות הנודע ביהודה, שהובאו בשו"ת 'ציץ אליעזר' (חלק יז סימן עד):
"... שבכית רחל היא בכפלים על הגלות הגשמי, שהגלו אותם בארץ אויב, ועל הגלות הרוחני, שירדו מדרגתם אל שפל מדרגה ופרקו מעליהם עול תורה ומצוות, וזהו "מבכה על בניה" שהלכו בגלות, וכמו כן "מאנה להנחם על בניה כי איננו" שאיננו כמו שהיה ברמה הרוחנית של ישראל סבא. והקב"ה מנחמה על כן בכפלים, ראשית שישובו מארץ אויב, ושנית כי לבסוף ישובו גם לגבולם הרוחני ויוזל עליהם רוח ממרום רוח דעת תורה ויראת שמים. "
רחל מתפללת ש"הנשמות הגבוהות" שסרו מהבנים בזמן שהם חוטאים תשובנה לשכון בם. רחל פועלת זאת עבור כל בני השבטים, ולכן כולם נחשבים ל"בנים" שלה.
התיאור שבנבואת ירמיה מרמז לנו לכוונת יעקב באומרו שרחל נקברה בדרך, וכך מתואר במדרש (איכה רבה (וילנא) פתיחתות):
"באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה: 'רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי, והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה, והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי,... ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין,... ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש, והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם'. מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר: 'בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן'. הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א): 'כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו' ".
כיצד פעל יוסף עם הגילוי הזה
מיד לאחר הגילוי הזה, יעקב "לא מזהה" את בני יוסף. הדבר קשה, שהרי בהמשך מתבאר שיעקב רואה ראיה רוחנית והוא רואה שאפרים יגדל יותר ממנשה. רש"י מביא שם את המדרש שמסביר, שיעקב ראה את העוונות של צאצאי אפרים ומנשה: "לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים, ויהוא ובניו ממנשה".
יוסף הבין את מה שיעקב גילה לו בענין קבורת רחל. לפיכך, כשם שרחל באה ומבקשת רחמים מהבורא על הבנים למרות שהם אינם ראויים, כך בא יוסף ומבקש מיעקב: "בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱ-לֹהִים בָּזֶה". כלומר, למרות מה שאתה רואה שיצא מהם; בכל זאת הם בנים שלי, ותרחם עליהם ותברכם.
יתכן, שלבקשת יוסף סייעו זכויותיו, שהיו דומות לזכויות של רחל. יוסף התנהג עם אחיו באהבה וברחמים, למרות שהם אמרו שהם לא ראויים לכך. בכל אופן, בין אם יוסף ניצל את הזכויות האלו, ובין אם הוא לא נזקק לכך; יעקב נעתר לו ובירך את הבנים.
^ 1."וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם: וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ: וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה:" (בראשית מז, כט-לא)
^ 2. א. רש"י סייג את הדברים וכתב "אם תוליד עוד". אך פרוש זה קשה במקצת, מדוע יעקב נקט לשון עבר כאילו יוסף כבר הוליד אותם. ב.הרשב"ם סייג זאת ואמר "בניך או בני בניך", וספורנו כתב שכוונת יעקב היא לבני בניך הנקראים מולדתך. אולם אבן עזרא דחה פירוש כזה. ג.אבן עזרא ורד"ק ואלשיך הקדוש אמרו, שנולדו ליוסף בנים שהכתוב לא סיפר עליהם. אך פירוש זה קשה, מדוע יוסף לא הביא גם את הילדים הקטנים האלו להתברך מיעקב לפני מותו.
^ 3.קושיות אלו מובאות כבר ב"פירוש יונתן" (להג"ר פייביל מביסק) שנמצא במקראות גדולות.
^ 4."בְּנֵי גֵרְשׁוֹם שְׁבוּאֵל הָרֹאשׁ: וַיִּהְיוּ בְנֵי אֱלִיעֶזֶר רְחַבְיָה הָרֹאשׁ וְלֹא הָיָה לֶאֱלִיעֶזֶר בָּנִים אֲחֵרִים וּבְנֵי רְחַבְיָה רָבוּ לְמָעְלָה". (דברי הימים א כג, טז-יז)
^ 5."אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה, נגה ליה ולא אתא. אמר ליה: מאי טעמא נגה ליה למר? - אמר ליה: אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידיה ומצלי, ומגנינא ליה. וכן ליצחק, וכן ליעקב. - ולוקמינהו בהדי הדדי! - סברי: תקפי ברחמי, ומייתי ליה למשיח בלא זמניה". (בבא מציעא דף פה, ב).
^ 6." 'רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו'. 'כי איננו'?! 'כי אינם' מבעי ליה! אלא 'כי איננו' והא אוקימנא 'כי איננו' דבעלה (הכוונה לקב"ה) לא אתשכח עמה, דאלמלא בעלה ישתכח עמה, תתנחם עלייהו, דהא כדין בנהא לא יהון בגלותא". (זוהר, ויגש, דף רי, א)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
