ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום העצמאות
- עניינו של יום
ובכן, על רגל אחת ובתמצית מתחייבת:
א. ראשונים נחלקו בשאלת מנייתה של מצוות יישוב ארץ ישראל כמצוות עשה, כמו גם בשאלת הגדרת דרך קיומה של המצווה. רמב"ן מנאה וכתב "שנצטווינו לרשת הארץ אשר נתן הא-ל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב, ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה". ואולם האם די בעצם הישיבה? רבי יהושע מקוטנא הבהיר כי "עיקר המצווה אינו אלא הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך שלו, לכבוש א"י שתהיה תחת ירושתנו, לא על ביאה ריקנית של עתה". תפישה דומה עולה גם מדברי המגילת אסתר, ר"צ הכהן מלובלין ועוד, ומכללם נמצאת למד כי קיום מצווה זו תלוי ועומד על בלימה: יש או אין עצמאות.
ב. החיוב במצוות התלויות בארץ מותנה בתנאים שונים, אף אין דין המצוות השונות – תרומות ומעשרות, שמיטה ויובל, חלה וערלה וכו' – זהה. עם זאת, אחד מהתנאים המשמעותיים לקדושת הארץ שמן התורה הוא "ביאת כולכם – כל יושביה עליה". ספר הלכות ארץ ישראל (אשר חובר כנראה בתקופת הרא"ש, גם אם לא על ידי הטור עצמו) כתב בנוגע לחיוב דאורייתא של מצוות חלה כי "אם תהיה עיר אחת בארץ ישראל מיוחדת לדירת ישראל והשדות מיוחדות לישראל, ולא תהיה אימת גוי שיוכל לגרשם ממנה, זו היא קדושתה וחייב במעשר מדאורייתא". שוב נמצאת למד כי הסרת שעבוד כדי כך משמעותית, שהיא גורם מכריע לקביעת אופיין של מצוות.
ג. נחלקו ראשונים בשאלה אם בימי בית שני המשיכו להתענות צום תשעה באב בגין חורבן ראשון, או שעם בניינו של השני פסקו מתענית ואדרבה הפכוהו ליום "ששון ושמחה ומועדים טובים" ורק אחר חורבן שני שבו להתענות. דעת הרמב"ם היא שאכן בימי בית שני התענו. כל זאת למה, הרי אם התענית נקבעה בשל חורבן – עתה המקדש קיים! הסיק אפוא בעל השפת אמת שהנקודה המכרעת לקביעת התענית היתה היעדר "מלכות ישראל", לכן "כשהיו כפופין תחת יד האומות, אפילו בזמן בית המקדש" לא חדלה עילת התענית. ומן השלילה אז אל החיוב עתה: שבנו ולמדנו כי הסרת שעבוד כדי כך משמעותית, שהיא הגורם המכריע אם להמשיך ולהתענות אם לאו.
ד. מעיקר הדין מוטלת חובת קריעה על הרואה את ערי יהודה בחורבנן: "הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר: ערי קדשך היו מדבר וקורע". בשעתו הורה בעל המשנה ברורה, בעקבות דברי הבית יוסף והב"ח, שקריטריון מרכזי להגדרת חורבן הוא הזהות השלטונית. ולכן גם אם העיר בנויה, כל עוד השלטון הוא נוכרי הרי שדינה כחרבה ויש לקרוע עליה. הורה אפוא רבנו הרצי"ה קוק זצ"ל על היפוכו של דבר עם השבתה של הריבונות היהודית: אין לקרוע על ערי יהודה. שוב נמצאת למד כי הסרת שעבוד משמעותית להגדרת חורבן ולהלכות הנובעות מכך.
ה. מעיקר הדין, "הרואה בתי ישראל ביישובן אומר ברוך מציב גבול אלמנה". בשאלה אם הלכה זו נוהגת רק בארץ ישראל או גם בחו"ל, אם הכוונה רק לבתי כנסיות או לכלל בתי ישראל, חלוקים ראשונים (בעיקר רי"ף ורש"י). זאת ועוד, דיון פרשני התפתח סביב לשון רש"י: "כגון ביישוב בית שני". הבית יוסף מבאר שמדובר בבתי ישראל של מנהיגים ועשירים שיושבים בתוקף ובגבורה, בלא שטן ובלא פגע רע. בשל כלל המחלוקות, היו לא מעט מהפוסקים דרי חו"ל שהורו לא לברך ברכה זו, ודאי לא בשם ומלכות (משנה ברורה, שם). ואולם, לאור שיבת ציון של העת החדשה וקימום ריבונות עם ישראל בארצו, כתב הרב חיים דוד הלוי זצ"ל כי אמנם "לא היה מקום לברך ברכה זו עד הקמת מדינה ישראלית... אבל כאשר זכינו לשלטון ישראל בארץ ישראל, ניתן לברך ברכה זאת", וציין שכך נהג רבנו הרצי"ה הלכה למעשה. כך גם כתב הרב יששכר תמר: "ונ"ל פשוט שבזמננו שיש לנו מדינת ישראל... שהעיקר בזה שיש שלטון ישראל. והבית יוסף כיוון בזה שאמר אבל בזמן הזה לא, מפני שבימיו בארץ ישראל היה שלטון הערבי מציק, וכן נראה מלשון רש"י כגון ביישוב בית שני". הנה כי כן, בכוחה של ריבונות להשיב עטרת ברכות ליושנה.
ו. לבסוף, פטור בלא ענייני דיומא לא ניתן: קולמוסים רבים נשברו בנוגע לחיוב אמירת הלל ביום העצמאות, כהודאה לבורא עולם על כל הטוב אשר גמלנו. על מה מבוססת חובה חלוטה זו? בין השאר על הנחיית הגמרא בנוגע לפורים – בו דווקא לא אומרים הלל, ואחד מן הטעמים הוא: "אכתי עבדי אחשורוש אנן". ומן השלילה שם אל החיוב כאן: נמצאת למד כי הסרת שעבוד מצדיקה ומצריכה הלכתית אמירת הלל.
אשרינו שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
