ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ברכות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
(מז. שורה 11 – מח. שורה 9)
א. המשך מנהגי/דיני הסעודה
-
רב - המסובין לא יאכלו/יטעמו עד שיטעם הבוצע.
-
ברייתא – כשאוכלים מקערה אחת:
-
שניים ממתינין זל"ז, שלושה לא.
-
הבוצע לוקח מהקערה ראשון (ויכול לכבד אחר).
-
-
רבב"ח - הבוצע לא יאכל עד שהעונים (רב חסדא – רוב העונים) יאמרו אמן (זה חלק מהברכה).
למה מספיק רוב? כי מי שמאריך יותר מדי טועה.
[אגב – דיון לגבי "אמן"
-
ארוכה –
רב חסדא (כאמור) – טעות, בן עזאי – מאריכין ימיו (וסביר שאינם חולקים, ותלוי כמה ארוך).
-
לא: חטופה (בהתחלה), קטופה (בסוף), יתומה, מהירה מדי.
-
בן עזאי – קללות למי שעובר על הנ"ל, ואריכות ימים למי שמאריך.
המשך זיני זימון
(מז. שליש תחתון למשך 10 שורות)
ב. כשאחד הצטרף מאוחר לסעודה
-
האם מצטרף לזימון?
אם השניים עדיין אוכלים – מצטרף.
אם סיימו -
רב – לא יכול להצטרף,
שמואל – כל עוד יש עדיין פוטנציאל שהשניים יאכלו עוד, מצטרף (לא הסיחו דעתם מהסעודה).
-
האם החדש הוא המזמן?
רב אחא לתלמידי רב – לא, אלא יש עדיפות למי שהיה בהתחלה.
ג. על אלו מאכלים ואנשים מזמנים?
העיקרון במשנה הוא שמזמנים רק על דבר המותר באכילה, וכאן נפרש את החידוש לכל אחת מהדוגמאות במשנה ונדלג על הקטע של עם הארץ (מז: שליש – אמצע).
| מזמנים (מז. שליש תחתון) | הסבר/חידוש | לא מזמנים (מז: באמצע) | הסבר/חידוש |
| מאכלים | |||
| דמאי | הסבר - כיון שיש לו פוטנציאל להיות עני, נחשב ראוי (רק לב"ה). | טבל | חידוש – אפילו טבל דרבנן |
| מע"ר שניטלה תרומת מעשר | חידוש – שהלוי לקח את המעשר עוד בשיבולים. | מע"ר שלא ניטלה תרומתו | חידוש – שהקדימו בכרי, היינו חושבים שגם כאן יש פטור מתרומה גדולה. |
| מע"ש והקדש שנפדו | חידוש – שבעה"ב פדה, ולא נתן חומש (והחידוש שאינו מעכב). | מע"ש והקדש שלא נפדו | חידוש – שנפדו לא טוב: |
| אנשים | |||
| שמש שאכל כזית | חידוש – אפילו שאינו קבוע | שמש שאכל פחות מכזית | אין חידוש, והובא אגב הרישא. |
| כותי | והרי הוא עם הארץ? 1. אביי – בכותי חבר. | נכרי | חידוש – אפילו שמל ולא טבל (כרי"ח). |
|
|
| ברייתא - עם הארץ | (ת"ח עם עם הארץ, כי אינו ראוי שיאכלו איתו, אך שלושה עמי הארץ מזמנים). |
|
|
| נשים עבדים וקטנים | אך רב אסי – קטן מצטרף, |
השלמות:
א. עוד צירופים לשלושה או עשרה (מז: 7-)
-
רב הונא – בהתחלה - ארון עם ס"ת לעשרה.
ר"נ – והרי אינו איש!
בסוף – תשעה, כשנראים כעשרה.
-
רבי אמי – בהתחלה – שבת מצטרפת לשלושה,
ר"נ - והרי אינו איש!
בסוף – שני ת"ח המחדדים זא"ז בהלכה.
-
רי"ח – קטן פורח (קטן מ13 שהביא 2 שערות)
וכן בברייתא.
אך הגמרא – אין הלכה ככל אלו (יש מחלוקות בראשונים מה באו לשלול כאן),
אבל – ר"נ: קטן (תוס' – פורח) שיודע למי מברכים מצטרף לשלושה (ומדגימים מאביי ורבא שידעו איפה הקב"ה בילדותם).
ב. מי נחשב עם הארץ (מז: רבע – אמצע)
ברייתא א –
-
ר"מ – שאינו אוכל חולין בטהרה
-
חכמים – שאינו מעשר
ברייתא ב –
-
ר"א – שאינו קורא ק"ש שחרית וערבית
-
ר' יהושע – שאינו מניח תפילין
-
בן עזאי – שאין לו ציצית
-
ר' נתן – שאין לו מזוזה
-
ר' נתן בר יוסף – שאינו מגדל את בניו לת"ת
-
אחרים – שלא משמש ת"ח, וכן ההלכה (רש"י – לומד מהם סברות הדינים, כלומר גמרא)
ואגב זה מובא סיפור שרמי בר חמא לא צרף לזימון את רב מנשיא בר תחליפא כי חשב שהוא עם הארץ (שלא שימש ת"ח) ונענש על כך ונפטר, כי:
-
רב מנשיא כן שימש.
-
אמנם הוא עצמו לא שימש, אך הקשיב לאלו שכן ולכן ידע את ההלכה הנכונה ונחשב ת"ח.
רבנים בבית המדרש
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
