- פרשת שבוע ותנ"ך
- מטות
- פרשת שבוע ותנ"ך
- מסעי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רחל בת יקוט
הרמב"ן מדוע היו צריכים לכפול את הכמויות של השלל כמה פעמים ולהאריך הרי המספרים ברורים. ואין ייתורים בתורה
וכתב שם הרמב"ן לא, ו : "ותהי המחצה חלק היצאים בצבא - הוצרך הכתוב לפרט הזה שיזכיר כמה המחצה וכמה המכס, להודיע כי מן היום שלקחו המלקוח הזה עד שמנו אותו וחצו אותו והפרישו ממנו המכס ונתנוהו לאלעזר הכהן מכל המקנה הגדול הזה לא מת אחד, וזה נס. וכן במחצת העדה ללוים:
ונשאלת השאלה אכן מהי מהות הנס הזה, מה באה התורה לספר לנו בנס זה ?
ונראה להבין כי יש בלחמת מדיין לימוד לדורות ועומק המלמד אותנו מהי מלחמת מצווה אמיתית.
על הפסוק :
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן" .
וביאר רש"י : "אנשים - צדיקים, וכן (שמות יז, ט) בחר לנו אנשים, וכן (דברים א, טו) אנשים חכמים וידועים" למדנו מדברי חז"ל כי האנשים שהלכו למלחמת מדיין היו צדיקים.
כאשר חזרו אנשי המלחמה ופנו אל משה :
"במדבר פרק לא, מח-נ :" וַיִּקְרְבוּ אֶל מֹשֶׁה הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר לְאַלְפֵי הַצָּבָא שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת, וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה עֲבָדֶיךָ נָשְׂאוּ אֶת רֹאשׁ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן יְקֹוָק אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל וְכוּמָז לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי יְקֹוָק.
בתרגום יהונתן כתב (להלן דבריו בתרגום ללשון הקודש: )
כיוון שמסר ה' את המִדינים בידינו וכבשנו את ארצם ואת מדינותיהם והיינו באים לטרקליניהם וראינו בנותיהם נאות מעונגות ומפונקות וכל איש שהיה מוצא עליהם כלים של זהב היה מתיר כתרים מראשיהן נזמים שבאזניהן ענק מצווריהן עדיים מזרועותיהן וטבעות מאצבעותיהן ומחוכים מבית חזיהן ובכל זאת חלילה לנו לִתלות עינינו בן ולא הִסתכלנו באחת מהן שלא לחטוא באחת מהן ולא נמות במיתה שמתו בה רשעים לעולם שיבוא וזאת יזכר לנו ליום הדין הגדול לכפר על נפשותינו לפני ה':
ואף רש"י כתב כי הם חששו מהרהור הלב ועל כך באו לבקש למצוא להם כפרה. בד"ה וכומז שם.
מחמלת מדיין הייתה לתת נקמת ה' במדיין. לא נקמות אשיות, יש כאן תיקון החטא וממילא רק צדיקים אמתיים יכולים להילחם בסוג כזה של מלחמה.
יתכן שהכעס של משה מדוע החיו את הנקבות היה בגלל שמשה חשש שמא לא היה כאן תיקון מלא של החטא של בנות מדין.
ואכן הוכח כי הלוחמים הללו היו אנשים צדיקים ללא חטא.
בשכר מלחמה זו זכו לפרשת געולי מדיין ולדיני כשרות הכלים. (וכן לדין טבילת כלים לשיטות מסויימות)– בזכותם,
הרמב"ן שואל מדוע לא נאמרה פרשת הכשרת כלים במלחמת סיחון ועוג ?
וכתב שם פרק לא,כג : "והזהיר אותם עתה בהגעלת כלי מדין מאיסורי הגוים, ולא אמר להם זה מתחלה בכלי סיחון ועוג שלקחו גם שללם, כמו שאמר (דברים ב לה) רק הבהמה בזזנו לנו ושלל הערים אשר לכדנו.
והטעם, כי סיחון ועוג מלכי האמורי הם וארצם מנחלת ישראל היא, והותר להם כל שללם אפילו האיסורים דכתיב (שם ו יא) ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת, ואמרו רבותינו (חולין יז א) קדלי דחזירי אשתרי להו, אבל מדין לא היה משלהם ולא לקחו את ארצם, רק לנקום נקמתם הרגו אותם ולקחו שללם ולכך נהג האיסור בכליהם. וכן בדין הטומאה שהזהירם עתה (בפסוק יט) ......" עיי"ש.
אמנם יש לעיין שהרי לפי ההלכה סתם כלים אינם בני יומם ואם כן הבישון בכלים איו אסור מהתורה שהרי נותן טעם לפגם מותר מדאורייתא. ומה ההקפדה המיוחדת דווקא כאן ?
ונראה אולי ליישב בדרך אחרת שפרשת געולי מדיין התחדשה בעקבות מלחמת מדיין בעקבות צדקות הלוחמים.
זכות הלוחמים הייתה כי יש לעשות הפרדה מוחלטת בין ישראל לעמים. הפרדה שגוררת ציווי להכשיר את כל הכלים ואף לטהר אותם.
וכבר כתב המזרחי (רא"ם) במדבר פרק יא,י שכל פרשה בתורה ניתנה לעם ישראל במדבר לפי הצורך:
....ושמא יש לומר, שאף על פי שהיתה כל התורה כלה מסורה בידו, מכל מקום לא נאמרו לישראל, אלא כל אחת בזמנה, שהרי בפרק הנזקין אמרו (גיטין ס א): "שמונה פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן: פרשת כהנים ופרשת לוים ופרשת טמאים ופרשת שלוח טמאים ופרשת אחרי מות ופרשת שתויי יין ופרשת נרות ופרשת פרה אדומה" ופירש רש"י ז"ל: "פרשת כהנים - 'אמור אל הכהנים' (ויקרא כא), שהלכות כהנים כתובות בה: לא יטמא, לא יקח, מום בו לא יגש, ומפני שבו ביום הוזקקו לעבודה, הוצרכה קדושתם להודיעם. פרשת לוים - 'קח את הלוים', דבהעלותך (ח, ה), שבה הלכות לוים, והוצרכה לבו ביום, שנזקקו לשיר. פרשת טמאים - 'ויהי אנשים' (ט, ו), משום הלכות הפסח, והמשכן הוקם באחד בניסן, והוזהרה להם פרשת שלוח טמאים, שבו ביום הוקבעו שלש מחנות והוזקקו להשתלח, ומתוך כך הוזקקו טמאים לישאל, הואיל וצריכין שלוח ולא יוכלו ליכנס למשכן, היאך יעשו פסחיהן. ופרשת שלוח טמאים - וישלחו מן המחנה' (ה, א), שבאותו יום הוקבעו המחנות. ופרשת אחרי מות - אף על פי שהיא של יום הכפורים, בו ביום נאמרה, כדכתיב (ויקרא טז, א) אחרי מות', ומפני שמתו בני אהרן בשביל ביאה שלא לצורך, נאמרה אותה אזהרה לאהרן "אל יבא בכל עת". ופרשת שתויי יין - לפי שמאותו היום ואילך נאסרו, דהא בביאת אהל מועד תלה רחמנא (ויקרא י, ט). ופרשת נרות - 'בהעלותך' (ח, ב), לפי שבו ביום התחילו להדליק. ופרשת פרה אדומה לפי שביום המחרת נשרפה הפרה להיות נטהרין לפסחיהן וקודם לכן לא יכלו לעשותה, דבעינן 'והזה אל נוכח פני אהל מועד'" (יט, ד), ואם כן אף על פי שכבר נאמרו למשה בסיני, לא אמרן לישראל עד ראש חודש ניסן, שבו הוקם המשכן. ושמא גם פרשת העריות לא נאמר לישראל עד סמוך לנסיעתן מהר סיני......"
ואם כן הוא הדין לענייננו זכו לוחמי מדיין שבזכותם ניתנה לנו פרשת געולי מדיין.
לאחר שביארתי מה הייתה מהות מלחמת מדיין ומי היו הלוחמים ובמה זכו, ננסה ליישב את השאלה ששאלתי בתחילת המאמר מדוע היו זקוקים לנס שבהמות השלל לא ימותו מיום המלחמה עד יום החלוקה.
בני גד ובני ראובן, אף הם היה להם מקנה רב ועליהם נאמר :
במדבר פרק לב
" וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם ..... וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן..."
ידוע לנו כי בסופו של דבר הם קיבלו אחוזה בעבר הירדן אמנם בפירוש דעת זקנים מבעלי התוספות מביא את דברי חז"ל:
"ומקנה רב היה. לפי שהיו עשירים ביותר חבבו ממונם ובשביל חבוב ממונם פירשו מאחיהם וישבו להם חוץ לארץ ישראל ולפיכך גלו תחלה לכל השבטים שנאמר ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי
וזה שאמר הכתוב כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים
כלומר כל מה שאדם עמל ויוצא בסחורה והולך ממזרח למערב ודוחק את השעה להתעשר אינו נעשה עשיר בשביל זה ואפי' ילך במדבריות ואל ההרים מהו ולא ממדבר הרים
אמר ר' אבא כל הרים שבמקרא הרים ממש חוץ מזה שהוא לשון הרמה כלומר שאין האדם מתרומם בזה כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים נוטל נכסים מזה ונותנם לזה ולמה נקרא שמם נכסים שהם נכסין מזה ונגלין לזה. ולמה נקרא שמם זוזים שהם זזין מזה והולכין לזה ולמה נקרא שמם ממון כלומר למה אתה מונה אותם ולמה נקרא שמם מעות שמעותין את המשפט. ועוד אמר ר' אבא אמרה חנה ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם כלומר מאף שהוא מביא על זה מתרומם זה
וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן מה כתיב למעלה אנשי הצבא בזזו איש לו מאף שהביא הקדוש ברוך הוא על מדין נתעשרו בני גד ובני ראובן וכן מאף שהביא הקדוש ברוך הוא על מצרים נתעשרו ישראל וכן אמז"ל שלש מתנות ברא הקדוש ברוך הוא בעולמו חכמה וגבורה ועושר זכה לאחד מהם זכה לכלם ואימתי בזמן שהם באים מכח חכמת התורה ויראת השם אבל בענין אחר אין גבורה ועושר האדם מועיל לו כלום......
וכך אמר ירמיה אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו כי אם בזאת יתהלל המתהלל וכו'. וגם אני שמעתי על זה מה שאמחז"ל במס' נדה פרק כל היד שמלאך אחד ממונה על ההריון ולילה שמו ומביא הטפה לפני הקדוש ברוך הוא ואומר טפה זו מה תהא עליה חכם או טפש גבור או חלש עני או עשיר אבל רשע וצדיק לא קאמר כי הדבר תלוי ברצונו של אדם כדאמרינן הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וזהו שאמר הכתוב אל יתהלל חכם בחכמתו שהרי נגזר עליו מיום שנוצר כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי שזה לא נגזר עליו שזה בידו הוא. והשלשה הללו בזמן שאינן מאת הקדוש ברוך הוא סופן ליפסק ממנו וכן שנו רז"ל שני חכמים היו והיו עשירים עמדו בעולם. אחד מישראל ואחד מאומות העולם קרח והמן ושניהם נאבדו מן העולם. וכן אז"ל עושר שמור לבעליו לרעתו זה עשרו של קרח ושל המן וכל כך למה לפי שלא היתה מתנתן מאת הקדוש ברוך הוא אלא חטפו אותן להם" והבאתי את הדברים במלואם מפאת חשיבותם כדרך חיים.
לאור הדברים הללו לאחר שראינו מי היו לוחמי מדיין לעומת בני גד ובני ראובן, נוכל להבין היטב את נס החמורים והשלל במלחמת מדיין שלא מתו. כי הם היו בבחינת ברכת ה' לעשיר איש. הם בכלל לא היו לוקחים לעצמם את המלקוח הזה אלמלא ציווי ה'.
אלו לעומת אלו. ברכת ה' המתקיימת לעומת ברכה מדומה
ירושלים עש"ק פרשת מטו"מ תש"ע
וראה זה פלא וחיזוק לדברים הנ"ל מה שכתב בעל האו"ח אור החיים במדבר פרק לב פסוק כ
"ויאמר אליהם משה אם תעשון וגו' אם תחלצו וגו'. קשה למה כפל לומר אם תעשון וגו' אם תחלצו וגו' ולא הספיק באחת מהנה, ולכשנדייק לא היה צריך להשיבם אלא יסכים לדבריהם במה שיקרא ליהושע ולאלעזר ויצו אותם כאמור בסמוך, עוד למה דקדק לומר הזה, עוד מה כוונתו באומרו בסמוך לפני ה': אכן כוונת מאמר משה היא לפי שראה שדעת בני גד ובני ראובן שרוצים לעבור עם ישראל אינו אלא כדי שיתרצו ויחליטו להם נתינת הארצות ולא לתכלית אחר, ודבר זה אין נכון לעשות כן לענין הצלחת המלחמה כי צריכין בני המלחמה שתהיה מלחמתם להנקם מאויבי ה' להכרית להם כל נשמה ותקרא מלחמת חובת מצות ה', וזה לך לשון רמב"ם בפרק ז' מהלכות מלכים כל הנלחם בכל לבו וכו' ותהיה כוונתו לקדש ה' בלבד מובטח לו שלא ימצא לו שום נזק ולא תגיעהו רעה וכו' ויזכה לחיי עולם הבא עד כאן:
על כן האנשים ההמה כיון שאין הולכים אלא להתקיים בידם הארץ יש מיחוש בחליצתם שלא תועיל, ואפשר שיהיו ניזוקים מהם, אשר על כן נתחכם משה ואמר להם אם תעשון וגו' אם תחלצו וגו', פירוש כנגד מה שאמרו הם ואנחנו נחלץ חושים וגו' אמר אם תעשון את הדבר הזה, ותיבת זה חוזרת למאמר הנאמר בסמוך, וכנגד מה שכוונתן בהליכה לקיום התנאי אמר אם תחלצו לפני ה' למלחמה, דקדק לומר לפני ה' כמאמר רמב"ם שכתב שתהיה כוונתו לקדש ה', וכמו שגמר אומר עד הורישו את אויביו פירוש אויביו של הקדוש ברוך הוא, ואין לפרש אויביו של ישראל שהרי לא הוזכר בדברי משה מתחילת דבריו עד עתה זכרון ישראל לומר שעליו חוזר מאמר אויביו, אלא ודאי כי לה' חוזרים הדברים שתהיה כוונתם להנקם מאויבי ה' לקדש שמו יתברך, וכפירוש זה הרווחנו גזרת דברי משה שלא נודע מקומה שכל המאמרים הטיל להם וא"ו בתחילתה, ולדברינו הגזרה היא לפני ה'".
כוחו של הדיבור
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | מוצ"ש כ"ג תמוז התשס"ה
נחנו נעבור חלוצים לפני ה'
הרב דוד דודקביץ' | כ"א תמוז תשפ"ב
עד שהרצפה תתייבש (מטות)
שתי דקות וחצי לפרשת מטות, הפקת אולפני אתרוג
חיים אקשטיין | כ"ג תמוז תשע"ו
מטות מסעי התשע"ח מדברי הרב אליהו זצוק"ל
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | תמוז תשע"ח
בריאת העולם בפרשת לך לך
כיצד הופכים את צום עשרה בטבת לששון ולשמחה?
למה תמיד יש מחלוקת?
מהו הדבר המרכזי של ארץ ישראל?
האם עדיין צריך לצום בעשרה בטבת?
ראיית המבט השלם
איך ללמוד אמונה?
משמעות המילים והדיבור שלנו
מה הייעוד של תורת הבנים?
איך מוסרים את הנפש בימינו?
איך עושים קידוש?