ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויגש
האחד - "בן זקונים",
והאחר - בפרשתנו - "ילד זקונים".
מי הם אלו שני הבנים?
ב- ברש"י ב"וישב" - פרושים שלשה
ל"בן זקונים" ששם בפרשה.
האם תתכן זו ה"שלישיה",
גם אצלנו בפרשה?
ג- ולאיזה מהשלושה הוכחה ברורה,
בפרשה "וירא", לכאורה?
ב. פעמיים מסופר על ערבון בתורה,
ואולי, יחידות - אלו השניים - במקרא.
ובפעמיים הללו יערוב אחד -
רביעי הוא לשנואה, אך מבניה - המיוחד!
פעם כעירבון את בגדו, בין השאר נותן,
ופעם שניה - ערב בעצמו - מבלי למשכן.
פעמיים מפסיד הוא, כמעט, את ערבונו,
למרות השתדלותו ורוב ניסיונו.
וזאת עקב מעשי תחבולה של בני משפחתו,
ורק בהתגלות המתנכרים לו - ישועתו!
ג. "חמישיות" בפרשה:
א- בפרשה שעברה חמש ידות מופיעות,
ואצלנו - ארבע ידות והחמישית - נמצאות.
ב- חמש חליפות - אף הן נזכרות,
ג- חמש משבע - עדיין נותרות.
ד- ובסיום רשימת ה"חמישיות",
זו הנלקחת לתצוגה מהקצוות.
(אגב, מי הם החמישה
שהוזמנו לפגישה?
ברש"י מופיעות
בענין זה - שתי דעות.)
ד. א- אם חמישיות - הזכרנו,
הרי שבהן כבר נפגשנו.
הקריאה של ימי החנוכה,
בשלוש(!) חמישיות, כל יום, עסקה.
ב- ובקריאת החנוכה עוד מספרים אחרים,
ואף הם, כולם (5), בפרשתנו נזכרים.
השווה ומצא בשני המקרים,
מה מציינים אלו המספרים.
ה. א- כוהנים - ולא יהודים,
ובכל אופן, במעמדם מיוחדים.
תפקידיהם וזכויותיהם דומים,
לאחיהם היהודים - הכהנים.
אך בין הדומים גם הבדלים עקרוניים.
למשל, הבעלות על קרקעות פרטיים.
ב- עוד פעמיים בבראשית נזכרים,
כוהנים שהם נוכרים:
האחד – מלך,
והשני - חותן משנה המלך.
(התדע למצוא נכרי נוסף - כהן,
אף הוא ל"ויהי בישורון מלך" - חותן.)
ג- רש"י מעיר שלמילה כוהנים
יש שני מובנים.
ואין הכוהנים החותנים
דומים לנזכרים ראשונים.
ו. תועבה למצריים - אצלנו בסדרה,
ותועבה נוספת - בפרשה שעברה.
האם יש קשר בין אלו התועבות?
אם באונקלוס תעיין – תוכל זאת לגלות.
ז. פעמיים נזכרה ברכה בסדרה,
וזו, פעמיים, לגוי נאמרה.
נסה לברר מה תוכן הברכות,
שבפרשתנו מופיעות – זו לזו סמוכות.
ח. לעיתים, בפסוק אחד חולפות,
שנים רבות ואף תקופות.
ולעיתים, פרקים ארוכים,
בזמן מועט וקצרצר עוסקים.
וכך גם פרשיות ופרשות,
לימים מועטים מוקדשות.
לזאת התופעה - בפרשתנו דוגמא:
הפרשה כולה סוקרת מאורעות של כשנה
ואילו פסוק אחד - ה106- בפרשה -
מסכם תקופה ארוכה פי כמה.
ט. לעתים, נזכרות פעולות,
שלא ברור למי מתיחסות.
בפרשתנו, לכך מצויות,
לפחות, שתי דוגמאות:
הראשונה - בנאום בפסוק החמישי,
שם יש לעיין בפרשנים, ולא רק ברש"י.
האם בהמשך דברי יהודה יש ראיות,
שניתן להביא כסיוע לשתי האפשרויות?
והשניה - בפגישת אב זקן ואב רך בן זקונים,
לאחר פרידה של כ"ב שנים.
כדי לעמוד על הבעייתיות שבעניין,
ברש"י וברמב"ן בדקדוק יעוין.
תשובות
א. א- יוסף מכונה 'בן זקונים' (ל"ז,ג') ובנימין מכונה 'ילד זקונים' (מ"ד,כ').
ב- רש"י מפרש שיוסף כונה בן זקונים כי נולד לעת זקנותו של יעקב, או בגלל שהיה בן חכם ויעקב מסר לו את התורה שלמד משם ועבר או שהיה זיו איקונין של יוסף דומה ליעקב (פניהם היו דומות, זקונים נוטריקון של זיו איקונין). ונראה שהפירוש הראשון מתאים לפרשתנו.
ג- בפסוק "ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו" (כ"א,ב') רש"י מפרש (לרוב הגרסאות) 'לזקוניו- שהיה זיו איקונין שלו דומה לו' וכמו הפירוש השלישי.
ב. יהודה מוסר לתמר בערבות את החותם והפתילים והמטה. יהודה מחפש את תמר כדי לקחת את משכונו ולא מוצא אותה, עד שתמר שולחת אותם ליהודה כשהיא מוצאת להישרף (פרק ל"ח).
יהודה מבקש מיעקב שייתן לבנימין ללכת למצרים ומתחייב שהוא יהיה ערב עליו. במצרים יוסף רוצה לקחת את בנימין לעבד, עד שיוסף מתגלה לאחיו.
ג. א- "ותרב משאת בנימין ממשאות כולם חמש ידות" (מ"ג,ל"ד)
"והיה בתבואות ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידות יהיה לכם" (מ"ז כ"ד)
ב- "ולבנימין נתן... וחמש חליפות שמלות" (מ"ה,כ"ב)
ג- יוסף אומר לאחים שנשארו עוד חמש שנים משבע שנות הרעב (מ"ה,ו')
ד- "ומקצה אחיו לקח חמישה אנשים" (מ"ז,ב')
וברש"י- ראובן, שמעון, לוי, יששכר ובנימין או- גד, נפתלי, דן, זבולון ואשר.
ד. א- "אילים חמישה, עתודים חמישה, כבשים בני שנה חמישה" (במדבר ז').
ב- "קערת כסף אחת"- "ויצא האחד מאתי" (מ"ד,כ"ח)
"קערת כסף אחת שלושים ומאה משקלה" – "ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה" (מ"ז,ט')
"מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקודש" – "כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים" (מ"ו,כ"ב)
"כף אחת עשרה זהב" – "ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים" (מ"ה,כ"ג)
"בקר שניים" - "כי שניים ילדה לי אשתי" (מ"ד,כ"ז).
ה. א- לכהנים במצרים לא נלקחה האדמה והיא נשארה בבעלותם, ואילו בעם ישראל לכל העם יש קרקעות ולכהנים אין קרקע.
ב- "ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לא-ל עליון" (י"ד,י"ח), יוסף נושא לאשה את אסנת בת פוטי פרע כהן און (מ"א,מ"ה), יתרו כהן מדין היה חותנו של משה רבנו (שמות ג',א').
ג- רש"י מבאר (מ"ז,כ"ב) שכהנים בפרשתנו הם כמרים משרתים לאלוקות, ואצל פוטי פרע ויתרו כהן הוא לשון גדולה וחשיבות.
ו. בפרשתנו כתוב שרועי צאן הם תועבת מצרים (מ"ו,ל"ד). בפרשה שעברה כתוב שהמצרים לא יכולים לאכול עם העברים לחם כי תועבה היא למצרים (מ"ג,ל"ב).
אונקלוס שם מתרגם- "לא יכלין מצראי למיכל עם עבראי לחמא ארי בעירא דמצראי דחלין לה עבראי אכלין", תרגום- לא יכולים המצרים לאכול עם העברים לחם כי את הצאן שהמצרים עובדים לו העברים אוכלים".
ז. יוסף מביא את יעקב לפני פרעה, ובתחילה כתוב "ויברך יעקב את פרעה" (מ"ז,ז'), וכן בסוף "ויברך יעקב את פרעה" (מ"ז,ט').
רש"י מבאר שבתחילה היתה שאילת שלום, ובסוף בירכו כדרך הנפטרים משרים חשובים, וברכו שיעלה הנילוס לרגליו.
ח. הפסוק האחרון בפרשה (בפרשה 106 פסוקים) "וישב ישראל בארץ גושן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאוד" מסכם 17 שנים (מביאת יעקב למצרים בגיל 130 עד פטירתו בגיל 147).
ט. א- בפסוק "לא יוכל הנער לעזוב את אביו ועזב את אביו ומת" (מ"ד,כ"ב) רש"י מפרש שהנער בנימין לא יוכל לעזוב את אביו, ואם יעזוב בנימין ימות. הרמב"ן מביא את פירוש ר"א אבן עזרא ש"ומת" פירושו שיעקב ימות אם בנימין יעזבו, ואת המילים "לא יוכל" אפשר לפרש בשני אופנים- יעקב לא יוכל לעזוב את בנימין, או שהבנים לא יוכלו לקחת את בנימין מיעקב כי יעקב ימות.
ב- בפגישת יעקב ויוסף נאמר "וירא אליו ויפול על צואריו ויבך על צואריו עוד" רש"י מפרש שיוסף נראה אל יעקב, ויוסף נפל ובכה על צואר יעקב. הרמב"ן מפרש שיוסף נראה אל יעקב, ויעקב נפל ובכה על צואר יוסף.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
