^ 1. חשוב להוסיף, לדעת הנודע ביהודה, אין בהמתת בעלי חיים איסור של צער בעלי חיים, כי לדעתו עיקר האיסור הוא שלא לצערם בעודם חיים או להמיתם בדרך כואבת, אבל בהמתתם בדרך קלה אין איסור תורה של צער בעלי חיים, וכן מבואר בנו"ב ח"א יו"ד פ"ג. ויש סוברים שגם המתת בעל חיים בחינם כלולה באיסור צער בעלי חיים דאורייתא (שואל ומשיב מהדו"ב ח"ג ס"ה). נמצא שלכל הדעות אין לצוד בעלי חיים לצורך ספורט ושעשוע, לדעת הנודע ביהודה משום שזוהי מידת אכזריות להרוג בעל חיים שלא לצורך, ומידה זו מנוגדת לטבע ישראל ולהדרכת התורה. ואילו לדעת השואל ומשיב יש בהריגת בעלי חיים לשם שעשוע, איסור דאורייתא מטעם צער בעלי חיים.
^ 2 בנוסף לכך, כתב בשו"ת שאלת יעבץ ח"א ק"י, שאין איסור צער בעלי חיים חל על בעלי חיים שאינם משמשים את האדם. ועוד שבעלי חיים ירודים, היינו שמוחם ומערכת העצבים שלהם אינה מפותחת, חשים פחות בסבל וצער, ולכן פחות חוששים להמיתם. והתולעים הם מין ירוד בהשוואה לדגים.
^ 3 מקורות להלכה: אסור לבקש מגוי לסרס בעל חיים, משום שלדעת רוב הפוסקים קיים איסור שבות בכל האיסורים שבתורה, שכשם שאסור לבקש מגוי לחלל עבורנו שבת, כן אסור לבקש מגוי לעשות עבורנו איסור אחר. וכן דעת הרא"ש והרמב"ם ונמוק"י והרשב"א והר"ן, כמובא בב"י אה"ע ה, יא. אמנם דעת הראב"ד שאין איסור שבות בשאר איסורים, ולדעתו מותר לבקש מגוי לסרס בעל חיים. מכל מקום להלכה נפסק בשו"ע אה"ע ה, יא, כדעת רוב רובם של הפוסקים שאסור לבקש מבן נח לסרס בעל חיים. בנוסף לכך, יש סוברים שגם בן נח עצמו מצווה שלא לסרס. בסנהדרין נו, ב, ונז, א, דעת תנא דבי מנשה ור' חידקא שבני נח אסורים בסירוס, שנאמר (בראשית ט, ז): "שרצו בארץ ורבו בה". ואילו לדעת חכמים זוהי ברכה ולא מצווה. רוב הראשונים פסקו כחכמים, וכן דעת הרא"ש ב"מ פ"ז סי' ו', נמוק"י ב"מ פ"ז, ב"י אה"ע ה', באור הגר"א בשם כל הפוסקים. אולם לדעת השאילתות אמור שאילתא ק"ה, גם בני נח אסורים בסירוס, וכן דעת הסמ"ג לאוין קכ, או"ז ב"מ סי' רפו.
לעניין סירוס נקבה, לדעת הגר"א אה"ע ה, כה, האיסור מן התורה אלא שאין לוקין עליו, ומקורו מתו"כ. ולדעת הרבה פוסקים האיסור מדברי חכמים, וכך משמע מלשון הרמב"ם (איסורי ביאה טז, יא), ומהמגיד משנה שם. וכן דעת חידושי הרמב"ן והרשב"א לשבת קיא, א. והטעם שהאיסור אינו מדאורייתא, כי איבריהם מבפנים, ומצוות פרו ורבו על הזכר. בכל אופן משמע לכל הדעות הנזכרות שיש איסור סירוס נקבות, בין אם הוא דרבנן בין אם הוא דאורייתא. ואמנם הט"ז באה"ע ה, ו, כתב שאין איסור סירוס בנקבות, אלא שמשום צער בעלי חיים אסרו חכמים לסרס נקבות. וכתב שכן דעת הפרישה. וכתב בשו"ת לב אריה ח"ב לד, שלפי זה, אם ירדימו את הבהמה ויעקרו אותה בלא כאב, אין בזה כל איסור. אלא שלמעשה כתב שכיוון שמכל הפוסקים משמע שיש איסור לסרס נקבה, (מדאורייתא או מדרבנן), קשה להתיר סירוס בעלי חיים נקבות אפילו לצורך לימוד רפואה. וכתב בספר נשמת אברהם, אה"ע ה, ט, שכן אמר לו הרב אויערבאך זצ"ל. ודיברתי על סוגיה זו עם מו"ר הרב אברהם שפירא (הרב הראשי וראש ישיבת מרכז הרב), והסכים שאין להתיר סירוס נקבה, ויש למצוא פתרון של גלולות למניעת הריון. ובלית ברירה, מוטב להרוג בעלי חיים מאשר לסרסם. ועיין בשבט הלוי ו, רד, שאמירה לגוי לעקר נקבה היא כשבות דשבות, ויש אומרים שמותרת לכתחילה. ע"כ. ואולי על ידי גרמא בזריקה גם אפשר להקל.