ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- שבת
ברטנורא (אבות א, ו) כתב שכלל זה חל רק על 'כשרים', אבל ברשעים מותר לחשוד. וכ"כ הרמב"ם בפיהמ"ש (שם) שאם אדם ידוע כאדם צדיק, גם אם רואים מעשה שדי ברור שהוא מעשה לא טוב, צריך לפרש אותו לכף זכות, וע"ז אמרו החושד בכשרים לוקה. וכמו שמפורש במסכת שבת (קכז ע"ב) רשימת מעשים שהיו הרבה סיבות לפרשם על דרך החובה, ותלמידי החכמים שהיו עדים למעשה, דנו את עושה המעשה הכשר, לכף זכות. המעשה רוקח (דעות ה, ז) מקשה מה הקפידא על משה שחשד בעם ישראל, הרי בעיניו היו כרשעים? ומבאר שכיון שהיה להם סימן מאבותיהם שצריכים להאמין למילים האלו שאומר להם (עפ"י רש"י) לכן היו לעניין זה ככשרים. אמנם מרמב"ם (יסוה"ת ח, ב, ומו"נ א, סג) נראה שהצדיק את שאלת משה והן לא יאמינו לי, כיון שאינם צריכים מהדין להאמין באותות, עד מעמד הר סיני. וע"ש במרכבת המשנה שהקשה עליו מהגמרא שלומדת מכאן שאסור לחשוד בכשרים, ולפי דבריו כדין אמר משה שהם לא יאמינו לו. ויתכן שכדברי פרשני התורה שאומרים שהלשון 'לא יאמינו לי', הוא לשון שמשמע ממנו שעם ישראל הוא עם שאינו מאמין, וזה אינו נכון כמובן.
תפארת ישראל בכללי שבת (לד, אות ג) כתב שהאיסור הוא רק כשחושד באדם בלי רגלים לדבר, אבל אם יש רגלים לדבר מותר לחשוד. אמנם בספר חסידים (מד) כתב שאדם שנותן מעות לאשה בסתר מכשיל את האנשים בכך שיחשדו אותו, ומשמע שלמרות שיש בסיס לחשד, שהרי נתן לאשה בסתר, אסור לחושדו. נראה שיש להבדיל בין סוגים של רגלים לדבר, אם זה רק קשר נסיבתי רחוק, שהוא נפגש עם אשה, חייבים לדונו לכף זכות. אמנם אם יש חשש סביר שנובע מכמה סיבות, מותר לחשוד.
בדומה להבדל שכתב תפארת ישראל כתב גם דברי מלכיאל (ד, סא) על סוגית הגמרא בברכות (לא ע"א) שאם חושדים את האדם במה שאין בו חייב להודיע. וחילק בזה בין שני דברים שאם חשדו אותו בגלל דבר שעשה ושינה מדרכיו, ויש יסוד לחשד, אז צריך להסביר למה אין לחשוד אותו, והוא צריך לפרש למה עשה שלא כמו שעושה כל הזמן, אמנם, אם אנשים חושדים אותו בלי שום סיבה מיוחדת, אין צורך להסביר מה עשה, ולמה עשה, אלא רק להודיע שהחשד לא נכון. למרות שכתב במפורש שגם אם יש שינוי בדרכיו של האיש, אין היתר לחשוד בו, מ"מ הוא צריך להודיע שעושה כהוגן, כדי שאנשים אחרים לא ילמדו מהקול שיוצא עליו לעשות שלא כהוגן (ועי' בשל"ה לקמן שמביא רעיון דומה)
גם במסכת יבמות (כה ע"א) הגמרא מציינת כמה דברים שעלולים להעלות חשד בעיני אנשים (אדם שמעיד שאשה איש הותרה אסור לשאתה) ואסור לעשותם משום 'ולזות שפתים הסר ממך', אדם צריך להזהר ולא לעשות דברים מעוררי חשד. אמנם שם מדובר על דברים שיש עליהם חשד מוצק יותר, כיון שהאדם שעושה אותם ביצע לפני כן מעשה שעלול להחשיד אותו.
הרמב"ם בהלכות תשובה (ד, ד) כתב שאחד מהדברים המעכבים את התשובה הוא החושד בכשרים שחושב שלא עשה כלום, "והוא אינו יודע שזה עון, שמשים אדם כשר בדעתו כבעל עבירות". הגמרא בברכות (לא ע"ב) אומרת שאדם שחושד את חבירו צריך לפייסו. מבאר השל"ה (אות פ - פריון, ז) שיש שני טעמים לצורך לפייס: א. שלא ילמדו אנשים אחרים ממעשיו של הנחשד, שחושבים שאם הוא עשה כך, מותר לעשות. ב. שאדם שחשד בשני עבר על 'לא תשנא את אחיך בלבבך', וצריך לפייסו. 'ואהבת לרעך כמוך' הוא כלל גדול שעליו עומדת התורה, אמנם יש חריגה מזה, שאדם שעבר עבירה מצוה לשונאו על כך (פסחים קיג ע"ב), ולכן כאשר מבין שאין חשד, אין מה לשנוא אותו, ולכן חייב לפייסו שלא יעבור על שנאה שלא לצורך.
במסכת מו"ק (יח ע"ב) מובא "אין אדם נחשד בדבר אלא אם כן עשאו, ואם לא עשה כולו - עשה מקצתו, ואם לא עשה מקצתו - הרהר בלבו לעשותו, ואם לא הרהר בלבו לעשותו - ראה אחרים שעשו, ושמח". לפי"ז ניתן להבין את חומרת החושד בכשרים, כי בדרך כלל יש נקודה קטנה של אמת במה שחושדים בנחשד, יתכן שהאדם הנחשד רצה לעשות את המעשה האסור, ויתכן שהוא אפילו עשה קצת. אבל הרינון והדיבור מעצימים את הנקודה הבעייתית שנמצאת באותו אדם והופכים אותו לכדי בעייה גדולה, שאותה אכן צריך לפתור, בעייה גדולה זו נוצרה רק על ידי הרינון והחשד.
מ"מ נראה שגם הרמב"ם בהל' תשובה, כמו הגמרא בברכות, עסקו באופן שהחשד לא נשאר רק בלב, אלא גם הוא אמר לו. ואילו אם החשד נשאר בלב, לא נאמרה על זה החומרא המיוחדת של ה'חושד בכשרים'. כנראה שדבר זה אסור, אבל לא נראה שהוא ממעכבי התשובה. בדומה כתב הריטב"א (שבת קיח ע"ב לדידי) שהגמרא במו"ק שאמרה שאדם נחשד רק אם יש בו קצת מהחשד, זה רק באופן שדיברו עליו, ולא אם חשבו עליו דברים לא טובים והם לא נאמרו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
