ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שחר מיכאל בן רבקה
מרש"י (ד"ה לדעת") נראה שההבדל הוא שאם האדם עומד שם מדעתו הרי הבניין נחשב לבניין של קבע, וזאת (תורת חיים) כיון שאם האדם יודע שנחוץ שהוא יעמוד שם, הרי לא יזוז ממקומו, אבל אם לא יודע האדם שהוא נחוץ, אין זה נחשב למחיצות של קבע ולכן מותר לעשות אותם בשבת. ומבאר ריטב"א שלמרות שהמחיצה לא נחשבת קבועה (כשהאדם לא יודע), היא מועילה גם לסוכה.
השפת אמת (שם) מבאר שלדעת רש"י אין איסור של בניית מחיצה כשאנשים נעמדים בשביל לעשות מחיצה, אלא איסור ממצוא חפצך, שהוא כעין חפצי חול (ומבאר מדוע גם סוכה נחשבת חפצי חול) ומסיבה זו אסור לדעת רש"י לעמוד מדעת.
הט"ז (שסב, ג) כתב באופן דומה שלא שייך איסור בנייה באנשים, כי זה אוהל עראי, ומה שאסרו הוא כדי שלא יבואו להקל באיסור שבת. ולכן גם לא שייך כאן איסור על האדם שמעמיד את האנשים בצורה של מחיצה (לשו"ע בסעיף ה), למרות שהוא עושה מחיצה, כי חששו רק שהאנשים שעושים בעצמם את המחיצה יבואו להקל בדיני שבת, וזאת לא גזירת בניית אוהל שנאסרה על הבונה.
ערוך השלחן (שסב, יח) כתב שכשהאנשים יודעים אסרו בגלל שדומה לבניית מחיצה, וזאת מכיון שאם הם יודעים שהם עומדים לשם מחיצה יעמדו יפה ובלי רווחים, ויהיו דומים במציאות למחיצה. אבל אם אינם יודעים שהם עומדים לשם מחיצה לא יעמדו יפה, ואין זה דומה למחיצה. וכ"כ הפנים מאירות (א, ל).
הבניין עולם (או"ח יג, בעיקר סקכ"ד) הסביר שאדם אינו מחיצה כלל, אלא רק שבמקום דרבנן בגלל שלא עוברים שם רבים ניתן להקל בשעת הדחק לסמוך על המחיצה, ורק כשאין ברירה אחרת, כי כיון שאדם נע ונד, אינו נחשב כמחיצה, אמנם אין להתיר כשהאנשים יודעים, ולא מטעם עשיית אוהל, שהרי אדם אינו אוהל, אלא מטעם שאנשים לא יראו כלל שיש מחיצה ויחשבו להקל לטלטל בלא מחיצה. ולדעתו גם בזמן שהוא לא שבת, אסור לעשות מחיצה אם האדם שעומד יודע שהוא עומד לשם מחיצה.
אדם בתור לחי
באו"ז (קכב) כתב שניתן להעמיד אדם בתור לחי למבוי, אבל צריך לקשור אותו, וכ"פ הרמ"א (שסג, ג). מגן אברהם (ג) מקשה מהו ההבדל בין אדם שעומד בתור לחי שצריך לקשור אותו, לבין אנשים שעומדים בתור מחיצה שלא צריך לקשור אותם? ומתרץ שמדובר שלא הודיע לו שהוא עומד לשם לחי, ולכן צריך לקשור אותו שלא יברח. ומקשה תוספת שבת (ז) אם כן מדוע הטורח הזה, שיודיע לו ולא יצטרך לקשור אותו? לכן הוא אומר שבתור לחי ניתן גם כשזה מדעת האדם. אלא שאם לא יקשרו את האדם הוא לא יעמוד באמת במקום אחד, ויזוז קצת והלחי יתבטל. וכאן צריך שיעמוד כל השבת, ולא ניתן לסמוך עליו. כמובן שכל זה בבחינת דרוש וקבל שכר.
סיכום: אדם יכול לשמש כמחיצה לעניין שבת, כאשר הוא לא יודע שהוא נעמד לשם מחיצה. ולדעת הרמב"ם צריך גם שהמעמיד לא ידע. יש ה' טעמים בכך: א. ר' יונתן – מחיצה שהועמדה במזיד גם אם לא לשם איסור, אסורה בשימוש בשבת. ב. שפת אמת – האיסור הוא כמו עובדין דחול, ורק כשעושים לשם מחיצה שהוא כמו בחול. ג. ט"ז - איסור שלא יבואו לזלזל בהלכות שבת. ד. ערוה"ש ופנים מאירות – רק כשיודעים עומדים יפה וזה נראה כמחיצה של יום חול ואסור. בניין עולם - באמת זאת לא מחיצה, וההיתר הוא רק בשעת הדחק, ואם יודעים שעושים מחיצה, יחשבו שלא צריך מחיצה.
לגבי לחי רמ"א כתב שצריך לקשור וביאר תוספת שבת שהוא משום שאם לא יקשרו אותו לא יעמוד בפועל במקום אחד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
