ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- תצוה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
משה הכריז על מבצע גיוס תרומות לבנין המשכן, כל העם התגייס למשימה עד כדי כך שהיה צורך לצאת בהכרזה, הפסיקו להביא יש די! (שמות ל"ו ו).
לעומתו, שלמה המלך השתמש באמצעי רדיה וכפיה, שוטים וסבל, כדי להביא את מבצע הבניה של המקדש לכדי סיום, והפך לרקע מרדו של ירבעם בן נבט, שהיה הממונה "לְכָל סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף" (מלכים א י"א כח).
השבוע נקדיש את דברינו להבדל בדרך קבלת התורה, כפי שהיא מופיעה בפרשיות של ספר שמות, לבין קבלת התורה בימי מרדכי ואסתר. ננסה להבין גם את הלקח לדורנו.
הסוגיא במסכת שבת (פח ע"א) דנה בנושא זה וז"ל: " 'ויתיצבו בתחתית ההר', אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם".
שואלים בעלי התוס' וכי למה היה צריך לכפות אותם באיומים לקבל את התורה? ומתרצים (שם) שהיה חשש שהעם יבהל מעוצמת המעמד הקולות והאש ויחזור בו. לכן כפה עליהם הקב"ה את קבלת התורה.
ממשיכה הגמרא ומסיקה "אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא".
מסביר רש"י (שם) "שאם יזמינם [הקב"ה] לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם - יש להם תשובה, שקבלוה באונס" ואי אפשר לתבוע אותם על אי קיום מצוות התורה.
ממשיכה הסוגיא ומעבירה אותנו לימי הפורים: "אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב (אסתר ט' כז) 'קימו וקבלו היהודים', קיימו מה שקיבלו כבר". כלומר, בעקבות הנס הגדול של מגילת אסתר ותחת הנהגתם של מרדכי ואסתר, החליט עם ישראל לחזור ולקבל על עצמו מרצון את מה שהכריח אותם הקב"ה לקבל בימי משה במתן תורה.
אחדותו של העם לא רק שהצילה אותם מגזרותיו של המן, אלא גם אפשרה להם לחזור ולקבל תורה מרצון בלב אחד.
המהר"ל מפראג בספרו "נצח ישראל" (פ' יא) איננו מוכן להסתפק בתירוצם של בעלי התוס', לכן הוא מסביר בכיוון שונה לחלוטין. נביא את דבריו בקיצור: "אלא הטעם כי קבלת התורה הכרחי, ואילו היו מקבלים עליהם את התורה מרצונם, היו סבורים כי הדבר תולה בדעתם, ואפשר שיהיה פירוד לדבר זה, שאם לא ישמרו התורה יהא בטול לנתינתה. אבל עתה שהייתה קבלת התורה הכרחי, אם כן אי אפשר שיהיה בטול והסרה לדבר זה, כי אם נתינת התורה וקבלתה מחוייב, כל שכן שמחויב שלא תהא בטול לתורה...".
לדבריו של המהר"ל, הכפיה במתן תורה נצרכה למרות שאמרו נעשה ונשמע כדי ללמדנו שהקשר בין ישראל לתורה הוא "בעצם", הוא מהותי ואיננו תלוי בבחירה חופשית. מכאן, גם ההכרזה כי הקשר עם הקב"ה איננו תלוי בבחירה חופשית. זהו קשר בל ינתק שאינו תלוי מעשים אלא נובע מסגולתו המיוחדת של עם סגולה שהוא תמיד בבחינת: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות י"ט ו). העיקרון בא לידי ביטוי בשטח בימי מרדכי ואסתר, בימי ההסתר והחושך, כשנהנו מסעודתו של אותו רשע, כששונאיהם של ישראל הגדירו אותם "יֶשְׁנוֹ" – ישנים מן המצוות, "מְפֻזָּר וּמְפֹרָד" (אסתר ג' ח).
מתוך אחדות "עַם אֶחָד" מתגלה כי נצח ישראל לא ישקר, הקשר בין העם, התורה ונותן התורה בלתי ניתן לניתוק.
דווקא בימים אלה, כשעולם התורה נדרש ובצדק לשאת בעול עם הציבור, נזכיר כי הדרך לדרוש מן הציבור לשאת בעול שמירת המצוות, עוברת רק דרך האחדות. נזכיר עוד כי כל ניסיון כפיה על הציבור לקבל תורה, טומן בחובו "מודעא רבה", ומאידך כל ניסיון ליצור אחדות בכפיה גם הוא לא יצלח.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה
עולת ראיה – ברכות
עולת ראיה – ברכות
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
