ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- מועדים
- והגדת לבנך
קדושת האכילה בחג הפסח
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
בשבת הגדול השנה (תשע"א), קראנו בפרשת השבוע "אחרי מות" את פרשת יום הכיפורים. סמיכות זו בין חג הפסח הקרב ובא, לבין פרשת יום הכיפורים שאותה קראנו השבת, אינה מקרית, כי הכתוב קובע שפסח ויום הכיפורים הם שני זמנים מיוחדים שמטביעים את חותמם על השנה כולה ומשאירים את אותותיהם לימים רבים.
על יום הכיפורים נאמר: "והייתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאותם אחת בשנה " (ויקרא טז, לד). מדגישה התורה שיום הכיפורים הוא אירוע אחד בשנה שהשפעתו נמשכת לכל השנה כולה. גם בפסח נאמר: "ועשית פסח לד' אלוקיך... שבעת ימים תאכל עליו מצות... למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך " (דברים טז, א-ג), גם כאן מדגישה התורה שחג הפסח ומצוותיו חודרים כל כך לעומק הנשמה שזיכרון יציאת מצרים נקבע בתודעתנו לכל הימים. כלומר ליל הסדר ויום הכיפורים אלו שני זמנים עם עוצמות אדירות, ימים שבהם ישראל מגיעים לשיאים עליונים של דבקות בעמידה לפני ד'.
אך אם נשים לב נראה כי זמנים אלו שונים זה מזה בתכלית השינוי. יום הכיפורים הוא יום צום, יום של עינוי הנפש, עליו נאמר: "ועיניתם את נפשותיכם" (ויקרא טז, לא). זהו יום של פרישה מהחיים החומריים. אין בו אכילה ושתיה, לא סיכה, ורחיצה או כל הנאה גופנית, אלא אנו מתעלים בו מעל החומר כמלאכים. זהו יום של עבודת הנשמה. ביום זה לא רק הכהן הגדול, אלא כולנו, עומדים לפני ה'. כי כאשר הכהן הגדול נכנס לפני ולפנים, לקודש הקודשים, ועומד לפני ה', לא הוא לבדו עומד שם, אלא כל ישראל מלווים אותו ברוחם ובנשמתם. שהרי הכהן הגדול שהוא החלק העליון שבאומה, מייצג את החלק העליון, האלוקי והרוחני שבכל אדם. אם כן ההתעלות של עמידת הכהן הגדול בקודש הקודשים לפני ד', אינה התעלות אישית בלבד, אלא כל ישראל מתרוממים לגובה נשמתו הפנימית ובפנימיותם גם הם עומדים לפני ה'. היש עילוי גדול מזה?.
לעומת זאת בליל הסדר אין פרישה מהחומר ואין עינוי הגוף. אדרבה בליל הסדר יש מצוות עשה של אכילה, מצווה של שתיית ארבע כוסות יין המשמח ומצווה של אכילה על השובע שהיא אכילה של תענוג. אחת בשנה מצווה אותנו התורה לאכול: מצה ובשר מקורבן הפסח. בלילה זה כולנו מוזמנים לשולחנו של מקום, וביחד אוכלים מקורבן ציבור.
כלומר יום הכיפורים ופסח הם שתי בחינות שונות של קדושה: יש קדושה הבאה מתוך פרישות ויש קדושה הבאה מתוך קידוש המציאות החומרית. אמנם גם בפסח יש פרישה מהחמץ, לרמוז לנו שעדיין הצד השלילי שהוא היצר הרע קיים במציאות, אך השפעתו בטלה, כדי שנוכל לקדש את החומר בלא מורא. אמנם לאחר ארבעים ותשע יום מחג הפסח, בחג השבועות נגיע למדרגה העליונה יותר, בו נקריב חמץ בשתי הלחם, ונגיע למצב שגם יצר הרע מתעלה וגם בו אנו משתמשים לעבודת ד', אך בינתיים, בפסח, נטרלנו את השפעתו.
יום הולדת האומה
הסיבה לכך שבחג הפסח אין אנו פורשים מהחומר אלא מקדשים אותו טמונה בעניינו הרוחני של חג הפסח. בחג הפסח אנו חוגגים את יום הולדת האומה, ביום זה נעשינו בניו של מקום, "בני בכורי ישראל" (שמות ד, כב). בליל הסדר הראשון, ביציאת מצרים נולדה האומה. במצרים היינו כעובר שהוא ירך אמו (מכילתא דויהי, פרשה ו), בלועים בתוך העם המצרי, עבדים מושפלים ומנוצלים התלויים במצריים תלות גמורה, והקב"ה הוציא אותנו מקרבם ככתוב: "הנסה אלקים לקחת לו גוי מקרב גוי" (דברים ד, לד).
ביציאת מצרים עם ישראל היה פסיבי וכל תהליך לידתו של העם היה מעשה אלוקים. כל היציאה ממצרים הייתה באותות ובמופתים, באצבע אלוקים וביד הגדולה האלוקית, אלו עוצמות רוחניות גבוהות ביותר והשיא היה במכת בכורות: "ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך, והכיתי כל בכור, אני ולא שרף... אני ולא שליח, אני ה'" (הגדה של פסח). וכמו שתינוק נולד, אין לו יכולת לעשות דבר, כך הקב"ה הוא זה שגאלנו ללא כל יכולת לעשות מעשה מצדנו. גם היציאה הייתה בבת אחת, עם ישראל לא יצא בהדרגה אלא בבת אחת הפכו מעבדים נרצעים לבני חורין, לעבדי ד'. זה היה תהליך אלוקי גלוי. וכך בכל שנה ריבונו של עולם מרומם אותנו אליו, מזמין אותנו לאכול משולחנו ולחגוג את יום הולדת האומה, יום היותנו בנים לד', "בני בכורי ישראל" ועל כן בליל זה בבת אחת, כמו אז ביציאת מצרים, כך בכל שנה ושנה ללא הדרגה, ריבונו של עולם מעלה אותנו לקדושה עליונה וכל החיים מתרחבים מאותה קדושה.
המקובלים מבארים שליל הסדר שונה מכל החגים ואף משבת, כי בו בבת אחת מתעלים הכוחות הרוחניים שבתוכנו והספירות העליונות, לקדושה גבוהה ביותר.
ליל הסדר: לידה וקידושין
כאמור, בליל הסדר יש בחינה של לידה, אבל יש בו גם בחינה של קידושין. ויש הבדל בין קידושין ללידה, בקידושין צריך גם את דעת המתקדשת, אך בלידה לא צריך את דעת הוולד. מכאן נאמר כי שני דברים היו ביציאת מצרים: יציאה מעבדות לחירות ויציאה מעבודה זרה לעבודת ד'. היציאה לחירות היא בחינה של לידה, בו עם ישראל היה פסיבי. אך ביציאתנו מעבודה זרה לעבודת ד', הקב"ה דפק על דלתנו: "קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי" (שיר השירים ה, ב), ואנו נענינו לו ונכנסנו מדעתנו לעבודת ד', זו בחינה של קידושין.
וכך דרשו חז"ל על מצבם של עם ישראל במצרים: "מתחיל בגנות ומסיים בשבח. מאי בגנות? רב אמר: מתחלה עובדי עבודת גלולים היו אבותינו. ושמואל אמר: עבדים היינו" (פסחים קטז ע"א). חז"ל מתארים שני סוגים של שעבוד: גם שעבוד רוחני וגם שעבוד גופני. מהשעבוד הגופני לא יכלו ישראל עצמם להיגאל והיו זקוקים לגואל, אך מבחינה רוחנית, הייתה התקדמות גם מצד עם ישראל. וכך דרשו חז"ל את הפסוק "קול דודי דופק פתחי לי" (שיר השירים ה, ב), על יציאת מצרים: "אמר הקב"ה לישראל בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו" (שיר השירים רבה ה, ב). ריבונו של עולם מבקש מישראל שאין להם כל זכויות במצרים והם שבויים במ"ט שערי טומאה, שיקיימו שתי מצוות: מילה ופסח, וכתוצאה מכך יפתח לנו פתח כפתחו של אולם. וניתן לומר שלכן ציוותה תורה על שתי מצוות האכילה בפסח, כנגד שני המצבים הללו שהיו חלק מתהליך הגאולה: אכילת המָצות היא זכר לחרות הגופנית, ואכילת קורבן פסח היא זכר לפרישה מעבודה זרה וההתקרבות לעבודת ד'.
דמיון זה בין חג הפסח לבין מעמד הקידושין, נמצא גם בדברי הירושלמי בפרק ערבי פסחים (י, א), שם נאמר: "האוכל מצה בערב הפסח כבא על ארוסתו בבית חמיו", ודורש הגר"א (פירוש להגדה) כי כמו שכלה אסורה לבעלה עד שנאמרות שבע ברכות, כך בליל הסדר אנו מצווים להמתין במשך שבע ברכות הנאמרות בהגדה עד אכילת המצה, ואסור לאכול את המצה לפני כן. אם כן בליל הסדר יש בחינה של קידושין. אמנם שלא כדברינו לעיל, כי אכילת המצות מסמלת את החירות, לפי רעיון זה הכלה נמשלת למצה.
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
