ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- ספריה
- אמרי במערבא
- מסכת ברכות
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ברכות
לא יעמוד אדם ויתפלל לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטילין, אלא מתוך דבר של תורה. וכן אל יפטר אדם מתוך חבירו לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטילים, אלא מתוך דבר של תורה.
הלשון להתפלל "מתוך שמחה של מצוה", ולהיפטר מחבירו "מתוך דבר הלכה". והגר"א הגיה שגם לגבי להיפטר מחבירו צריך לגרוס "מתוך שמחה של מצוה".
העוסק בצורכי ציבור, האם יתפלל בבלי לא. • פ"ה ה"א [לז.]
העוסק בצורכי ציבור כעוסק בדברי תורה.
לא הובא, ונפסק בשו"ע (או"ח סי' צג סעיף ד). ובשו"ע שם יש שפירשו שדינו כעוסק בתורה ויכול להתפלל מתוך כך, ויש שפירשו שאין צריך להפסיק ולהתפלל (וכן דן בזה מראה הפנים).
הפסוקים ה' צבאות עמנו משגב לנו וגו', הלשון "חברייא" פ"ה ה"א [לז.]
רבי חזקיה רבי יעקב בר אחא רבי יסא בשם רבי יוחנן: לעולם אל יהא הפסוק הזה זז מתוך פיך - ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה, רבי יוסי בי רבי אבון רבי אבהו בשם רבי יוחנן וחברייא: ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך. רבי חזקיהו בשם רבי אבהו: יהי רצון לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתצילנו משעות החצופות הקשות הרעות היוצאות המתרגשות לבוא לעולם.
לא הובא לומר את פסוקים אלו, אך הובא פעמים רבות בתפילה ובסליחות. כמו כן הירושלמי בפעמים רבות קורא לחלק מהאמוראים "חברייא", ובבבלי כמעט ולא הובא 1 .
מספר הכוכבים - אינו בירושלמי בבלי לב: • פ"ה ה"א [לז.]
הביא כאן את מספר הכוכבים וחלוקתם למזלות, חילות, לגיונות וכו'. ובירושלמי לא הובא.
דרשות "אל תקרי" - אינן בירושלמי בבלי ל: • פ"ה ה"א [לז.]
עיין מה שכתבנו בברכות פ"א ה"א [ה:].
מקור לתפילת י"ח מתפילת חנה בבלי לא.
הירושלמי דן בזה בברכות השמטות ד"ה ה"ג, ועיין מה שכתבנו שם (בסוף המסכת).
להתפלל בקול או בלחש בבלי לא.
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ד ה"א [כט:], ועיין מה שכתבנו שם.
ישמיע לאוזניו את התפילה בבלי לא.
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ב ה"ד [טז.], ועיין מה שכתבנו שם.
למתפלל מותר לשבת בצד מתפלל אחר בבלי לא:
הירושלמי דן בזה בברכות השמטות ד"ה פ"ד, ועיין מה שכתבנו שם (בסוף המסכת).
אסור להתענות בשבת בבלי לא:
הירושלמי דן בזה בתענית פ"ג הי"א [יז.], ועיין מה שכתבנו שם.
לשבת לפני ואחרי התפילה בבלי לב: • פ"ה ה"א [לז.]
זה שהוא עומד ומתפלל צריך לישב שתי ישיבות - אחת עד שלא יתפלל ואחת משיתפלל, עד שלא יתפלל - אשרי יושבי ביתך, ואחת משיתפלל - אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.
לא הובא.
ברכה בתורתם ובמלאכתם של חסידים בבלי לב: • פ"ה ה"א [לז.]
חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת וכו' על ידי שהיו חסידים היתה ברכה ניתנת בתורתן וברכה נתנת במלאכתן.
הלשון: תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת.
עדיף להתפלל בביתו פ"ה ה"א [לז.]
אמר רבי יוחנן: המתפלל בתוך ביתו כאילו מקיפו חומה של ברזל. מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן: תמן אמר רבי אבא אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן צריך לאדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה, וכה אמר אכן (וכאן אמר כך)? כאן ביחיד וכאן בציבור (ביחיד יתפלל בתוך ביתו, בציבור יתפלל בבית הכנסת. גליון הש"ס על הירושלמי הביא פירוש שאין הכוונה בביתו אלא בבית המדרש. וכן עמודי ירושלים (נדפס בירושלמי לאחר המסכת) דן בזה).
ז: מפורש שעדיף להתפלל בבית הכנסת, ובדף ח. שעדיף להתפלל היכן שלומד. אך אין דעה שעדיף בביתו.
הקב"ה מצוי גם בבתי מדרש פ"ה ה"א [לז.]
דרשו את ה' בהמצאו - איכן (היכן) הוא מצוי? בבתי כניסיות ובבתי מדרשות.
ו. נזכר שהוא מצוי רק בבתי כנסיות ולא בבתי מדרשות.
להיכנס לבית הכנסת שתי דלתות פ"ה ה"א [לז:]
זה שנכנס לבית הכנסת צריך להכנס לפנים משני דלתות.
ח. הביא זאת והסיק שפירושו כשיעור שני פתחים.
היגע בתלמודו לא במהרה משכח פ"ה ה"א [לז:]
אמר רבי יוחנן: ברית כרותה היא, היגע תלמודו בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח. אמר רבי יוחנן ענתנייתא: ברית כרותה היא, היגע תלמודו בצנעה לא במהרה הוא משכח, מה טעם ואת צנועים חכמה. אמר רבי יוחנן: ברית כרותה היא, הלמד אגדה מתוך הספר לא במהרה הוא משכח. אמר רבי תנחום: הסובר תלמודו לא במהרה הוא משכח, מה טעם פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך.
לא הובא, והובא להלכה בשו"ע (יו"ד סי' רמו סעיף כב).
יהי רצון על חלום רע, הטבת חלום - אינה בירושלמי פ"ה ה"א [לז:]
זה שהוא רואה חלום קשה צריך לומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שיהו כל חלומתי שחלמתי, בין בלילה הזה בין בשאר הלילות, בין שחלמתי אני ובין שחלמו לי אחרים, אם טובים הם יתקיימו עלי לששון ולשמחה לברכה ולחיים וכו' הפכת מספדי למחול לי וגו' ולא אבה ה' אלהיך וגו' אז תשמח בתולה וגו'.
נה: כתוב לומר זאת בברכת כהנים. כמו כן יש בנוסח שם כמה שינויים: אינו פותח ב"יהי רצון" אלא ב"רבונו של עולם", לא מביא את פסוקים אלה ועוד. פסוקים אלה הובאו בבבלי (שם) בהטבת חלום בפני שלושה, שאומרים לחולם "טבא הוא וטבא ליהוי וכו'", ובירושלמי לא הובאה הטבת חלום כלל 2 .
הפסקה בכתיבת השם פ"ה ה"א [לז:]
היה כותב את השם - אפילו מלך שואל בשלומו לא ישיבנו. היה כותב שנים או שלשה שמות, כגון אל אלהים ה' - הרי זה גומר את אחד מהן ומשיב שאילת שלום.
לא הובא.
נפל לבור אריות ולכבשן - אין מעידים שמת בבלי לג.
הירושלמי דן בזה ביבמות פט"ז ה"ג [פג.], ועיין מה שכתבנו שם.
גם בעקרבים אין מעידים שמת בבלי לג.
הירושלמי דן בזה ביבמות פט"ז ה"ג [פג.], ועיין מה שכתבנו שם.
השטן מרקד - אינו בירושלמי בבלי לג. • פ"ה ה"א [לח.]
כתוב שבימי ניסן השטן מרקד בין קרניו של שור שחור, וביטוי זה - שהשטן מרקד - הובא בעוד מקומות בבבלי, ובירושלמי לא הובא כלל 3 .
המעשה ברבי חנינא בן דוסא שהוכש בבלי לג. • פ"ה ה"א [לח.]
אמרין עליו על רבי חנינא בן דוסא שהיה עומד ומתפלל ובא חברבר (בלשון הבבלי ערוד, וכן בירושלמי ברכות פ"ח ה"ה [ס:]), והכישו ולא הפסיק את תפילתו, והלכו ומצאו אותו חברבר מת מוטל על פי חורו. אמרו: אי לו לאדם שנשכו חברבר, ואי לו לחברבר שנשך את רבי חנינא בן דוסא. מה עיסקיה דהדין חברבריא? כד הוות נכית (נושך) לבר נשא, אין (אם) בר נשא קדים למיא - חברברא מיית, ואין חברברא קדים למיא - בר נשא מיית. אמרו לו תלמידיו: רבי לא הרגשת? אמר להן: יבא עלי (שבועה), ממה שהיה לבי מתכוין בתפילה אם הרגשתי. אמר רבי יצחק בר אלעזר ברא לו הקב"ה מעיין תחת כפות רגליו לקים מה שנאמר רצון יריאיו יעשה ואת שוועתם ישמע ויושיעם.
לא הובא כל העניין של המים והמעיין 4 , ורש"י (ד"ה ומת) ותוס' (ד"ה אבל) שם הביאו את הירושלמי.
מחלוקת האם הטל נעצר פ"ה ה"ב [לח:]
הירושלמי כאן הובא גם בתענית פ"א ה"א [א:], ועיין מה שכתבנו שם.
אליהו החזיר את הטל כדי לרפא את בן הצרפית פ"ה ה"ב [לח:]
הירושלמי כאן הובא גם בתענית פ"א ה"א [א:], ועיין מה שכתבנו שם.
דיני טעות בתפילת גשם וטל פ"ה ה"ב [לח:]
הירושלמי כאן הובא גם בתענית פ"א ה"א [ב.], ועיין מה שכתבנו שם.
ברכת חונן הדעת בשבת בבלי לג. • פ"ה ה"ב [לט:]
דרבי אמר: תמיהני היאך ביטלו חונן הדעת בשבת, אם אין דיעה תפילה מניין? (בתמיה).
תמיה זו לא הובאה.
מבדיל אפילו עד יום חמישי פ"ה ה"ב [לט:]
אם לא הבדיל במוצאי שבת מבדיל אפילו בחמישי בשבת.
פסחים קה.-קו. נחלקו האם מבדיל רק עד יום רביעי (ולא עד בכלל) או כל השבת (עד שבת הבאה) 5 .
לתת עיניהם בכוס ובנר בהבדלה בבלי לג. • פ"ה ה"ב [לט:]
העונין אמן (על הבדלה) צריכין ליתן עיניהם בכוס ועיניהן בנר.
לא הובא, ונפסק ברמ"א (או"ח סי' רצו סעיף א).
טעמים לאיסור אמירת "על קן ציפור" בבלי לג: • פ"ה ה"ג [מ.]
רבי יצחק בשם רבי סימון: כקורא תיגר על מדותיו של הקב"ה - על קן ציפור הגיעו רחמיך ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך! רבי יוסי בשם רבי סימון: בנותן קיצבה למדותיו של הקב"ה - עד קן ציפור הגיעו רחמיך וכו'. אמר רבי יוסי בי רבי בון: לא עבדין טבות (לא יפה עושים) שעושין למדותיו של הקב"ה רחמים.
הובאו שני טעמים: שמטיל קנאה במעשה בראשית, ושעושה מידותיו של הקב"ה רחמים.
מותר לומר "מודים מודים" ו"קן ציפור" ביחיד בבלי לג: • פ"ה ה"ג [מ.]
הדא דאמר בציבור (שאסור לומר "מודים מודים" או "על קן ציפור יגיעו רחמיך"), אבל ביחיד תחנונים הן.
לא הובא, תוס' (לד. ד"ה אמר) הביא את הירושלמי ופירש זאת לגבי "מודים מודים", ומראה הפנים הביא פירוש שהוא לגבי "על קן ציפור".
מחזירים ש"ץ שטעה בשלוש ברכות פ"ה ה"ג [מ.]
לכל אין מחזירין אותו (ש"ץ שטעה) חוץ ממי שלא אמר מחיה המתים ומכניע זדים ובונה ירושלים, אני אומר מין הוא.
כט. כתב כך רק לגבי ברכת הצדוקים (מכניע זדים).
דברים שרובם ומיעוטם רע, סירוב לעבור לפני התיבה בבלי לד. • פ"ה ה"ג [מ.]
שלשה דברים רובן ומיעוטן רע ובינוניתן יפה - השאור והמלח והסירוב.
הלשון: רובם קשה ומיעוטם יפה.
קורא בתורה ואינו יודע להמשיך פ"ה ה"ג [מ.]
הירושלמי כאן הובא גם במגילה פ"ד ה"ה [לא:], ועיין מה שכתבנו שם.
סירוב לעבור לפני התיבה בבלי לד. • פ"ה ה"ג [מ:]
בתחילה מסרב, שנייה מעמעם, ובשלישית רץ ובא.
הלשון: בשנייה מהבהב, ובשלישית פושט את רגליו ויורד.
להיכן חוזר הטועה בתפילה בבלי לד. • פ"ה ה"ג [מ:]
אמר לון רבי אבון בשם רבי יהושע בן לוי: זה שעובר (לפני התיבה) תחתיו (במקום זה שטעה) יתחיל ממקום שפסק (הטועה). אמרין ליה: והא תנינן מתחילת הברכה שטעה זה! אמר לון: מכיון דעניתון קדושתא כמי שהוא תחילת ברכה (לאחר קדושה נחשב לתחילת ברכה חדשה).
הוזכר גם חילוק בין שלוש הברכות הראשונות, הברכות האמצעיות ושלוש האחרונות 6 .
אמן אחר ברכת עצמו פ"ה ה"ד [מ:]
לא יענה אחר עצמו אמן, ואם ענה הרי זה בור. אית תניי תני: הרי זה בור, ואית תניי תני: הרי זה חכם. אמר רב חסדא: מאן דמר (דאמר) הרי זה חכם - בעונה בסוף (כגון בסוף תפילת שמונה עשרה), ומאן דמר הרי זה בור - בעונה על ברכה וברכה.
מה: חילק שעל בונה ירושלים יענה ועל שאר ברכות לא, ונחלקו רש"י ותוס' האם בונה ירושלים דווקא או גם בסוף ברכות קריאת שמע ופסוקי דזמרא.
ברכות ראשונות ואחרונות בתפילה בבלי לד.
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ב ה"ד [יז.], ועיין מה שכתבנו שם.
כהן שלא נושא את כפיו עובר רק בעשה אחד פ"ה ה"ד [מא.]
הירושלמי כאן הובא גם בברכות פ"ג ה"א [כג:], ועיין מה שכתבנו שם.
ברכת כהנים בעיר שכולה כהנים בבלי לד. • פ"ה ה"ד [מא.]
עיר שכולה כהנים נושאין את כפיהן. למי הן מברכין? לאחיהן שבצפון, לאחיהם שבדרום, לאחיהם שבמזרח, לאחיהם שבמערב. ומי עונה אחריהן אמן? הנשים והטף.
סוטה לח: הלשון "למי מברכין? לאחיהן שבשדות". כמו כן עניית אמן במקרה זה לא הובאה בבבלי.
מקור להשתחוואה באבות ובמודים בבלי לד.
הירושלמי דן בזה בברכות השמטות ד"ה במנהיג, ועיין מה שכתבנו שם (בסוף המסכת).
אגדות על שכר לעוה"ב וימות המשיח - אינן בירושלמי בבלי לד: • פ"ה ה"ה [מא.]
הביא אגדות "כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא וכו' עין לא ראתה אלהים זולתך", ודעה ש"אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד", וכן בעוד מקומות. ובירושלמי לא הובאו כלל 7 .
^ 1.דרך האמוראים בירושלמי להיות נוחים זה לזה כחברים יותר מהאמוראים בבבלי (כדברי הגמרא סנהדרין כד.). עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף נג.
^ 2.דרך הירושלמי למעט בסגולות, ולכן הירושלמי לא מביא הטבת חלום, שהיא פעולה סגולית, אלא רק תפילה על חלום. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף מו.
^ 3.הירושלמי ממעט להזכיר את השטן (ומזכיר רק שהשטן מקטרג), וכן אינו מזכיר שמות מלאכים ושדים, אך הבבלי מזכירם במקומות רבים. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף מז.
^ 4.כדרך הירושלמי להאריך יותר במעשים מאשר הבבלי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף לד.
^ 5.מצאנו בעוד מקום שהבבלי מחלק שעד יום שלישי שייך לשבת שעברה ומיום רביעי ואילך שייך לשבת הבאה, והירושלמי לא מחלק כך. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף לב.
^ 6.אם כן לבבלי מוסבר החילוק בין שבח, בקשה והודאה. ושיטת הירושלמי לא לחלק בין ברכות שבח, הודאה ומצוות. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ט.
^ 7.הבבלי עוסק גם בענייני העתיד לבוא, אך הירושלמי ממעט בזה. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף נח.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








