ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- דפי עבודה / הנחיה ללימוד עצמי
- תורה בכותרות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עמרם בן סולטנה
הכוונה ללימוד המקורות
1. הרגש הספונטני בודאי רוצה לשמוח במפלת האויב, אך ננסה ללבן האם רגש זה טוב וראוי לטפחו או שיש להתגבר עליו. עיינו במקור 1. נראה בפשט הכתובים שצריך לרסן את הרגש הספונטני, ומי שלא מרסן אותו עלול לגרום להסרת העונש מהאויב.
2. עיינו במקורות 2-3. חז"ל הבינו שאכן הפסוק מדבר על כל סוגי האויבים, אפי' המצרים, ויש לטעם זה גם השפעה הלכתית.
3. עיינו במקור 4. במקור זה אנו רואים גישה אחרת בדברי חז"ל; בגמרא מתואר דו-שיח בין מרדכי להמן בזמן שהמן הרכיב את מרדכי על הסוס. על פי הסבר הגמרא הפסוק במשלי מדבר רק על אויב שיש לך בתוך עם ישראל, אבל על אויב מאומות העולם כלל לא דובר.
4. מעיון במקור 5. עולה כי לא רק שיש מקום לומר שאין איסור בשמחה במפלת האויב, אלא נראה שיש ענין בכך.
5. עיינו במקור 6. מצד אחד רואים שאין לד' שמחה כאשר יצירי כפיו מושמדים, אך רואים בברור שהוא משמח בזה אחרים. מי האחרים? אלו שסבלו מאותו צורר. לכן דוקא מהמלאכים נמנעה הזכות מלשיר, אבל ישראל שסבלו ממצרים נשאו שירה.
6. עיינו במקור 7. חק יעקב אומר בברור שלנו מותר לשמוח, ורק אסור לעשות זאת בצורה שנראית שיש שמחה אצל ה' במצב זה.
7. עיינו במקור 8. חוות יאיר מחדד את העובדה שכן אומרים שירה אבל לאחר השמדת האויב ולא בעת עומדו בדין.
8. עיינו במקורות 9-10. ע"פ גרסא זו של המדרשים כלל לא מדובר במצרים, אלא בישראל שלפני קריעת ים סוף היו במצב שנראה די אבוד.
לסיכום ראינו בחז"ל גישה שאין לשמוח במפלת האויב גם אם הוא הגרוע שבאויבים, אך מכנגד רואים בחז"ל ובאחרונים גישה שונה והיא שכלפי אויבים מאומות העולם יש לשמוח במפלתם ובכליונם, ובודאי שיש מקום רב יותר לשמחה זו כאשר אדם מרגיש שהוא שמח שעצם הרע אובד כעת מן העולם ובכך העולם נעשה יותר טהור.
מקורות:
1. ספר משלי פרק כד
(יז) בִּנְפֹל אוֹיִבְיךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ:
(יח) פֶּן יִרְאֶה יְהֹוָה וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ:
2. מדרש פסיקתא דרב כהנא, פסיקתא אחריתא דסוכות
אבל בפסח אין את מוצא שכתב בו אפילו שמחה אחת, ולמה? את מוצא שבפסח התבואה נידונית (ר"ה, טז א) ואין אדם יודע אם עושה היא השנה (הרבה תבואה), אם אינה עושה, לפיכך אין כתיב שם שמחה. דבר אחר, למה אין כתיב שם שמחה, בשביל שמתו בו המצריים... כדאמר שמואל בנפול אויבך אל תשמח (משלי כד, יז).
3. בית יוסף אורח חיים סימן ת"צ
ושבלי הלקט כתב בשם מדרש הרנינו... שהטעם שאין גומרין ההלל כל ימי הפסח הוא, לפי שנטבעו המצריים, וכתיב בנפול אויבך אל תשמח.
4. תלמוד בבלי מסכת מגילה דף טז/א
אמר ליה סק (עלה) ורכב אמר ליה לא יכילנא דכחישא חילאי מימי תעניתא (אינני יכול, מפני שכחש כוחי מימי התענית), גחין (המן התכופף) וסליק (ומרדכי עלה). כי סליק בעט ביה, אמר ליה: לא כתיב לכו בנפל אויבך אל תשמח? אמר ליה: הני מילי בישראל אבל בדידכו כתיב ואתה על במותימו תדרוך.
5. ספר משלי פרק יא
(י) בְּטוּב צַדִּיקִים תַּעֲלֹץ קִרְיָה וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה:
6. ילקוט שמעוני דברי הימים ב - פרק כ - המשך רמז תתרפה
בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו. א"ר יוחנן מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו, לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים, דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה בקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר הקב"ה מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים לפני שירה, א"ר יוסי בר חנינא הוא אינו שש אבל אחרים משיש ודיקא נמי דכתיב כן ישיש ולא כתיב ישוש:
7. חוק-יעקב תצ,ט
דוקא ההלל, לומר שירה לפני הקב"ה, כאילו יש שמחה לפניו, אין אומרים משום מעשי ידיו טובעים בים. אבל אומרים זמן שמחתנו, שיש באבוד רשעים רינה.
8. שו"ת חוות יאיר סימן רכה
ואין להקשות על מדרש הרנינו שכתב דעל כן אין גומרין ההלל משום גמ’ דמעשי ידי טובעים בים ממ"ש פ"ק דברכות שלא אמר דוד הללויה עד שראה במפלתן של רשעים שנא’ יתמו חטאים וגו’ דאין לומר דדווקא בשעת מפלה אין לומר שירה דא"כ כ"ש אנן דנגמר הלל כל ימי פסח ואפשר הואיל שהיה מפלתן בימים ההם בזמן הזה הוי שפיר שעת מפלתן א"נ י"ל דבשלמא הלל בשלימתו וכשגומרין אותו הוי שמחת אלהים...כך נ"ל לתרץ לפי מ"ש במדרש הרנינו, אבל לפי האמת נראה כמ"ש דדווקא בשעת המפלה כענין בצאת לפני החלוץ ויפה דקדקו רז"ל באותה שעה בקשו מ"ה לומר שירה מש"כ בתר הכי.
9. מדרש רבה שמות פרשה כג פסקה ז
ד"א אז ישיר משה הה"ד (תהלים סח) קדמו שרים אחר נוגנים. א"ר יוחנן בקשו המלאכים לומר שירה לפני הקב"ה באותו הלילה שעברו ישראל את הים ולא הניחן הקב"ה א"ל לגיונותי נתונין בצרה ואתם אומרים לפני שירה הה"ד ולא קרב זה אל זה כל הלילה כמה דתימא (ישעיה ו) וקרא זה אל זה ואמר וכיון שיצאו ישראל מן הים באו המלאכים להקדים שירה לפני הקדוש ב"ה א"ל הקב"ה יקדמו בני תחלה הה"ד אז ישיר משה אז שר לא נאמר אלא אז ישיר שהקב"ה אמר ישיר משה ובני ישראל תחלה.
10. תנחומא ישן בשלח יג
בני נתונין בצרה ואתם מקלסין לפני.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.

נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.

שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.

שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.

יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.

אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.

נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.

עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.

עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.

נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.

רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.










