(סה: תחילת פרק אלו דברים עד סו: 6-)

הפסח דוחה שבת

א. המקור (משנה + ברייתא + דיון ברבע התחתון)

[הקדמה -
מניין שתמיד דוחה שבת –

1. 1.למשנתנו ניתן לומר "מועדו" ("להקריב לי במועדו" – במדבר כח).
2. 2.לברייתא שלא לומדת ממועדו – "עולת שבת בשבתו על עולת התמיד ונסכה"].

המקור שגם פסח דוחה שבת -

1. 1.משנתנו – "ויעשו בנ"י את הפסח במועדו" (במדבר ט, ב).
2. 2.הלל לבני בתירא – לומדים את זה מקרבן תמיד:
   A. גזירה שווה ("במועדו – במועדו").

B. קל וחומר מהתמיד שאין ענוש כרת.

הערות -

1. באמת אמר קודם את הקל וחומר, למרות שידע את הגז"ש כי אמר שלמרות שלא קיבלו מרבותיהם את הגז"ש, היו צריכים לדרוש קל וחומר מעצמם.

2. הם דחו את הקל וחומר – יש חומרות בתמיד שהוא תדיר + כליל.

ב. הבאת סכין למקדש בשבת

A. במשנה נחלקו לגבי מכשירי הקרבן שיכל לעשות לפני שבת –

            רבנן – אסור (אפילו באיסורי דרבנן)

            ר"א – מותר (אפילו באיסורי דאורייתא).

B. בברייתא, לפי רבנן שאסור,
שאלו בני בתירא את הלל מה לעשות אם שכח את הסכין? (טלטול מחוץ לתחום/ברה"ר)
ואמר להם בסוף כפי שהעם עשה –לשים הסכין בצמר של הכבש וכך להביאו.

            בעיות עם פתרון זה:

1. 1.עושה עבודה בקודשים?

(כמו שנאמר לגבי בכור "לא תעבוד בבכור שורך")

תשובה –מקדיש רק בסוף.

קשה – אסור מדרבנן להקדיש בשבת ויו"ט?

תשובה – מותר אם זה קרבן שקבוע לו זמן (גם לפי רבנן שאוסרים מכשירי קרבן).

1. 2.מחמר – מנהיג בהמה עם משא עובר על "לא תעשה כל מלאכה... ובהמתך...".
2. 3.תשובה – זה בשינוי ("כלאחר יד"), ואפילו שלרבנן גם מכשירין שהן דרבנן אסורים, כאן שזה שינוי גמור – מותר (כי אף אחד לא סוחב עם כבש).
   (וזה היה הספק של בני בתירא, וענה להם הלל ששמעיה ואבטליון התירו).

(סו: שליש עליון)

ג. אגדתא – גאווה וכעס

א. ר"י-רב: כל המתגאה –

1. 1.חכמתו מסתלקת -
   באותה ברייתא הלל קנטר אותם על שלא ידעו שפסח דוחה שבת, כי לא שמשו את שמעיה ואבטליון, ומיד אחרי זה שאלוהו לגבי הבאת הסכין ושכח מה למד משמעיה ואבטליון.
2. 2.נבואתו מסתלקת –

שופטים ה,ז – "בימי שמגר בן ענת... חדלו ארחות... עד שקמתי אם בישראל",
ובפסוק יב – "עורי עורי דבורה, עורי עורי דברי שיר" – נסתלקה ממנה שכינה והתפללה לה' שתשוב.

ב. ר"ל – כל הכועס -

1. 1.חכמת מסתלקת -
   משה כעס על החיילים שבאו ממלחמת מדין שהחיו את הנקבות, ואז שכח את דיני הכשרת כלי מדין ולכן אלעזר הכהן לימדם (הוא למדם ממשה לפני שמשה שכחם).
2. 2.נבואתו מסתלקת –

ג. אגב, רבי מני ב"פ – כל הכועס מורידין אותו מגדולתו,
(שמ"א ט"ז) כשבא שמואל למשוח אחד מבני ישי למלך, כתוב על אליאב – "כי מאסתיהו" – משמע שמראש היה ראוי,
ולמה נמאס ממלוכה - כי נטה לכעס, כמו שרואים בפרק הבא שכעס על דוד שבא למלחמת גלית.