ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פסחים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
(סה: תחילת פרק אלו דברים עד סו: 6-)
הפסח דוחה שבת
א. המקור (משנה + ברייתא + דיון ברבע התחתון)
[הקדמה -
מניין שתמיד דוחה שבת –
- 1.למשנתנו ניתן לומר "מועדו" ("להקריב לי במועדו" – במדבר כח).
- 2.לברייתא שלא לומדת ממועדו – "עולת שבת בשבתו על עולת התמיד ונסכה"].
המקור שגם פסח דוחה שבת -
- 1.משנתנו – "ויעשו בנ"י את הפסח במועדו" (במדבר ט, ב).
- 2.הלל לבני בתירא – לומדים את זה מקרבן תמיד:
A. גזירה שווה ("במועדו – במועדו").
B. קל וחומר מהתמיד שאין ענוש כרת.
הערות -
1. באמת אמר קודם את הקל וחומר, למרות שידע את הגז"ש כי אמר שלמרות שלא קיבלו מרבותיהם את הגז"ש, היו צריכים לדרוש קל וחומר מעצמם.
2. הם דחו את הקל וחומר – יש חומרות בתמיד שהוא תדיר + כליל.
ב. הבאת סכין למקדש בשבת
A. במשנה נחלקו לגבי מכשירי הקרבן שיכל לעשות לפני שבת –
רבנן – אסור (אפילו באיסורי דרבנן)
ר"א – מותר (אפילו באיסורי דאורייתא).
B. בברייתא, לפי רבנן שאסור,
שאלו בני בתירא את הלל מה לעשות אם שכח את הסכין? (טלטול מחוץ לתחום/ברה"ר)
ואמר להם בסוף כפי שהעם עשה –לשים הסכין בצמר של הכבש וכך להביאו.
בעיות עם פתרון זה:
- 1.עושה עבודה בקודשים?
(כמו שנאמר לגבי בכור "לא תעבוד בבכור שורך")
תשובה –מקדיש רק בסוף.
קשה – אסור מדרבנן להקדיש בשבת ויו"ט?
תשובה – מותר אם זה קרבן שקבוע לו זמן (גם לפי רבנן שאוסרים מכשירי קרבן).
- 2.מחמר – מנהיג בהמה עם משא עובר על "לא תעשה כל מלאכה... ובהמתך...".
- 3.תשובה – זה בשינוי ("כלאחר יד"), ואפילו שלרבנן גם מכשירין שהן דרבנן אסורים, כאן שזה שינוי גמור – מותר (כי אף אחד לא סוחב עם כבש).
(וזה היה הספק של בני בתירא, וענה להם הלל ששמעיה ואבטליון התירו).
(סו: שליש עליון)
ג. אגדתא – גאווה וכעס
א. ר"י-רב: כל המתגאה –
- 1.חכמתו מסתלקת -
באותה ברייתא הלל קנטר אותם על שלא ידעו שפסח דוחה שבת, כי לא שמשו את שמעיה ואבטליון, ומיד אחרי זה שאלוהו לגבי הבאת הסכין ושכח מה למד משמעיה ואבטליון. - 2.נבואתו מסתלקת –
שופטים ה,ז – "בימי שמגר בן ענת... חדלו ארחות... עד שקמתי אם בישראל",
ובפסוק יב – "עורי עורי דבורה, עורי עורי דברי שיר" – נסתלקה ממנה שכינה והתפללה לה' שתשוב.
ב. ר"ל – כל הכועס -
- 1.חכמת מסתלקת -
משה כעס על החיילים שבאו ממלחמת מדין שהחיו את הנקבות, ואז שכח את דיני הכשרת כלי מדין ולכן אלעזר הכהן לימדם (הוא למדם ממשה לפני שמשה שכחם). - 2.נבואתו מסתלקת –
ג. אגב, רבי מני ב"פ – כל הכועס מורידין אותו מגדולתו,
(שמ"א ט"ז) כשבא שמואל למשוח אחד מבני ישי למלך, כתוב על אליאב – "כי מאסתיהו" – משמע שמראש היה ראוי,
ולמה נמאס ממלוכה - כי נטה לכעס, כמו שרואים בפרק הבא שכעס על דוד שבא למלחמת גלית.
שיעור דף יומי בקיצור - באדיבות הדף היומי של אתר סיני

גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.

מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.

נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.

שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.

שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.

יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.

אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.

נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.

עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.

עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.













