ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
התוספות מפרשים שכוונת הגמרא בתירוצה לומר ש'שה לבית אבות לאו דאורייתא', ומדין תורה אין הקטן יכול להימנות כלל על הפסח, והתורה לא הכלילה אותו במנויים על קרבן הפסח, לכן גם אינו יכול לאכול ממנו. אלא שרבנן תיקנו שקטן יאכל כדי לחנך אותו במצוות.
והקשו התוספות איך מותר על מנת לחנך את הקטן להאכיל אותו איסור, הרי אסור להאכיל דברים אסורים גם לקטנים (ספייה לקטן)? ותירצ ו ש"לא אסור אלא דומיא דשרצים ונבילות".
אבל במקום שיש "חינוך מצווה" מותר להאכיל לקטן דבר איסור.
המגן אברהם (שמג, ג) מביא את דברי ר' ירוחם (אדם וחוה, א, א) שמותר לתת לקטן לעבור איסור, אם המטרה היא לצורך מצווה, וכמו לתקוע בשופר בשבת, שהמשנה כותבת (ר"ה דף לב ע"ב לפי פירוש רש"י שם) שנותנים לקטנים לתקוע כדי לחנכם במצוות. וכנראה שזהו גם המקור לדברי התוספות. רעק"א (מערכה ח) מקשה עליו שאין דמיון בין המקרים, כי תקיעת שופר אסורה מדרבנן, ואילו אכילת פסח שלא למנוייו היא איסור דאורייתא? ואיך תוספות יכולים ללמוד להתיר איסור דאורייתא על ידי מצוות חינוך?
המנחת חינוך (ז, ה) מבאר שסברת התוס' היא שדין חינוך הוא רק בשביל שהקטן כשיגדיל ימשיך לקיים את המצוות, ולכן כל דבר שמותר לגדול לעשות, לא אסור לקטן מדין חינוך. אמנם האחיעזר (ג, פא אות כו) דחה סברא זו (שהובאה בתרוה"ד פו"כ סב), כי היא יכולה להיות נכונה רק אם מצוות החינוך היא מדרבנן, אז ניתן לפי טעם הגזירה להחליט מתי היא תקפה, אמנם מתוספות משמע שסברו שמצוות חינוך דאורייתא, ולכן לא ניתן לדרוש טעמא דקרא ולהוציא ממנו דינים. והגרז"ן גולדברג שליט"א (בכתב עת הלכה ורפואה עמוד רלא ורמג) תירץ את קושיית האחיעזר וביאר שזה לא נחשב טעמא דקרא, כי לא יתכן שהתורה תאסור לקטן משהו רק בגלל קטנותו, וכמו בציצית שאצל גדול שיש מצווה יכול ללבוש כלאיים ועשה דוחה לא תעשה, מסתבר שגם לקטן מותר, אף שאין לו מצווה. וכן קטן כהן שמת אביו, לא יעלה על הדעת שבגלל שאין לו מצווה להיטמא, יהיה אסור לו להיטמא, כי אסור לו מדין חינוך להיטמא למת. לפי זה הוא כותב שאם לא נמנה הקטן על הפסח יהיה אסור לקטן לאכול מהפסח, כי זה אסור גם לגדול.
האחיעזר מביא את העמודי אור שמבאר שלדעת תוספות מותר להאכיל לקטן דברים אסורים באיסור שנובע ממצוות עשה, כמו אכילת פסח שלא למנוייו, ואין זה דומה לאיסור נבילות שהוא איסור לאו, ולכן אסור להאכיל נבילה לקטן גם לצורך חינוך. האחיעזר דוחה את דבריו מהגמרא ביבמות (דף קיד שעוסקת באיסור הספייה לקטן) שכתבה שיש איסור להאכיל לקטן תרומה טמאה, ולמרות שהאיסור הוא איסור 'עשה', ולכן ברור שאין זו כוונת התוס'.
מדברי תוס' אלו למדו האחרונים היתרים מיוחדים בדיני חינוך:
א. חתם סופר (או"ח א, פג) למד מהתוספות שמותר להכניס שוטה למוסד שבו יהפכו אותו לבר דעת, ומחויב במצוות, גם אם במוסד זה אוכלים נבילות וטריפות. מדבריו נראה שהבין שסברת התוספות היא שלא נאמר איסור להאכיל קטן איסור, אלא אם כן המטרה היא לעשות עבירה בכך, אבל אם נותנים לו בכוונה שיעשה מצווה על ידי זה, התורה כלל לא אסרה, ולכן ניתן ללמוד מזה גם כאן (לא כהסבר המנחת חינוך שבגלל שזה מותר לגדול, מותר גם לקטן).
ב. רעק"א (שו"ת קמא סי' טו) דוחה מישהו שסבר שמותר לתת לקטן להביא סידור לבית הכנסת גם במקום שאין בו עירוב, כיון שיש בזה מצווה, שהרי הותר לקטן לעשות עבירה רק לצורך חינוך למצווה שהוא עצמו מקיים, ולא לצורך קיום מצווה של מבוגר. אבל באמת לצורך עצמו מותר לתת לו להביא את הסידור לבית הכנסת.
ג. הר צבי (יור"ד (רלד) למד מזה שאולי מותר למחוק את הלוח למרות שכתוב עליו שם ד' (בעז"ה) כיון שזה לצורך חינוך. וכתב שיש לדחות שבפסח הקטן מבצע את העבירה, ולכן משום חינוך מותר, אך לא מצאנו שלגדול מותר לעבור עבירה על מנת לחנך את הקטן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
