ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- שמונה פרקים לרמב"ם
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
בַּטֶּבַע הָאֱנוֹשִׁי
המידות המזגיות
לֹא יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם בַּטֶּבַע, מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ, בַּעַל מַעֲלָה, וְלֹא בַּעַל חֶסְרוֹן, כְּמוֹ שֶׁלֹּא יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם בַּטֶּבַע בַּעַל מְלָאכָה מִן הַמְּלָאכוֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת. אֲבָל יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה בַּטֶּבַע מוּכָן• אֶל מַעֲלָה אוֹ אֶל פְּחִיתוּת, בְּשֶׁיִּהְיוּ פְּעֻלּוֹת זוֹ קַלּוֹת עָלָיו מִפְּעֻלּוֹת זוּלָתָהּ. מְשַׁל זֶה, שֶׁיִּהְיֶה אָדָם שֶׁמִּזְגּוֹ נוֹטֶה אֶל הַיֹּבֶשׁ, וְיִהְיֶה עֶצֶם מֹחוֹ זַך, מְעַט הַלֵּחֻיּוֹת, הִנֵּה זֶה יֵקַלּוּ עָלָיו הַזְּכִירָה וַהֲבָנַת הָעִנְיָנִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עַל אִישׁ בַּעַל לֵחָה לְבָנָה, רַב הַלֵּחוּת בַּמֹּחַ. אֲבָל אִם יֻנַּח אוֹתוֹ הַמּוּכָן בְּמִזְגּוֹ אֶל זֹאת הַמַּעֲלָה•, מִבְּלִי לִמּוּד כְּלָל, וּמִבְּלִי שֶׁיְּעוֹרְרוּ בּוֹ כֹּחַ - הֲרֵי הוּא יִשָּׁאֵר סָכָל בְּלֹא סָפֵק. וְכֵן אִם יְלַמְּדוּ וִיבוֹנְנוּ אֵת זֶה עַב הַטֶּבַע, רַב הַלֵּחוּת - הֲרֵי הוּא יֵדַע וְיָבִין, אֲבָל בְּקֹשִׁי וּבִיגִיעָה. וְעַל זֶה הָאֹפֶן בְּעַצְמוֹ יִהְיֶה אִישׁ שֶׁמֶּזֶג לִבּוֹ יוֹתֵר חַם מִן הָרָאוּי מְעַט, וְיִהְיֶה גִּבּוֹר, רְצוֹנִי לוֹמַר: מוּכָן אֶל הַגְּבוּרָה, וְאִם יְלֻמַּד הַגְּבוּרָה יִהְיֶה גִּבּוֹר בְּקַלּוּת; וְאַחֵר מֶזֶג לִבּוֹ יוֹתֵר קַר מִן הָרָאוּי, וְהוּא מוּכָן אֶל רֹך הַלֵּבָב וְהַפַּחַד, וְאִם יְלֻמַּד וְיֻרְגַּל לָזֶה יְקַבְּלוֹ בְּקַלּוּת, וְאִם תְּכֻוַּן בּוֹ הַגְּבוּרָה - בְּקֹשִׁי יִהְיֶה גִּבּוֹר, אֲבָל יִהְיֶה אִם יֻרְגַּל בְּלֹא סָפֵק.
טעות החשבים שהכול תלוי בהולדה
שמונה פרקים לרמב"ם (50)
בשביל הנשמה
41 - פרק ח'
42 - פרק ח' חלק ב
43 - פרק ח' חלק ג
טען עוד
___________________________________
בַּטֶּבַע מוּכָן – בעל נטייה מולדת. הַמַּעֲלָה – יתרון הזיכרון. יִּבְדּוּן – ימציאו. בַּעֲלֵי גְּזֵרַת הַכּוֹכָבִים – אסטרולוגים. מוֹלְדוֹת – המזל שבו נולדו. מְסוּרִים אֵלָיו – בעל בחירה חופשית. מִזְגִּית – שמזג ותכונת נפשו נוטה לאחד הצדדים. יְּחֻיַּב – יוכרח לעשות. הַצִּוּוּי וְהַהַזְהָרָה הַתּוֹרִיִּים – המצוות והעברות שבתורה. מִמֶּנּוּ קְצָתֵנוּ – במשפט בני אדם.
ביאורים
פרק שמיני עוסק בבחירה החופשית של האדם. כבר בפרק השני עסק הרמב"ם בנושא החירות – בקביעתו באילו חלקים באדם קיימת הבחירה. בפרק זה מרחיב הרמב"ם את היריעה על נושא יסודי זה מעבר לקביעה העקרונית אודות הבחירה. הקביעה הראשונה שבה פותח הרמב"ם היא שהאדם לא נולד בעל מעלה או חיסרון. הכוונה היא שאי אפשר לשבח אדם על איזו מעלה שיש בו או לגנותו על פחיתות שקיימת בו, מיד בלידתו. האדם לא נולד עם יכולות גמורות אלא עם כישרונות פוטנציאליים בלבד (המושגים שבהם משתמש הרמב"ם לקוחים מן הרפואה היוונית שהייתה מקובלת גם בימי הביניים. על פי תפיסתם, בריאות האדם נקבעה על פי האיזון בין ארבע "מרות" (לחויות): שחורה, לבנה, אדומה וצהובה). אדם יכול להיוולד עם כישרון מסוים: כישרון מוסיקלי, תכונת נפש שנוטה לגבורת הנפש באופן טבעי וכו'. אין הכוונה שמדובר בכוח שנקנה כבר וקיים כרגע באופן זמין, אלא שלאדם בעל כישרון כזה יקל יותר להשיג את היעד מאדם אחר הנטול כישרון זה. את הקביעה החד משמעית הזו כותב הרמב"ם כדי שלא נטעה אחר התפיסות האסטרולוגיות הטוענות שאדם נולד בטבעו בעל מעלה או חיסרון בהתאם לזמן לידתו. אמנם ייתכן שאדם נולד עם כישרון או היעדר כישרון לתכונה מסוימת, אך אין זו פחיתות או מעלה. קביעת עיקרון זה חשובה ביותר שכן היא הבסיס המוסרי לציוויי התורה. הרי אין טעם לצוות את מי שבלאו הכי מוכרח לפעול בצורה מסוימת מלידתו. זהו גם הבסיס לעצם אפשרות הלימוד בכלל וכן לכל טענה נגד מעשה שלילי שנעשה על ידי מישהו. עיקרון היסוד שינחה אותנו בפרק זה אפוא הוא – האדם הוא בעל בחירה. אין אף גורם חיצוני שכופה עליו או מכריח אותו לעשות מעשה כלשהו.
הרחבות
אפשר לחזות עתידות על פי הכוכבים?
כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּחְשֹׁב לַאֲמִתִּיּוֹת אוֹתָן הַהֲזָיוֹת שֶׁיִּבְדּוּן בַּעֲלֵי גְּזֵרַת הַכּוֹכָבִים. "שכל אותן הדברים כולן של גזרת הכוכבים... כל אותן הדברים אינן דברי חכמה כלל, וטפשות הן, וראיות ברורות שאין בהן דופי יש לי לבטל כל עיקרי אותן הדברים" [אגרות הרמב"ם, אגרת לחכמי מונטפשליר].
לעומת גזירת הכוכבים (אסטרולוגיה) שאותה מגנה הרמב"ם, משבח הרמב"ם את חכמת הכוכבים (אסטרונומיה) שהיא 'חכמה ודאית' ו'מפוארה הרבה'.
האם יש לכוכבים השפעה על נטייה מולדת?
בַּאֲשֶׁר הֵם טוֹעֲנִים כִּי מוֹלְדוֹת בְּנֵי הָאָדָם יְשִׂימוּם בַּעֲלֵי מַעֲלָה אוֹ בַּעֲלֵי פְּחִיתוּת. עמדתו של הרמב"ם, סותרת לכאורה את דברי הגמרא במסכת שבת שמתארת השפעה מוחלטת של הכוכבים על הנטייה הטבעית: "האי מאן דבמאדים יהי גבר אשיד דמא. אמר רבי אשי: אי אומנא, אי גנבא, אי טבחא, אי מוהלא". (תרגום: מי שנולד במזל מאדים, יהיה שופך דמים: רופא, רוצח, שוחט, מוהל) [מסכת שבת קנו.]. הרמב"ם מתייחס לדברי הגמרא: "ואני יודע שאפשר שתחפשו ותמצאו דברי יחידים מן החכמים בתלמוד ובמדרשות, שדבריהן מראין שבשעת תולדתו של אדם יגרמו לו הכוכבים כך וכך. אל יקשה זה בעיניכם! אין ראוי לאדם להניח דברים של דעת, ושכבר נתאמתו בראיות, וינער כפיו מהן, ויתלה בדברי יחיד מן החכמים" [אגרות הרמב"ם, אגרת לחכמי מונטפשליר].
לעומת הרמב"ם, הגר"א נקט כדברי הגמרא הזו למעשה: "כי האדם אי אפשר לו לשבור דרכו, כלומר מזלו שנולד בו ... וכשנולד במזל רע, אז על זה ניתנה הבחירה ביד האדם, שיוכל לאחוז במזלו לאיזה דבר שירצה להיות" [הגר"א בפירושו למשלי, כב ו]. וכן משמע בדעת התוספות (עיין בנדה טז: ד"ה הכל)
שאלות לדיון
מה הן ההשלכות שמביא הרמב"ם אילו לא הייתה בחירה חופשית?
האם ישנם מצבים שבהם ניטלה מהאדם בחירתו או שלעולם בכוח האדם להתגבר ולבחור בטוב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
