ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ליל הסדר
- משעבוד לגאולה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
משה ישכר דב בן אברהם ז"ל
המצוות שאנו נפגשים איתן בליל הסדר אינן לזכר בעלמא, אלא באות לחרוט בתוכנו את עובדת יציאת מצרים באופן חי, מציאותי - הווי. "סיפור" יציאת מצרים - לא לימוד בעלמא. דומה למושג סיפורי צדיקים אשר התפתח הרבה בחסידות אבל שורשו מצוי כבר בחז"ל - להתחקות על מעשיהם של גדולים. זהו סוג התבוננות המפגיש אותנו עם מדרגת החיים של האיש, של המציאות, ולגרום שאותם החיים יהיו בנו ממש. כך אנו מוזמנים בכל שנה מחדש לספר ולחיות, להיות משיקים אל נקודת היסוד הלאומית-אמונית הזאת, כאילו אנו בעצמנו נוצרים עתה יחד עמה.
ולגודלה של לידת החיים הקבועה והמתחדשת הזאת, אין אנו מסוגלים לתת לה הגדרה חיובית - אלא הגדרה שלילית: "יציאה ממצרים" - ולא כניסה אל מהות חדשה ומוגדרת; "פסיחה" על בתי בני ישראל - בלא שנוכל לכנות בשם את ההוויה הישראלית שנולדה ונתהוותה ברגע הפסיחה הזה. ההוויה הזו כולה חלק ד' יתברך, "אני ולא מלאך, אני ולא שרף אני ד'" וכו', קוב"ה וישראל חד הם. וכן במתן תורה - מצוות האמונה לדורות - כך היא מנוסחת: "אנוכי ד' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" - כביכול המשמעות העצמותית של היציאה ממצרים לדורות עולם היא ה"אנוכי ד' אלוקיך" (ועיין סמ"ק מצות עשה א). כי ע"י שיצאנו, נפגשנו עם המציאות המקורית שלשמה נברא העולם - פגישת חיים של מגמה, תוכן ומשמעות. והמגמה היא שהאמת האלוקית, בגילויי פניה דרך חייה של האומה הזו וגלגולי נסיבותיהם, תאיר פני עולם ומלואו. ואולי משום 'כך נקרא חג הפסח - "שבת" - "ממחרת השבת". כלומר, אע"פ שכל קדושת הזמנים מהותה חידוש - "החודש הזה לכם ראש חדשים". חידוש הזמן וקידוש הזמן, לעומת שבת בראשית שהיא קביעא וקיימא, מ"מ מגלה הפסח שכל חידוש החיים שישראל מגלים בעולם אינם אלא מכוונים בשורשם אל הקדושה העולמית הקבועה וקיימת בעולם מיסוד קדושת השבת.
בעולת ראיה (ח"א עמ' קעט) מבאר הרב זצ"ל ש"הפסח אינו נאכל אלא צלי", ומ"מ "אינו נאכל אלא למנויו" - קרבן הציבור והיחיד הזה - "נאכל דוקא בצליה - באופן שטעמו המקודש מוכרח שיהיה אצור כולו וכנוס בתוכיותו, וזאת היא פעולת הצליה המכנסת את כל הכח שבבשר בתוכו, בלא התפזרות מחוצה לו", וע"כ בו מתגלה לפנינו כל האומה בריכוז כ"כ נפלא, ביחידות גמורה כאישיות אחת, אבל קודמת לכך - "שאינו נאכל אלא למנויו" - כל יחיד ויחיד ממקום שהוא בו ושבכל דור ודור חייב להיות אף הוא - אצור בנשמתה הגדולה של האומה בכללה - "להתמנות" - צריך הוא הזמנה מיוחדת והסכמה עצומה להתקשר בעומק הקדושה של נשמת האומה הפנימית".
כלומר, היסוד הנשגב כ"כ - מושג הפסח - האומה הישראלית בריכוזה - כביכול בחינת הקביעא וקיימא של עם ישראל, הוא בעצמו צריך להיות נפגש עם כל אחד ואחד מאיתנו המיסב לסדר וזוכה לראות בעצמו כאילו הוא יצא עתה מן השעבוד - ולהתמנות על מדריגת הפסח הזאת, וכאן בא כבר תפקידו של היסוד השני - יסוד החירות, המבוטא במצה ובביעור החמץ. דוקא ע"ג ומתוך יסוד הפסח - יצירתנו המוצקה האחדותית והאיתנה, מעשה אלוקי נורא, מוחלט ונצחי, המקיף כאחת דורות עולם עד לגאולה האחרונה, חייבת לבוא מבחינתנו - ההתבוננות השניה - החירות: עבודה נפלאה של שחרור והתנקות מכל סיג ופגם מכל המעיב והמעכב. גם בחדרי החדרים ובתהומות הנפש הפרטיים, בטהרה פנימית מוסרית מקודשה - "נר ד' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן", וגם מן המעכב במערכות הכלליות הציבוריות, להתרומם מעל יסורי הנפש המחניקים את הקומה הלאומית הגדילה והולכת, ומדמים לעצור את מלוא קוממיותה.
וכל עבודת החירות הזאת - התיישרות המידות הפנימיות שלנו - במצה לחם עוני - לשון ענוה (חת"ס), ובתיקון הלשון פסח - פה סח (שפ"א), ובכל מה שנתיישב בדעתינו ונרומם בתוכנו מידה אחרי מידה, בלא להשאיר משהו של חמץ במובנינו בפרטי, להיעשותינו כבני מלכים ובני חורין ממש - איננה אלא מקבילה במילואה אל מה שאנחנו חייבים להיות מלאי ציפיית ישועה, חדורים וחבוקים ואצורים בנשמתה הגדולה של האומה בכללה באהבת נפש וב"כולך יפה רעייתי ומום אין בך", ו"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה" - מדרגת הפסח.
ועבודת הקודש החירותית הזאת צריכה להיעשות במלוא החידוש והעוצמה מנקודת ההתחלה - "מתחיל בגנות" - בכל דור ודור מחדש. משום שהחירות היא עומק הנפש המושג דוקא ע"י הסרת המעיק והחוצץ, המנסה לטשטש את הצביון העצמי הטבעי. ולכן בכל דור ודור ובכל שנה ושנה כאשר אנו מתגברים ומבססים את חירותנו מחדש מכל המעכבים ובאים לפי נסיבות ואירועי הזמן, כן מוסיפה ומתעמקת בתוכינו זהותינו הטבעית האמיתית. וכך מהלך סיפורה של יציאת מצרים הולך ונבנה בתוכנו דוקא מתוך השאלות והקושיות אשר לפי דעתו של השואל ומצבו ושעתו, ובדרך מפותלת זו הוא שב ונותן עוצמה ורוב כח אל נקודת הראשית הפנימית של כולנו - הפסח - עובדת יציאת מצרים בעצמותה.
ומסילת הגאולה על מעקשיה ונפתוליה הרבים הולכת ועושה את דרכה דרך מאורעות השעה והדור, דרך עבודת החירות של כל אחד ואחד מאיתנו הזוכה "להתמנות" באמת, לזמן עצמו בהסכמה עצומה להתקשר אל נשמת האומה הפנימית. ומדריגת "בניסן נגאלו" הולכת ונעשית ל"בניסן עתידין להגאל" דרך "ליל הסדר" שעל נדבכיו וסולם דרגותיו מסודרים אנו ומעשינו, כאשר בכל דור ודור אנו זוכים להראות עצמינו למרות כל הסובב אותנו, בני חורין - כאילו יצאנו עתה ממצרים. "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל", במהרה בימינו, אמן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
