ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ליל הסדר
- משעבוד לגאולה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
משה ישכר דב בן אברהם ז"ל
המצוות שאנו נפגשים איתן בליל הסדר אינן לזכר בעלמא, אלא באות לחרוט בתוכנו את עובדת יציאת מצרים באופן חי, מציאותי - הווי. "סיפור" יציאת מצרים - לא לימוד בעלמא. דומה למושג סיפורי צדיקים אשר התפתח הרבה בחסידות אבל שורשו מצוי כבר בחז"ל - להתחקות על מעשיהם של גדולים. זהו סוג התבוננות המפגיש אותנו עם מדרגת החיים של האיש, של המציאות, ולגרום שאותם החיים יהיו בנו ממש. כך אנו מוזמנים בכל שנה מחדש לספר ולחיות, להיות משיקים אל נקודת היסוד הלאומית-אמונית הזאת, כאילו אנו בעצמנו נוצרים עתה יחד עמה.
ולגודלה של לידת החיים הקבועה והמתחדשת הזאת, אין אנו מסוגלים לתת לה הגדרה חיובית - אלא הגדרה שלילית: "יציאה ממצרים" - ולא כניסה אל מהות חדשה ומוגדרת; "פסיחה" על בתי בני ישראל - בלא שנוכל לכנות בשם את ההוויה הישראלית שנולדה ונתהוותה ברגע הפסיחה הזה. ההוויה הזו כולה חלק ד' יתברך, "אני ולא מלאך, אני ולא שרף אני ד'" וכו', קוב"ה וישראל חד הם. וכן במתן תורה - מצוות האמונה לדורות - כך היא מנוסחת: "אנוכי ד' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" - כביכול המשמעות העצמותית של היציאה ממצרים לדורות עולם היא ה"אנוכי ד' אלוקיך" (ועיין סמ"ק מצות עשה א). כי ע"י שיצאנו, נפגשנו עם המציאות המקורית שלשמה נברא העולם - פגישת חיים של מגמה, תוכן ומשמעות. והמגמה היא שהאמת האלוקית, בגילויי פניה דרך חייה של האומה הזו וגלגולי נסיבותיהם, תאיר פני עולם ומלואו. ואולי משום 'כך נקרא חג הפסח - "שבת" - "ממחרת השבת". כלומר, אע"פ שכל קדושת הזמנים מהותה חידוש - "החודש הזה לכם ראש חדשים". חידוש הזמן וקידוש הזמן, לעומת שבת בראשית שהיא קביעא וקיימא, מ"מ מגלה הפסח שכל חידוש החיים שישראל מגלים בעולם אינם אלא מכוונים בשורשם אל הקדושה העולמית הקבועה וקיימת בעולם מיסוד קדושת השבת.
בעולת ראיה (ח"א עמ' קעט) מבאר הרב זצ"ל ש"הפסח אינו נאכל אלא צלי", ומ"מ "אינו נאכל אלא למנויו" - קרבן הציבור והיחיד הזה - "נאכל דוקא בצליה - באופן שטעמו המקודש מוכרח שיהיה אצור כולו וכנוס בתוכיותו, וזאת היא פעולת הצליה המכנסת את כל הכח שבבשר בתוכו, בלא התפזרות מחוצה לו", וע"כ בו מתגלה לפנינו כל האומה בריכוז כ"כ נפלא, ביחידות גמורה כאישיות אחת, אבל קודמת לכך - "שאינו נאכל אלא למנויו" - כל יחיד ויחיד ממקום שהוא בו ושבכל דור ודור חייב להיות אף הוא - אצור בנשמתה הגדולה של האומה בכללה - "להתמנות" - צריך הוא הזמנה מיוחדת והסכמה עצומה להתקשר בעומק הקדושה של נשמת האומה הפנימית".
כלומר, היסוד הנשגב כ"כ - מושג הפסח - האומה הישראלית בריכוזה - כביכול בחינת הקביעא וקיימא של עם ישראל, הוא בעצמו צריך להיות נפגש עם כל אחד ואחד מאיתנו המיסב לסדר וזוכה לראות בעצמו כאילו הוא יצא עתה מן השעבוד - ולהתמנות על מדריגת הפסח הזאת, וכאן בא כבר תפקידו של היסוד השני - יסוד החירות, המבוטא במצה ובביעור החמץ. דוקא ע"ג ומתוך יסוד הפסח - יצירתנו המוצקה האחדותית והאיתנה, מעשה אלוקי נורא, מוחלט ונצחי, המקיף כאחת דורות עולם עד לגאולה האחרונה, חייבת לבוא מבחינתנו - ההתבוננות השניה - החירות: עבודה נפלאה של שחרור והתנקות מכל סיג ופגם מכל המעיב והמעכב. גם בחדרי החדרים ובתהומות הנפש הפרטיים, בטהרה פנימית מוסרית מקודשה - "נר ד' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן", וגם מן המעכב במערכות הכלליות הציבוריות, להתרומם מעל יסורי הנפש המחניקים את הקומה הלאומית הגדילה והולכת, ומדמים לעצור את מלוא קוממיותה.
וכל עבודת החירות הזאת - התיישרות המידות הפנימיות שלנו - במצה לחם עוני - לשון ענוה (חת"ס), ובתיקון הלשון פסח - פה סח (שפ"א), ובכל מה שנתיישב בדעתינו ונרומם בתוכנו מידה אחרי מידה, בלא להשאיר משהו של חמץ במובנינו בפרטי, להיעשותינו כבני מלכים ובני חורין ממש - איננה אלא מקבילה במילואה אל מה שאנחנו חייבים להיות מלאי ציפיית ישועה, חדורים וחבוקים ואצורים בנשמתה הגדולה של האומה בכללה באהבת נפש וב"כולך יפה רעייתי ומום אין בך", ו"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה" - מדרגת הפסח.
ועבודת הקודש החירותית הזאת צריכה להיעשות במלוא החידוש והעוצמה מנקודת ההתחלה - "מתחיל בגנות" - בכל דור ודור מחדש. משום שהחירות היא עומק הנפש המושג דוקא ע"י הסרת המעיק והחוצץ, המנסה לטשטש את הצביון העצמי הטבעי. ולכן בכל דור ודור ובכל שנה ושנה כאשר אנו מתגברים ומבססים את חירותנו מחדש מכל המעכבים ובאים לפי נסיבות ואירועי הזמן, כן מוסיפה ומתעמקת בתוכינו זהותינו הטבעית האמיתית. וכך מהלך סיפורה של יציאת מצרים הולך ונבנה בתוכנו דוקא מתוך השאלות והקושיות אשר לפי דעתו של השואל ומצבו ושעתו, ובדרך מפותלת זו הוא שב ונותן עוצמה ורוב כח אל נקודת הראשית הפנימית של כולנו - הפסח - עובדת יציאת מצרים בעצמותה.
ומסילת הגאולה על מעקשיה ונפתוליה הרבים הולכת ועושה את דרכה דרך מאורעות השעה והדור, דרך עבודת החירות של כל אחד ואחד מאיתנו הזוכה "להתמנות" באמת, לזמן עצמו בהסכמה עצומה להתקשר אל נשמת האומה הפנימית. ומדריגת "בניסן נגאלו" הולכת ונעשית ל"בניסן עתידין להגאל" דרך "ליל הסדר" שעל נדבכיו וסולם דרגותיו מסודרים אנו ומעשינו, כאשר בכל דור ודור אנו זוכים להראות עצמינו למרות כל הסובב אותנו, בני חורין - כאילו יצאנו עתה ממצרים. "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל", במהרה בימינו, אמן.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.











