ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- שבת חזון
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
הניגודים אלו מורגשים באופן מיוחד בשבת חזון, שחל בערב תשעה באב, ובסעודה שלישית, שהיא הסעודה המפסקת לפני הצום. בדרך כלל בסעודה זו אסור לאכול בשר ולשתות יין, והיא נחשבת לסעודת אבלים "סעודת תשעה באב", אולם בשבת זו נאמרה בגמ' (תענית כ"ט:) ההלכה: " דתניא: תשעה באב שחל להיות בשבת, וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת - אוכל ושותה כל צרכו, ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו".
א"כ אפשר לאכול בשר ולשתות יין, ולאכול כל צרכו, ומהו הדגש "כסעודת שלמה בשעתו"? מפרש רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל (פרי צדיק על ת"ב), שסעודת שלמה מלבד היותה סעודה גדולה, מסמלת את בנין בית המקדש שהיה בזמן שלמה, שהייתה אז שלימות רוחנית וגשמית, ובאו חז"ל לרמוז לנו שבשבת זו זוכה ורואה בנחמה.
וכמו כן מפרש מדרש פליאה (איכה רבה (וילנא) פתיחתות ד"ה יז) " ד"א ישיחו בי יושבי שער, אלו ישראל שהן יושבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ונגינות שותי שכר, מאחר שהן יושבין ואוכלין ושותין ומשתכרין בסעודת תשעה באב יושבין וקוראין קינין ונהי ואיכה ". מפרשי המדרש עמלו לפרש מתי אוכלין ומשתכרין בסעודה וקוראין קינות? יש שפרשו שהכוונה לזמן בית שני שתשעה באב הפך לששון ולשמחה. אולם קשה מדוע אמרו אז קינות? לכן מפרש רבי צדוק שהכוונה לשבת ערב תשעה באב, והואיל ומדובר בשבת לכן המדרש מפרש שמדובר ביושבי שער "אלו ישראל שהן יושבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות", ואוכלין סעודה שלישית, ומיד אחרי זה אומרים קינות.
וראה זה פלא כיצד יתכן מעבר כזה מסעודת שלמה לאבל כבד של קינות? כיצד אפשר לחבר שתי תחושות הופכיות כאלה של שמחה ועצב, של אבלות ונחמה? הכתוב אומר (ישעיהו ס"ו) " שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה, שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה ", ומפרשים חכמינו ז"ל (תענית ל:): " מכאן אמרו: כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, ושאינו מתאבל על ירושלים - אינו רואה בשמחתה ".
דייקו מכאן בעלי הדרוש, שלא נאמר בלשון עתיד "יזכה ויראה" אלא הלשון הווה "זוכה ורואה בשמחתה", משמע שמיד יראה בנחמתה, הא כיצד? משום שהאבלות על ירושלים אינה כאבילות על המת שהיה ואיננו עוד, אלא אבילות על השכינה שגלתה ממקומה, ועתידה לחזור לביתה ומשכנה הראשון. ולכן מי שמתאבל על ירושלים, ומתקשר להרגיש מיד את התקשרותו אליה, עד שזוכה ורואה את השכינה עמו, וממילא מקבל בטחון גמור בנחמת ירושלים כי קרבה לבוא.
אומרים בשם הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב, שבשבת חזון אפשר לחזות בגאולה ובבנין המקדש, הטעם לדבר הוא כנ"ל, כיון שבשבת זו ישנה התקשרות גדולה לירושלים לכן זוכה ורואה בשמחתה. אפשר להמשיל זאת, במידת מה, לאדם שיושב שבעה ימי אבילות על קרובו, ועסוק כל השבעה בקיום ההלכות של האבילות, ובאים מנחמים רבים לנחמו, עד שאין לו פנאי להתרכז עם מחשבותיו הוא, וכשבאה השבת ומסתלקים המנחמים, האבל מחליף בגדיו לבגדי שבת, מקדש על היום ומתישב ליד שולחן שבת לסעודה, או אז ביתר שאת ניצבת למולו דמות דיוקנו של קרובו וכאילו חיה היא עתה עמו. כך דוקא בשבת שאין נוהגים מנהגי אבלות אפשר להרגיש ביתר שאת קרבה אל המקדש בהיבנותו.
"וגילו ברעדה" ישראל בכחם להכיל תחושות הופכיות, מפני ששתיהן באות מסיבה אחת ולמטרה אחת, שהיא עבודת האלוקים, אמרו בגמ' (ברכות ל:) "מאי 'וגילו ברעדה'? אמר רב אדא בר מתנא אמר רבה: במקום גילה שם תהא רעדה. אביי הוה יתיב קמיה דרבה, חזייה דהוה קא בדח טובא, אמר: וגילו ברעדה כתיב! אמר ליה: אנא תפילין מנחנא. רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא, חזייה דהוה קא בדח טובא, אמר ליה, משלי י"ד בכל עצב יהיה מותר, כתיב! - אמר ליה: אנא תפילין מנחנא ".
ופרש"י (ברכות ל:) "תפילין מנחנא - והם עדות שממשלת קוני ומשרתו עלי".
שלושת השושבינים שעמדו לישראל
מובא במדרש (איכה רבה (וילנא) פרשה א)
"שלשה נתנבאו בלשון איכה, משה ישעיה וירמיה, משה אמר (דברים א') איכה אשא לבדי וגו', ישעיה אמר (ישעיה א') איכה הייתה לזונה, ירמיה אמר (איכה א') איכה ישבה בדד, א"ר לוי משל למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין אחד ראה אותה בשלותה, ואחד ראה אותה בפחזותה, ואחד ראה אותה בניוולה, כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם, ואמר: איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם, ישעיה ראה אותם בפחזותם, ואמר: איכה הייתה לזונה קריה נאמנה, ירמיה ראה אותם בניוולם, ואמר: איכה ישבה בדד העיר רבתי עם".
שושבין הוא אוהב קרוב, ושלושת השושבינין הם שלושת הנביאים, שהיו אוהבי ישראל ובקשו לקרבם לתורה, וכיצד עשו זאת, כל אחד מהם הוכיח את ישראל ע"פ זמנו ומעמדו, כיצד הם מיוחדים מכל עם ולשון, ועל ידי כך החזירו אותם בתשובה. והאמירה "איכה" היא דומה לקריאה שקרא הקב"ה לאדם הראשון (בראשית ג,ט) " ויקרא ה' אלוקים אל האדם ויאמר לו איכה ", היינו התבונן להיכן הגעת לפי מעמדך.
משה רבנו ראה אותם בשיא תפארתם בתקופת המדבר, כאשר הקב"ה נשא אותם על כנפי נשרים, ואז היו משולים לכוכבים " ה' אלוקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לָרֹב ", וקרא "איכה" על הדרגה שהגיעו אליה, " איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם ", וכך מפרש "משך חכמה" שזה נאמר כשבח לישראל שהם מרובים, ולכן טרחם מרובה, (על דרך הנאמר בגמ' מועד קטן ט: "לבלבל פתורך - בבני ובנתא").
ויש להוסיף, שמהמסקנה של משה למנות להם דיינים, גם היא מלמדת על מעלתם של ישראל, כמו שכתב רש"י (דברים א,י"ג) " ואשמם - חסר יו"ד, למד שאשמותיהם של ישראל תלויות בראשי דייניהם, שהיה להם למחות ולכוון אותם לדרך הישרה ". כל זה אמר משה כדי להוכיח סגולת ישראל להחזירם בתשובה.
ישעיהו ראה אותם בחטאם, עד כמה ירדו מדכי לדכי, וגם מזה אפשר ללמוד מעלתם של ישראל, כמו שאמרו חז"ל (ילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנח) "דרש ר' יהודה בר אלעאי שתי נפילות הללו למה, אמרו לו אומה זו משולה לכוכבים ומשולה לעפר, כשהם יורדים יורדים עד עפר", והמהר"ל העמיק להסביר זאת שדבר שהוא במעלה כשנופל הוא נופל רחוק יותר. וגם מזה יוכלו ללמוד על סגולת ישראל, וכך בקש ישעיהו להחזירם בתשובה.
ירמיהו ראה אותם בנוולותן, בשעה שנענשו על חטאם, וראה כמה נענשו יותר מכל עם ולשון, וזה ג"כ מראה מעלתם של ישראל, כמו שכתב הכוזרי שישראל הם כמו הלב בין האומות, והלב מרגיש בחולי יותר משאר אברים. וגם מזה אפשר ללמוד סגולת ישראל, ובדרך זו בקש ירמיהו להחזירם בתשובה.
ע"פ זה אפשר להסביר את האמור (ישעיהו פרק מ,ב) " דברו על לב ירושלם וקראו אליה כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה ". ואמרו במדרש (איכה רבה (וילנא) פרשה א) " חטאו בכפלים דכתיב חטא חטאה ירושלם, ולקו בכפלים, דכתיב (ישעיה מ') כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה, ומתנחמים בכפלים, דכתיב (שם ישעיהו מ') נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם ".
ולכאורה מהו הפשט בחטאו בכפלים? ואם החטא כפול, א"כ מהו נחשב שלקו בכפליים? ומהי הנחמה בכפליים? אלא שהחטא שישראל חטאו, נחשב להם לגודל מעלתם לחטא כפול, ש"הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה", ולכן נענשו הרבה מעבר לכל אומה ולשון. ולעתיד לבא תתגלה מעלתם, וידעו שלא מחמת גודל פשעם נענשו, אלא לגודל מעלתם, וזאת תהיה להם - נחמתם בכפליים.
נמצא, שבכל מצב שישראל נמצאים בו, אם התבוננו בו, יוכלו לראות את סגולת ישראל, ואת השכינה השורה בקרבם, ואשרי למי שלומד מזה לקח טוב לשוב לבוראו, שזוכה ורואה מיד בשמחתה של ירושלים.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.









