ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- ענינו של יום
שאלו אותו – מניין אתה יודע?
השיב להם – בכל שנה ביום הכיפורים, בשעה שנכנס אני אל הקודש פנימה, מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים, נכנס עימי ויצא עימי. היום נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף שחורים, נכנס עימי ולא יצא עימי. ואכן, אחר הרגל, חלה שמעון הצדיק שבעת ימים ומת.
הירושלמי מתקשה בסיפור זה, שהרי ישנו ציווי מפורש בתורה – "כל אדם לא יהיה באוהל מועד, בבואו לכפר בקודש עד צאתו", ועל כך הוסיפו חז"ל ודרשו שאפילו למלאכים אסור להיות באוהל מועד בזמן שהכהן הגדול נכנס לעבודת היום – "אפילו אותן שכתוב בהן: ודמות פניהם פני אדם". אם כן – מיהו אותו זקן שליווה את שמעון הצדיק? ענה על כך רבי אבהו – זה היה הקדוש ברוך הוא. הפני משה במקום מזדרז ומבאר, שלא ניכשל בהגשמה, חלילה – 'כבוד הקב"ה בעצמו נראה לו'.
במדרש רבה (ויקרא כא, יב) מוסיף על כך רבי אבהו נקודה נוספת – הרי כתוב 'וכל אדם לא יהיה', אם כן גם לכהן הגדול שהוא אדם אסור היה להיות בקודש? ועונה על פי דברי רבי פנחס – בשעת הכניסה לקודש הקודשים, הכהן הגדול לא היה אדם, אלא היו פניו בוערות כלפידים עליו, וכדכתוב – "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבקות הוא". (ואכן מצינו שפנחס שהיה כהן גדול, נקרא בתנ"ך מלאך – מלאך ה' מן הבוכים, שופטים ב. ובסוף – פנחס הוא אליהו, אשר התעלה ברכב וסוסי אש להיות מלאך).
התבוננות בדברי רבי אבהו מעלה לכאורה סתירה בין שתי הנקודות – אם למלאכים אסור להיכנס עם הכהן הגדול אל הקודש, מה מועילה האמירה שהכהן הגדול הוא מלאך? הרי גם למלאכים אסור להיכנס?
נראה שעומק נוסף יש בדבר, עומק השופך אור מיוחד על עבודתנו ביום כיפורים. באמת, כל אדם הוא מלאך. מלאך הוא ישות רוחנית. בקרבו של כל אדם מצויה נשמתו, הנשמה היא רוחנית, והיא כביכול מלאך.
אולם, כפי שנאמר בחז"ל ובספרים רבים - המלאך המצוי בקרבו של כל אדם מישראל, הוא גבוה ופנימי מכל המלאכים. (ככתוב – 'כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל ק-ל, שלעתיד לבוא המלאכים ישאלו את ישראל, מה מתרחש בפנים אצל הקב"ה מאחורי הפרגוד, כי ישראל פנימיים יותר). הנשמה היא חלק אלו-ק ממעל. היהודי בנשמתו קשור ישירות לקב"ה, ואינו זקוק לתיווך המלאכים והשרים.
אומר רבי אבהו – בשעה שהכהן הגדול נכנס לפני ולפנים, לא גוף האדם הוא שנכנס, אלא נשמתו האלוקית. נכנס מלאך, ובעצם – נכנס, כביכול, כבוד הקב"ה בכבודו ובעצמו, החלק אלו-ק ממעל. הזקן המלווה את שמעון הצדיק, זוהי נשמתו המלמדת אותו בדבר ה' את אשר יארע עימו בשנה הבאה.
כידוע, הכהן הגדול לא נכנס בשם עצמו לקודש הקודשים, כי אם נכנס בשם כלל ישראל. ביום כיפור, כולנו צמים ומשילים מעלינו את הגוף הגשמי. ביום כיפור, אנו נכנסים לקודש הקודשים הפנימי שלנו, ומגלים ששם מצויה נשמתנו האלוקית, העורגת ונכספת כל כולה לאלוקים. נשמה זו כלל לא רוצה לחטוא, וממילא אנו משילים מעלינו את מעמסת החטא, ושבים לאבינו שבשמיים.
ויהי רצון שנחתם כולנו לחיים טובים ארוכים ולשלום, ונזכה לחזות במהרה בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, ולשון של זהורית ילבין, לטהר כתמים ולהסיר אשמים, עד אשר נחזה בהתגלות השלימה של השכינה בציון.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
