ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- ענינו של יום
א. "בחריש ובקציר תשבות" – רבי עקיבא מסביר שהכוונה היא לחריש המכין לשביעית והקציר של יבול השמיטה שנעשה אחרי שנת השמיטה. כלומר, איסורי החריש והקציר אינם מוגבלים לשנת השמיטה עצמה בלבד, אלא כל מלאכה המשפיעה על יבול השמיטה אסורה גם היא. היה מקום לומר שברגע שנגמרה שנת השמיטה, כל היבול חוזר להיות יבול רגיל, ולא יבול שביעית. הלימוד מהפסוק לימד שהשפעות השמיטה ממשיכות כל עוד היבול נמצא.
ב. "ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם" – יום הכיפורים הוא בעשור לחודש, מדוע נאמר בפסוק שיש להתענות בתשעה לחודש בערב? מכאן רבי ישמעאל לומד שיש להתחיל את הצום מבעוד יום. בגמרא בהמשך מציעים להרחיב את הדין מיום הכיפורים לשאר שבתות וימים טובים.
בעלי התוספות והרא"ש אומרים שאכן כל הדרשות הללו מתקבלות להלכה, וישנה חובה מן התורה להוסיף מחול על קודש בכל השבתות והמועדים.
המאירי על הסוגיה אומר שכל הדיון הוא דרבנן, ואין חובה מן התורה להוסיף מן החול על הקודש. דיני תוספת שביעית אכן מחייבים, מצד עצמם, אך אין ללמוד מהם לשאר שבתות ומועדים.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
14 - בין בונה ומכה בפטיש
15 - מה מייחד את תוספת יום הכיפורים?
16 - פיקוח נפש בשבת
טען עוד
הרמב"ם פוסק את דיני תוספת השביעית, ופוסק בהלכות שביתת עשור שיש חובה להתחיל להתענות לפני יום הכיפורים, שנאמר "בתשעה לחודש בערב". הוא אינו מזכיר בהלכותיו חובה להוסיף על השבת או המועדים, ואף אינו מזכיר חובה לשבות ממלאכה ב-ט' בתשרי.
הרדב"ז אומר שהרמב"ם מביא את מקור הדין, ואינו טורח לפרט את החובה הזאת ביתר המועדים, מפני שזה מובן מאליו. אם ישנה חובה שכזו ביחס לעינויי יום הכיפורים, מן הסתם ישנה חובה דומה ביחס לאיסורי מלאכה, ואם חובה זו תקפה ביחס ליום הכיפורים, מן הסתם היא תקפה גם ביחס לשבתות ומועדים אחרים.
אך אחרונים אחרים (ביניהם המגיד משנה והכסף משנה) מצביעים על כך שאם אכן ישנה חובה שכזו, היה לרמב"ם להזכיר אותה בצורה ברורה. משלא טרח להזכיר חובה שכזו, מסתבר שהוא לא חשב שהיא קיימת. הם מבינים שלפי הרמב"ם יש חובת תוספת שביעית ותוספת עינוי יום הכיפורים, בלבד.
זו קריאה מאוד "שמרנית" ברמב"ם, שאינה מרחיבה מעבר למה שהרמב"ם פסק מפורשות. אך האם ישנו הגיון לכך שחובות התוספת יהיו קיימות רק ביחס לתוספת שביעית ותוספת עינוי ביום הכיפורים בלבד?
נתחיל בעיון בתוספת שביעית. רבי עקיבא מלמדנו שלפירות השביעית יש קדושה גם אחרי שהשנה הסתיימה. זו תוספת מאוד שונה מתוספת שבת שאנו רגילים אליה. כאשר אנו מוסיפים על השבת, אנו מרחיבים את הזמן בו אנו שומרים שבת מעבר לגבולות המוגדרים של השבת. אורך יום השבת הוא 24 שעות, ואנו מקיימים את איסורי המלאכה של השבת במשך 25 שעות. אך איסור הקציר שאחרי השביעית אינו מתייחס לאיסורי עבודה בשדה באופן כללי. מותר לחרוש מיד בצאת השביעית. האיסור מתייחס לעונה החקלאית של אותה השנה, ולכן הפירות נותרים בקדושתם. הוא הדין לאיסור החרישה לפני השביעית. מותר לקטוף את הפירות כאוות נפשנו באותה עת. האיסור הוא רק לחרוש באופן המכין את השנה החקלאית של השביעית.
הווה אומר: תוספת השביעית אינה מחייבת להוסיף זמן מחול על הקודש. תוספת השביעית מחייבת להתייחס לכל הפעולות המשפיעות על שנת החקלאות השביעית: הכנת הקרקע לפניה, וקטיף הפירות אחריה.
נעבור לתוספת יום הכיפורים.
אבי מורי אמר לי שבזהר עולה השאלה: מדוע בפסוק כתוב "כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה". וכי באיזה יום חשבנו שעלינו להתענות אם לא ביום זה? תשובה: ישנה מחשבה שעלינו לצום מחצות היום של התשיעי, בכדי לחוש את העינוי במשך העשור לחודש כולו. בדרך כלל אנו נכנסים ליום הכיפורים שבעים ודשנים, אחרי שאכלנו ושתינו היטב במשך כל היום. חוויית העינוי מתחילה, בדרך כלל, במשך היום הבא, ולא בערב. היה מקום לחשוב שיש בזה פגיעה בתענית יום הכיפורים, שהרי אין לנו חוויית עינוי. בא הפסוק ולימד אותנו – יש להתענות רק "בעצם היום הזה", ולא להגיע אליו כבר מעונים.
נשוב ללימוד על תוספת יום הכיפורים. התורה דורשת שנצום "בתשיעי בערב". כלומר, יש להפסיק את האכילה זמן מה לפני העשור, לפני "עצם היום הזה". נראה שיש כאן איזון: התורה אינה דורשת שנחוש את הסבל של יום הכיפורים במשך היום כולו, אך עלינו להפסיק לאכול ולשתות זמן מה לפני תחילת הצום, בכדי שבמשך כל "העשור לחודש" תהיה לנו אפשרות לאכול. הבחירה להימנע מאכילה בעשור לחודש, ממש מכניסתו, אינה מכך שזה עתה אכלנו, שהרי הפסקנו לאכול לפני זמן מה, אלא מפני הציווי האלוקי להימנע מאכילה.
המשמעות היא שגם תוספת העינוי ביום הכיפורים שונה מתוספת שבת שאנו רגילים אליה. אין כאן הרחבה של זמן העינוי בעלמא, אלא תוספת זמן המשפיעה על העינוי ביום עצמו. הימנעות ארוכה יותר מאיסורי מלאכה אינה מייצרת חוויה שונה. אך תוספת זמן בו מתענים בהחלט משפיעה על התענית עצמה. מבחינה זו תוספת עינוי ביום הכיפורים דומה יותר לתוספת שביעית. בשביעית אסור להכין את הקרקע (פשוטו כמשמעו) לקראת השביעית, כמו כן ביום הכיפורים יש הגבלה על "הכנת הקרקע" (מטאפורית) לקראת הצום.
נראה שהקב"ה מייצר כאן איזון: מצד אחד, יש לבחור בעינוי במשך כל יום הכיפורים, ולא רק להפסיק את האכילה רגע לפני תחילת הצום. מצד שני, יש כאן גם אמירה ברורה שמטרת יום הכיפורים אינה לסבול. אילו המטרה הייתה לסבול, הקב"ה היה מצווה להימנע מאכילה מספר שעות לפני הצום, ולא חצי שעה קודם לה בלבד. מכאן ברור ש"ועיניתם" אינו מכוון לסבל, אלא להזדמנות להרחיק מעלינו את תענוגי העולם הזה ולדבוק בקב"ה.
______________________________________________________
הדברים לקוחים בעיקר מתוך מורנו שבת יחידה 27
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
